ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
245 | חולם, לוחם, מחנך
ההצעה המפתה הצליחה להמתיק את טעמן המר של ההשפלות שספגתי משך תקופה ארוכה. גם מרים שמחה לראות את מפגני ההערכה כלפינו והפצירה בי לקבל את ההצעה. אם נוסיף לכך את ייסורי המצפון שהיו מנת חלקי עם ההחלטה על העזיבה, הרי שאין תמה בדבר ששמחתי על שנוצרו תנאים להישאר. עתה נותרה עוד סוגיה אחת אחרונה לגביה היה עליי להכריע. בעיצומו של המשבר התחלתי לחפש מקום עבודה מחוץ לקיבוץ. במסגרת חיפושיי שמעתי על כפר הנוער בן שמן בו מיושמת שיטת חינוך חדשנית המושתתת על עקרונות של בתי ספר חופשיים באירופה. באחד הימים נסענו מרים ואני להכיר את הכפר. אריה, המנהל, קיבל אותנו במאור פנים. בסיור שערך לנו, סיפר אריה על העקרונות הפדגוגיים המנחים את הצוות החינוכי. בתום הסיור הוזמנו לחדר האוכל לארוחת צהרים. בין המנה הראשונה לעיקרית, למדנו מאריה שבהתאם לעקרונות החינוכיים השוויוניים במקום, המחנכים מחויבים לאכול עם החניכים בחדר האוכל. ההתרשמות העמוקה מהדרך החינוכית נמוגה אל מול החוויה הגסטרונומית המפוקפקת שעברנו. טעמו של האוכל היה תפל עבור החך ההונגרי המפונק שלנו. את סלידתנו הקולינרית לא חלקנו כמובן עם המארח והסתפקנו בשאלה בהשראת איזה מטבח בושל האוכל. התשובה לא הפתיעה אותנו. המנהל סיפר בגאווה על המבשלת הפולניה שלהם. בסוף הביקור קיבלתי הצעה להצטרף לצוות החינוכי. יצאנו מהכפר ברגשות מעורבים. מצד אחד ההתנסות הפדגוגית הייחודית קסמה לנו וסקרנה אותנו. מנגד, קיבתנו התמרדה נגד הכפייה הגסטרונומית הפולנית. בקיבוץ נהנינו ממטבח הונגרי ממנו הצליחו הטבחים להוציא את המיטב גם בתנאי הקיצוב והמחסור ששררו בארץ. בסופו של דבר, על אף הסקרנות הפדגוגית ובתום מאבק איתנים בין נוער בן שמן, על מטבחו הפולני, לבין הנערים הרומנים, ניצחו האחרונים. החלטנו להישאר בקיבוץ. בחזרה להוראה ולחינוך כעשרים בני ובנות נוער הגיעו במסגרת עליית הנוער לקיבוץ. מפעל עליית הנוער הוקם בשנות החמישים במטרה להקל על משפחות העולים החדשים להתבסס בארץ באמצעות שחרורם מעול גידול ילדיהם. הילדים ובני הנוער שהגיעו לארץ היו נשלחים למוסדות חינוכיים שכללו תנאי פנימייה, שם דאגו לחינוכם, השכלתם ומחייתם. הקיבוצים שלקחו חלק בקליטת הנוער הכינו עבורם מגורים וכיתות לימוד.
Made with FlippingBook Digital Publishing Software