ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי
17 | חולם, לוחם, מחנך
ושל אחותו - בהדחת הכלים ובשטיפת רצפת המטבח. בהמשך, החלטנו להעסיק עוזרת בית לשעה-שעתיים ביום, ולהוריד מעצמנו את עול המשימות. העובדת שלנו היתה אשה תימנייה שגרה בסמיכות לעיינות. אהבנו אותה והיא אותנו, היתה רק בעיה אחת קטנה - בקושי רב הבנו את העברית שלה בהיגוי התימני המובהק. בשעות אחר הצהריים שוב היינו עסוקים כל אחד עם חניכיו, ובשעה שבע בערב היינו מסיימים את יום העבודה, בינתיים. הערבים היו קודש לילדים ואחרי שהיו הולכים לישון שבנו לעסוק בענייני עבודה - הכנת מערכות השיעורים ליום המחרת. אחרי המשבר הקיבוצי שלנו, היינו מאושרים בעיינות. חרף העבודה סביב השעון, לא ידענו שאנו מנוצלים עד תום. חוקי העבודה וזכויות העובד לא היו נהירים לנו. כך למשל, לא היינו מודעים לכל התוספות להן היינו זכאים בשל אופי עבודותנו, ולא להטבות אחרות שהגיעו לנו. היום אני יודע שתפיסתם של מנהלי עיינות על זכויות עובדים לא היתה שונה בהרבה מתפיסתו של מעסיק קפיטליסט נצלן. כשהגעתי באחד הימים לבירור בנושא זכויותיי אצל שלום לוין, יושב ראש הסתדרות המורים דאז, הוא שמע את תלונתי ופנה אל עמית שישב לידו. "שוב עיינות", אמר. מסתבר שדווקא עדה פישמן, חברת הכנסת מטעם מפלגת פועלי א"י, לא העמידה את זכויות העובד בראש מעייניה. השנים חולפות, הילדים גדלים בעודנו משקיעים את מיטב זמננו בעבודה, נהגו ילדינו כדרך הטבע והמשיכו לגדול. דוד ויהודית נסעו כל בוקר לבית הספר ולגן בנס ציונה. בכותבי 'נסעו כל בוקר' עלול להיווצר הרושם כי היה זה עניין של מה בכך, אך למעשה, הסעות אלה היו מלוות בעניינים ובעיות לרוב. הטנדר שהוקצה למטרה זו היה מיועד גם לענייני הכפר ולא תמיד היה פנוי להסעת הילדים למסגרות על פי לוח הזמנים הנדרש. חמורים יותר מהאיחורים בבוקר היו אי-הדיוקים בסוף היום. הילדים שסיימו ללמוד היו נשארים לא פעם לבדם בנס ציונה, ממתינים להסעה שמבוששת להגיע. כל היום היינו חוששים שהילדים יישארו ללא השגחה. הבעיה נפתרה כשהמועצה האזורית אליה השתייכנו , 1954 רכשה אוטובוס למטרת הסעת הילדים מכל תחומי המועצה. וכך, החל משנת הוסרה הדאגה מלבנו. אוטובוס המועצה דייק וילדינו נסעו וחזרו בביטחון המרבי. באותה שנה התחיל דוד את כיתה ד' ויהודית עלתה לכיתה א'. שניהם היו תלמידים טובים וגילו עצמאות במילוי חובותיהם הלימודיות. שעה שילדינו הגדולים נסעו לנס ציונה, איילה, צעירת ילדינו, נשארה בבית. ילדתנו השלישית היתה תינוקת נוחה שהקלה עלינו עד מאד את ההתנהלות עמה. את
Made with FlippingBook Ebook Creator