ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק רביעי

משה קניג ד״ר | 14

2 פרק עיינות בראש מעייננו

בינתיים חלפו להם חגי תשרי. מרים ואני ציפינו לתלמידים שיגיעו לכפר ביום

האחרון של חג סוכות לקראת תחילת שנת הלימודים של עיינות.

בהתרגשות חיכיתי לבואם של חניכיי החדשים, תלמידי כתות ט' שמתחילים מחזור חדש בכפר. פגישותיי הראשונות עם תלמידיי החדשים היו לבביות ביותר. העברית הצברית שקלחה מפיהם אתגרה אותי. אלה היו הכיתות הצבריות הראשונות שלי. מדריך חברתי עוד לא היה להם, לכן קיבלתי על עצמי את המשימה להעסיק אותם בערבים. בערב הראשון כינסתי אותם וסיפרתי להם על קורות חיי בשואה. העליתי את זיכרונותיי האישיים ובעומדי מול התלמידים הם הפכו לעלילה בעלת עוצמה דרמתית. כולם ישבו בדממה מרותקים ומקשיבים לסיפורי. בימים הבאים ביקשו לשמוע עוד ועוד מעלילותיי הנפתלות. ערב מכונן זה הפך לבסיס איתן לקשר שלי איתם ולסמכותי כמורה ומחנך. כשתמה סדרת השיחות על השואה, הגיע תורו של סיפור בריחתי ההרפתקנית. גם הוא עורר התעניינות עצומה. נראיתי בעיניהם גיבור. הקשר הבלתי אמצעי בתחום הפנימייה לא פגע כהוא זה בסמכותי כמורה בכיתה. בכיתות התיכוניות לימדתי גיאוגרפיה והיסטוריה כללית. בשל הכתם בעברי ובחיי – ההשתייכות לשומר הצעיר ויחסי השלילי לדת – המנהל החליט כי לא אוכל ללמד שיעורי תנ"ך או תולדות ישראל. תלמידים שחולקו לשתי כיתות על 60 במחזור הראשון שלנו בעיינות היו כ- בסיס התעודות שקיבלו בבית ספרם. התלמידים הטובים למדו בכיתה "הרגילה". הם היו מצופים לסיים את לימודיהם התיכוניים ולעבור בחינות בגרות. התלמידים שהגיעו עם תעודות מבטיחות פחות, למדו בכיתה השנייה, שכינויה העדין היה "הכיתה המקבילה". התנועה בין הכיתה הרגילה והמקבילה היתה דו-סיטרית. תלמיד מהמקבילה יכול היה להפגין כישורים לימודיים טובים ולעבור לרגילה, ולהפך. בהיבט החברתי לא היו הבדלים בין תלמידי הכיתות. סדר יומם של אלה גם אלה היה גדוש ועמוס. יום הלימודים החל מוקדם בבוקר והסתיים בצהרי היום. אחרי ארוחת הצהריים היו החניכים יוצאים לעבודה שונות - בגן הירק, במטעים, בפרדס, בלול וברפת, ואחרים שימשו תורנים בתחומי השירות במטבח, בניקיון או במכבסה. הזמן שאחרי ארוחת הערב הוקדש להכנת שיעורי בית. זו היתה השעה בה המחנכים הפגינו נוכחות ופיקחו על הכנת השיעורים. ואחרי כל היום העמוס הזה, היו התלמידים