ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי
15 | חולם, לוחם, מחנך
מוזמנים לפעילות חברתית עד השעה עשר בלילה, שעת כיבוי האורות. כמובן שאין לצפות מבני נוער נמרצים לסגור את הפיות מרגע שכבו האורות, ובכל לילה היה נשמע רחש שוקק מחדרי השינה, זמן רב אחרי השעה עשר בלילה. על בנים ועל בנות הבנים והבנות של עיינות למדו בכיתות משותפות, וכך היה גם בכל הפעילויות האחרות שלהם. המקומות היחידים בהם היתה הפרדה היו המגורים והמקלחות. השהות המשותפת של בנים ובנות בגיל ההתבגרות בתנאי פנימייה הולידה כמובן מתח מיני ער. בפינות החשוכות של הכפר נערכו מדי ערב פגישות חשאיות שרק הדמיון - או העצים המקיפים את עיינות - יכולים לתאר את שהתרחש בהן. אם הבית מרים, אמא בנשמתה, קיבלה את תפקיד אם הבית, או כפי שנהוג היה לכנות זאת בעיינות – מדריכה. מתוקף אחריותה על חניכיה, היא היתה מעירה אותם בבוקר, דואגת שימלאו את חובותיהם בתורנויות, מגישה להם את הארוחות בחדר האוכל ועוד. בסיום היום, היתה מגיעה לחדרים לשעת כיבוי האורות ולסגור איתם את היום. מרים היתה אהובה על חניכיה וזכתה לאמון מלא בקרב הבנות והבנים כאחד. לעתים הייתי מרגיש כי יחסים מצוינים אלה באים על חשבון חיי המשפחה. לא פעם היו מגיעים אלינו תלמידים הביתה בשעות הערב ללבן איזה עניין עם מרים. לפעמים הייתי מרגיש שזה כבר יותר מדי, אך מה יכולתי לעשות אל מול מתבגרים הזקוקים לעצה טובה של אשתי החכמה? הקול בראש? עם חלוף החגים החל הכפר מתמלא בתלמידים ששמחת הנעורים המתפרצת והגועשת שלהם החליפה את השקט הפסטורלי. החניכים חזרו מהחופשה נמרצים ותזזיתיים, מה שבא לידי ביטויים קוליים עד שעות הלילה המאוחרות. נוכחותו של מועדון תלמידי י"ב מתחת לחלוננו הורגשה היטב בזכות המופעים הרעשניים שהמו שם עד חצות, ומעבר לכך. אם בכך לא היה די, במרתף הבניין שלידנו שכן מועדון נוסף, של חברת הנוער הצפון אפריקאי, שהעברית בפיהם היתה עדיין דלה, אבל יכולות השירה והביטוי הקולני בכללותו שלהם לא נפלו מאלו של הצברים. אודה ולא אכחיש, ההתחלה היתה קשה, ואפילו חשבנו שנאלץ לברוח מהמקום. אבל כשהחלו ימי הלימוד והעבודה הארוכים,
Made with FlippingBook Ebook Creator