ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 240

שידעה בשפת אימה, וחיש קל הופיעו במקומן מלים עבריות. מבחינה לשונית, אין ספק כי יהודית היתה פעוטה צברית למהדרין. הפעוטון של יהודית שכן לא רחוק מהחדר שלנו, וכך זכינו להעיף עליה מבט פעמים רבות במשך היום. היא היתה ילדה שקטה ורגועה, ורק לעתים רחוקות פרצה בבכי. פעם, בהונגריה, שאלה אותנו אחת השכנות האם התינוקת שלנו אילמת, כי מעולם לא שמעה אותה בוכה. למרבה הצער, בהשפעת תפיסתה החינוכית המוטעית של המטפלת הקיבוצית, הפכה הפעוטה השקטה שלנו למטרה לתוקפנותם של שני בנים בקבוצתה שהיו מכים ונושכים אותה. המצב התדרדר כשפצעי הנשיכות הזדהמו בחול בו שיחקה והיא התמלאה בחבורות מוגלתיות בגופה, בידיה ואפילו בפניה. כשהבענו את אי שביעות רצוננו מהמצב, המטפלת גרסה שאין להתערב ביחסים בין הילדים. וכך הפכה יהודית מתינוקת רגועה לפקעת עצבים. כל אימת שאחד הבנים המתעללים קרב אליה, היתה פורצת בבכי מבוהל. אנחנו לא היינו מוכנים להמשיך לשאת את מצוקתה של הפעוטה הסובלת שלנו והצבנו אולטימטום בפני רשויות החינוך: אם המצב בפעוטון לא ישתנה לאלתר, נוציא את בתנו ממנו ואף נעזוב את הקיבוץ. אחר דיונים רבים הוסכם שתובטח שלמותה ובריאותה הגופנית והנפשית של בתנו. מקומות עבודה קלים יותר כך החלה הקריירה שלי בעסקי ההסעדה. כל יום הייתי מתייצב בחדר האוכל בשעה שש בבוקר. יחד עם שותפיי למלצרות היינו עורכים את השולחנות ומגישים את הארוחה לחברים. בתום הארוחה היה עלינו לפנות את השולחנות, להרים את הכיסאות על השולחנות ולשטוף את הרצפה. עבודה קלה בהחלט שחזרה על עצמה גם בארוחת הצהריים. לכאורה, מצאתי סוף-סוף שקט תעסוקתי מסוים. בפועל, גם בחדר האוכל לא נמצא המזור; יוכי, האחראית על העובדים, היתה חניכה שלי בתנועה בימי בודפשט. יוכי הגיעה לקיבוץ כארבע שנים לפניי ולכן, על אף שהיתה צעירה ממני בעשרים שנה, היתה בעלת מעמד בכיר יותר וכיהנה כמנהלת העבודה שלי. אני כשלעצמי, לקחתי את עבודתי החדשה ברצינות וקיבלתי את הדרכתה של יוכי בהכנעה. מהר מאוד שלטתי בכל רזי העבודה ואף הנהגתי חידושים קטנים שנראו לי הגיוניים. יוכי לא ראתה את הדברים עין בעין איתי. בזעמה על כי סטיתי מהנהלים, התלוננה עליי בפני סדרן העבודה וקבעה כי איני מתאים לתפקיד. סדרן העבודה לא טרח לברר את הפרטים, כשהשתפר מצב הגב שלי וכדי לאפשר את החלמתי המלאה, זכיתי להתחשבות בסידור העבודה וקיבלתי משימות קלות יותר.