ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי

2 9 | חולם, לוחם, מחנך

מנהלי ברחובות, לעומת זאת, היה הרבה יותר נדיב בשעות העבודה המוצעות. שם חיכתה לי משרה וחצי, כולל שעות הוראה, חינוך כיתה ועבודה כחבר הנהלה בעבודה ארגונית. עבורי היתה זו הזדמנות פז. בעיינות, מעצם חילוניותי, לא היה כל אופק לקידום. ברחובות אהיה מורה בגימנסיה עירונית וחבר הנהלה. לא היתה לי סיבה להתלבט, ומרים הסכימה איתי. קיבלתי את ההצעה והודעתי בעיינות על עזיבתי. נוכחתי שוב, שכמו שהצרות מגיעות לעתים בצרורות, 1957 בקיץ של שנת כך קורה גם עם השפע. כשדרכי המקצועית כבר היתה מגובשת ופניי לעתיד, פגשתי באקראי את איתן, שהיה שליח השומר הצעיר בבודפשט אחר המלחמה. איתן, שבדיוק עזב את קיבוצו, התמנה כמנהל בית הספר החקלאי כנות והציע לי להצטרף לצוותו. לי לא היתה כל סיבה לשנות את תוכניותיי המקצועיות, אבל שמחתי להעביר את ההצעה לבנימין, שקיבלה בשמחה. בשלהי תקופת עיינות הגיע הצונדפ המשומש לגיל מתקדם והבעיות איתו הלכו והתרבו. פעמים רבות היה עוצר באמצע הדרך ומסרב להמשיך, ואני הייתי נאלץ להזמין חילוץ. האמת ההיסטורית חייבת להיאמר; צונדפנו שירת אותנו נאמנה במשך השנים שלו אצלנו. מעולם לא שכחנו לו חסד נעוריו והוקרנו את תרומתו הנכבדה לשיפור תנאי חיינו. כשהתחלנו לחפש דירה בראשון לציון, העבדנו את הצונדפ שעות נוספות בסיורינו בעיר. וכשסוף-סוף נמצאה הדירה שענתה על מרב הדרישות, קנינו אותה בהתרגשות; דירתנו הראשונה בארץ! כך החלה לה תקופה מלהיבה של חידושים והתחלות. הכל הסתדר כמו שרצינו. במישור המקצועי, עמדתי לצאת לדרך חדשה ומעניינת. דירתנו החדשה בראשון לציון היתה יפה ומרווחת. הזמן חלף לו והגיע חודש ספטמבר. כשארזנו את מיטלטלנו בדירתנו בעיינות הרגשנו כיצד נמהלים השמחה והעצב ונארגים זה בזה. נעצבנו לעזוב מקום כה יפה. הזיכרונות היפים שנארזו בארגזים מילאו אותנו בתחושת חמימות. במשך שמונה שנים גידלנו כאן את ילדינו והענקנו להם סביבה עוטפת וקסומה. כאן התחיל דוד את כיתה א', והנה הוא כבר גימנזיסט. כשהגענו, יהודית עשתה את צעדיה הראשונים בגן, ובעוד ימים ספורים תעלה לכיתה ו'. איילה נולדה בעיינות, וכבר היא מתחילה את כיתה ג'. ושוב נפתחה לה שנת לימודים חדשה. ראשון לציון, פעם ראשונה