ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 244

לי שאסור לו להסיע שלושה אנשים מאחור, ומאחר שכל השלושה ותיקים ממני, אני זה שעליו לרדת. עניתי לנהג שאין לי כסף לאוטובוס וזכותי לטרמפ עולה על זו של האורח. דבר לא עזר. בבושת פנים ירדתי מהמשאית, זועם ומלא הרהורים על המשך דרכי הקיבוצית. לפני שעלינו לארץ הייתי מורה תיכון מוערך. השתכרתי יפה ולא הייתי תלוי בחסדו של אף אחד, בוודאי לא של נהג גס רוח. מה שפגע בי מכל היה חוסר הצדק. הנהג בוודאי ידע שעלות נסיעות באוטובוסים אינה עניין של מה בכך בהתחשב בתקציב השנתי הצנוע. המסקנה העגומה אליה הגעתי בעודי משתרך בדרכים כועס ומושפל, היתה שנה. עכשיו, הרהרתי, עליי למצוא דרך חדשה. 20 כי הגענו לקיבוץ באיחור של ידעתי כי מערכת החינוך בישראל משוועת למורים איכותיים ולא היה לי כל ספק כי בעיר כל הדרכים פתוחות בפניי. מרים, שלא חלקה איתי את תחושותיי הקשות לגבי חיינו בקיבוץ, נעצבה נוכח המצוקה הגדולה שלי. מתוך אהבה אליי ודאגה לרווחתי, היא הסכימה שאכן, הפתרון הוא לעזוב את הקיבוץ. לצד ההסכמה שגובשה, עמדו שני שיקולים שהפריעו לנו לממש את ההחלטה בלב שלם; החשש מפני תגובתה של מרתה שהפכה לקיבוצניקית בכל רמ"ח איבריה היה הראשון. ידענו שהיא לא תראה בעין יפה את הביקורת שלנו על ההתנהלות בקיבוץ. השיקול השני נגע גם הוא לעניינים משפחתיים. אחרי שקלמן ויולישקה הגיעו לקיבוץ ואיחוד המשפחות הושלם להתרגשות כולם, חשבנו שיהיה זה קצת לא נעים שדווקא אנחנו ניטוש. כעבור זמן מה, עם כל הכבוד לשיקולים המשפחתיים ולאחר התלבטויות רבות, נפלה ההחלטה. קבעתי פגישה עם חברי משכבר הימים שכיהן עתה כמזכיר הקיבוץ, רפי בן שלום. "אנחנו עוזבים את הקיבוץ", הפלתי עליו את הבשורה. הלך הרוח בו הייתי נתון באותם ימים היה כה קודר, עד שהייתי בטוח שלאיש לא יהיה אכפת מפרישתה של משפחת קניג. להפתעתי, ההודעה שלי נתפסה דווקא כמהלך דרמטי וגרמה זעזוע בקיבוץ. ההכרזה על העזיבה הביאה להתעוררות ולמאמצים גדולים כדי להניא אותי מהחלטתי. בזכות הודעתי והתגובות אליה, עלו שני גילויים משמחים: התוכניות הפדגוגיות עבורי עמדו בעינן, ומעבר לכך, מרים ואני אהובים ומקובלים בקרב חברי הקיבוץ. המשבר האידאולוגי שלי התפרש כחוסר שביעות רצון ממצבי התעסוקתי ומהעבודות הפיזיות הקשות. כדי לפתור את מצוקתי זו, הוחלט שאתחיל ללא שהות בעשייה פדגוגית. בדיוק באותם ימים הגיעה לקיבוץ חברת נוער מרומניה. הנוהג היה שהנוער העולה מעביר את שעות הבוקר בלימודי עברית ומקצועות נוספים להרחבת ההשכלה הכללית. המזכיר הציע לי לרכז את תוכנית הלימודים במסגרת שאתווה בעצמי על פי הבנתי המקצועית.