ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
239 | חולם, לוחם, מחנך
אוכל וכיתה גדולה. עם תום יום העבודה, היו ההורים לוקחים את ילדיהם לחדרם לבילוי משותף עד ארוחת הערב. לקראת הארוחה, היו הילדים חוזרים לארוחת ערב במגורים שלהם, וההורים היו הולכים לחדר האוכל. לפני שעת השינה, מותר היה לחזור לבית הילדים לומר לילה טוב, ואולי אפילו לספר סיפור לפני השינה. קליטתו של דוד היתה מוצלחת מאוד. עוד בטרם למד לדבר עברית, השתלב בחברת הילדים ויצר קשרים קרובים. למרות התקדמותו המרשימה ברכישת השפה, מרים ואני המשכנו לדבר איתו הונגרית. מגפת פוליו מגפת הפוליו שפרצה באותה שנה בישראל לא פסחה על הקיבוץ. החיסון נגד פוליו טרם פותח והמחלה גבתה קורבנות רבים. התמונות בבית הקברות הצעיר של הקיבוץ היו קשות מנשוא. הלוויות של תינוקות וילדים, תמיד יהיו קורעות לב. נחמה אחת מצאתי בימים עצובים אלה - הטקסים הפשוטים ונטולי הסממנים הדתיים. פשטותם היתה מרגשת ומלאת הוד. היו אלה ימים קודרים ומלאי חרדה. כל הורה ייחל רק לדבר אחד: שהמחלה לא תגיע למשפחתו. אין מילים לתאר את הדאגה שאפפה אותנו בבוקר בו התעורר דוד מהשינה בוער מחום. את ימי המחלה בילה בכורנו בחדר שלנו, כשמרים ואני צמודים למיטתו יומם וליל. מלבד החום הגבוה, לא היו כל סימפטומים מחשידים לפוליו. כעבור כשבוע החל החום לרדת עד שנעלם כליל, ודוד קם שוב על רגליו. הוא היה אמנם חלש מימי החום הרבים, אך בריא ושלם. הרופא והאחות סברו שהוא חלה בפוליו, אבל צלח את המחלה בשלום. בתקופת המחלה נסגרו בתי הילדים בפני מבקרים, כולל ההורים. בשאיפה למנוע את התפשטות המגפה ולהגן עליהם, הושארו הילדים מבודדים במגוריהם. לעת ערב הורשו ההורים להתקרב למגורים המבודדים ולראות את ילדיהם מבלי לבוא עימם במגע. באחד הערבים הללו ישבתי מעבר לגדר המתחם, ושוחחתי בהונגרית עם דוד שישב מהעבר השני. כשהגיע זמן סיפור הערב, ביקש בני שמהיום נעבור לסיפורים בעברית. הופתעתי מעט, אבל שמחתי להיעתר לבקשתו. מאותו יום נפקדה ההונגרית מהתקשורת בינינו, וכך היה גם עם מרים. נפש יהודית הומיה כל הורה מכיר את השלב המרגש בו ילדו הפעוט מתחיל לקשקש ולדבר. אצל יהודית הנץ שלב זה בדיוק כשהגענו לקיבוץ. כך התחילה הפעוטה שלנו להשמיע את מילותיה הראשונות בהונגרית. עם כניסתה לבית הילדים, נשתכחו ממנה מעט המילים
Made with FlippingBook Digital Publishing Software