ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך

משה קניג ד״ר | 236

איחוד משפחות מרגש

חלפו שבועות מספר והנה אנו מתבשרים שיולישקה וקלמן מתעתדים, כמונו, להגיע לישראל ולהטיל עוגן בקיבוץ. שמחנו לבואם, אך הצטערנו לגלות כי עבור הקיבוץ הורי החברים נמצאים במעמד נחות יותר, והם אינם זכאים לתנאי המחייה ולזכויות שמקבלים החברים. ולמרות הכל, יולישקה ובעלה היו מרוצים. מונעים מרצון להשתלב, הם מיהרו להצטרף למעגל העבודה ולתרום ככל יכולתם ובהתאם לגילם. קלמן ניסה ללמוד עברית באולפן. הוא ויולישקה המשיכו להיאבק במכשולי השפה המאתגרת לאורך שנים רבות. גם בתחום התעסוקתי הצליח גיסי ללבלב. בימיהם הראשונים בקיבוץ, עבד בהשקיית השתילים הרכים שנשתלו במקום, וכאשר הפכו הייחורים ליער של עצי ענק, נמלא לבו גאווה על תרומתו החקלאית. כשהתברר כי יש לו הכשרה וכישורים כמנהל חשבונות, גויס קלמן למחלקת הנהלת החשבונות, שם עבד במשך כל שנותיו בקיבוץ. יולישקה קיבלה לידיה את האחריות על רגליהם של החברים, ולמען הדיוק – האחריות על גרבי העבודה שלהם. כבר ביומה הראשון בקיבוץ נשלחה למחסן הבגדים ותפעלה בלעדית את המכונה המיוחדת לתיקון הגרביים הקרועים. חיי קיבוץ על החיים בקיבוץ קראתי ושמעתי רבות עוד בהונגריה. הרעיונות שעיצבו את ערכי השיתוף דיברו ללבי, והזדהיתי עמוקות עם העקרונות של שוויון חברתי מוחלט, עבודה בהתאם ליכולת והנאה מפרי עבודת הכלל – כל אחד על פי צורכו. חדור ברוח שיתופית זו, קיבלתי על עצמי באהבה את הכללים שהכתיבו חיי הקיבוץ. חובה לעבוד במקום בו אתה נדרש, ולא רק במקצועך. אין רכוש פרטי ואין הכנסות פרטיות. התקציב השנתי שווה לכל החברים; אין מטבח בבית, והארוחות מוגשות בחדר האוכל המשותף; כל צרכי החבר מסופקים בחלוקה שוויונית באמצעות מוסדות הקיבוץ. גם את המשנה החינוכית הנעלה והעקרונות הנגזרים ממנה קיבלתי בשמחה ובהסכמה. החינוך הוא משותף. הלינה והלימוד מתקיימים בבתי הילדים ובמוסדות החינוך. הבילוי המשותף של הילדים עם ההורים מוגבל לשעות ספורות בתום יום העבודה. הדאגה לניקיונם, לבושם והשכלתם של הילדים מופקדת בידי חברים שקיבלו הכשרה לכך ונבחרו על ידי הציבור.