ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 238

כשמוצו יכולותיי בתחום הקציר, נקראתי למלאכה קשה הרבה יותר: העברת גרעיני חיטה נקיים לאחסון בשקים שהיה עלי לשאת ולהעביר במשך ימים שלמים. כאן כבר נדרשתי לאון פיזי וכושר גופני של ממש. למרות היותי בחור חזק עם חיבה מופגנת לספורט מאומץ, עבודה מפרכת זו גרמה להופעת סדקים ראשונים בהתלהבותי החלוצית. בערב הייתי מגיע הביתה אחר יום עבודה מתיש, ונשפך על המיטה באפיסת כוחות. התקווה חזרה ללבי יום אחד, בשעת ארוחת הערב. סדרן העבודה הודיע לי שעליי להתייצב למוחרת בשעה ארבע בבוקר בחדר האוכל, כדי לנסוע לשדה לעבוד בקציר מספוא. השמחה שחשתי באותו רגע הלכה ונמוגה כשחשתי את צינת השחר מכה בי בעוז. הבוקר היה קר מאוד, על אף שהיינו בעיצומו של הקיץ. כשהגענו לשדה התברר שהקומביין מקולקל. כעבור שעתיים בהן קפאתי מקור והשתעממתי קשות, עלה בידי החברים לתקן את המכונה. סוף כל סוף עליתי על הפלטפורמה כדי לחלק את המספוא. דקה קצרה ותנועה חדה אחת מאוחר יותר, פילח את גבי כאב נוראי. וכך עמדתי שם, כפוף ומיוסר מכאבים, לא מצליח לזוז. לבסוף, במאמצי על, הצלחתי לרדת בזחילה מהעגלה. גבי הקפוא והתפוס ייסר אותי אחר כך ימים ארוכים וחלפו שבועיים עד שהצלחתי להתגבר על הכאבים ולחזור לפעילות. אישה עם חזון קליטתה של מרים בקיבוץ היתה הרבה יותר מוצלחת. לא חלף זמן רב מיום הגיענו ויצאו לה מוניטין חוצי שבילי קיבוץ בזכות שליטתה ברזי מלאכת התפירה, במיוחד חזיות ומחוכים. החזיות של מרים, כך ידעו כולן, מחמיאות במיוחד לנשים בעלות חזה שופע, והמחוכים עושים נפלאות לנשים הרות. עד מהרה החלה נהירה המונית למתפרה ששקקה נשים שדרשו חזיות ומחוכים מבית היוצר של מרים. ההערכה כלפיה היתה כה רבה, שכאשר כל דורשות החזיות והמחוכים באו על סיפוקן, נשלחה אשת החזון שלי לעבוד כעוזרת לגננת בבית ילדים. מוסדות הקיבוץ שמחו לגלות שהתופרת המוכשרת למדה עברית חיש קל, וכן שגישתה הפדגוגית הולמת את התפיסה הקיבוצית, ולכן נרקמה תוכנית לשלוח אותה ללימודי גננות, או אפילו הכשרת מורים. בתי הילדים בהלימה לרוח הקיבוצית והחינוך המשותף, הילדים התגוררו בבתי הילדים, שם למדו, ישנו ואכלו. כשהגענו לקיבוץ, דוד היה בגן חובה ועמד לעלות לכיתה א'. בלב שלם השארנו אותו בבית הילדים שהיה בנוי לתפארת. בכל בית היו חדרי שינה – כל אחד מהם משותף לשני ילדים. חדרי הרחצה היו חדישים וכל הילדים חלקו חדר