ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
משה קניג ד״ר | 294
ערכנו תרגילים רבים של ירידה למקלטים, ורוחות המלחמה הורגשו היטב באוויר והשפיעו על כולם. אחדים מהמורים גויסו למילואים ובכיתות היו התלמידים מחוברים לטרנזיסטורים כדי להתעדכן בחדשות ולהיות מוכנים לאזעקה שתישמע לפתע. באווירה שכזו, קשה היה לי להתנתק מבית הספר, ולו לזמן קצר, אך המחשבה שלא אנצל את ההזדמנות לראות את בני בשעה שהעתיד כה מעורפל, היתה בלתי נסבלת. וכך יצאנו מרים ואני לכיוון בית חנה. בדרך אספנו את גאולה. באותו יום החלו משודרות ברדיו משעות הבוקר המוקדמות סיסמאות הגיוס. לא היה כל ספק שצה"ל נערך בכל הכוח למלחמה. גאולה היתה מצוידת בטרנזיסטור ואנו האזנו בדריכות לכל פיסת ידיעה על המתרחש. המתיחות הרבה הגיעה לשיאה לא רחוק מבית-ליד. המלחמה, כך למדנו מהחדשות, החלה. המפגש עם דוד היה מרגש וטעון חששות ומתח. בטרם עזבנו, אפשרנו לזוג להיפרד בפרטיות, בלי עיניהם הצופות של ההורים. גם מהמקום המרוחק בו חיכינו לגאולה, ניתן היה לראות בזווית העין את השניים עומדים מחובקים ומתקשים להינתק זו מזו. הסתבר שהם באמת לא הצליחו להיפרד. גאולה הודיעה לנו שהיא נשארת עם דוד ככל שיינתן לה, ושתחזור בכוחות עצמה בטרמפים. עזבנו את הזוג הצעיר החלטנו לנצל את ההזדמנות לבקר את המשפחה בקיבוץ העוגן שנמצא בקרבת מקום. שמחת המפגש עם משפחתנו היתה גדולה, אבל בשל המצב והאיום המלחמתי לא הארכנו את שהותנו שם. כשחזרתי לבית הספר, התבשרתי כי במהלך הבוקר נשמעה אזעקה באשקלון. התלמידים, כך דווח לי, היו מתורגלים היטב לקראת האירועים וירדו באופן מסודר למקלטים. המלחמה נמשכה, כידוע, ששה ימים בלבד, במהלכם המשיכו הלימודים כסדרם, אך בשום פנים ואופן לא כרגיל. באופן טבעי, פינתה שגרת היומיום בכיתות את מקומה לטובת האזנה רצופה לחדשות. בהיותנו קרובים לחזית, היינו כולנו נרגשים ומתוחים. בידיעות המעודדות התעדכנו בזמן אמת, וכל מה שהיה קשור ללימודים היה באותה עת מעניין הרבה פחות. את הדי המלחמה שמענו לא רק מהחדשות. הקרבה לרצועת עזה הביאה את רעמי הקרב עד אלינו. כאשר נדמו התותחים, ידענו שעזה נכבשה. . שניהם עבדו והשתכרו יפה למחייתם, למרות 1969 דוד וגאולה נישאו בשנת שטרם סיימו ללמוד. דירתנו בראשון לציון היתה עדיין פנויה והזוג התגורר בה מספר שנים. אנחנו רק ביקשנו להקצות לנו חדר אחד לצורך לינה בימי שישי, כי את סופי השבוע אהבנו לבלות עם חברינו הראש"לצים. עם הולדתו של אופיר, נכדנו הראשון, הפך החדר השמור שלנו לחדר ילדים ואנו עברנו לישון בסלון; הרי היינו כבר מורגלים בסידורי לינה שכאלה.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software