ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך
237 | חולם, לוחם, מחנך
באמונה שלמה קיבלתי על עצמי את החיים בהתאם לערכים אלו. הנכונות שלי לתרום בכל עבודה, גם אם אינה תואמת את כישוריי האקדמיים, היתה מלאה. עם זאת, לא אכחיש שלצד חדוות העבודה בכל ענף שיידרש, שמחתי גם שמחתי נוכח הרמזים שפוזרו על שיבה לעשייה פדגוגית עם השלמת הקליטה. לצד ההזדהות עם ערכי הקיבוץ, התהוותה ברקע הדברים בעיה פוליטית- אידיאולוגית שהציקה לי קמעה. בקיבוצי השומר הצעיר של אותם ימים האמינו באמונה תמימה במשטרים הקומוניסטיים נוסח מזרח אירופה. בסטלין הם ראו את מנהיג העולם המתקדם. אני, שנמלטתי מהונגריה עקב האכזבה מיישום הרעיון הקומוניסטי הסטליניסטי, ראיתי במשנה אידאולוגית זו רק שקרים וכזבים, טרור ומעשי אכזריות לא אנושיים. בשיחות פרטיות עם חברי הקיבוץ לא חששתי ולא נמנעתי מהבעת דעותיי ומשיתוף בני שיחי בסיפורים המבהירים את מוראות המשטר. לא עבר זמן רב עד שגיליתי שלא כל החברים רוו נחת מהסיפורים שלי, שעמדו בסתירה מוחלטת לדעות המקובלות ולשיח השגור בקיבוץ הארצי. כך גיליתי עיקרון נוסף בחיי החלוקה השוויונית והשיתוף: כל החברים מחויבים לחשוב במושגי הקולקטיביות הרעיונית ולחלוק את אותן דעות. למרבה הצער, דעותיי היו מנוגדות לחשיבה זו. עד מהרה עשתה לה האפיקורסות שלי כנפיים והגיעה עד מרתה. מרדנות זו העמידה אותה בפני בעיה; מצד אחד, היא האמינה לסיפורים שלי, אך מנגד – הספיקה להפוך לקיבוצניקית אדוקה וקפדנית. לא פעם התרתה בי שאפסיק לדבר בגנות המשטר הקומוניסטי. אחייניתי אף הזהירה אותי שדברי הכפירה בסטלין ימנעו את קבלתי כחבר בקיבוץ. אני, מבחינתי, לא הסכמתי לשתף פעולה עם סתימת הפיות הזו. קשה היה לי לשמור בבטן את המרירות שצברתי במשך חמש שנות חיי תחת השלטון הקומוניסטי. עבורי, הנאמנות לעצמי ולדעותיי עמדה מעל לכל, ודבקתי בה גם כשהיתה לצנינים בעיני רבים, כפי שקרה בהמשך. אני מכה שורשים בגן הירק את ימי העבודה הראשונים בקיבוץ התחלתי בשמחה ובציפייה דרוכה. זירת הפעולה הראשונה שלי היתה גן הירק. מה רבה היתה גאוותי להיות חקלאי עברי. דרכי החקלאית החלה בקטיף עגבניות. לאחר שנקטפו, סודרו העגבניות בארגזים שהועמסו על משאית ומשם יצאו לשיווק. בתפקיד זה לא הארכתי ימים; בהתאם לצו מוסד העבודה העליון של הקיבוץ, נדרשתי כעבור זמן לא רב להושיט יד בעבודת הקציר. הקומביין הרשים אותי עד מאד. התרגשתי לעמוד על הפלטפורמה וליישר את החיטה שזרמה לתוכה בזרם אדיר, כשרגליי שוקעות בגרעינים. כך נראה איכר של ממש!
Made with FlippingBook Digital Publishing Software