ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

231 | חולם, לוחם, מחנך

נשימתי נעתקה. בעיני רוחי כבר ראיתי את יהודית שלי נופלת לים. אחוז אמוק התחלתי מתרוצץ בין ההמון על הסיפון, מחפש ילדה אבודה. למרבה השמחה הפעוטה החייכנית נמצאה על ברכיהם של חברים ששמרו עליה כשנטשה את בנימין. התחקיר שערכתי העלה כי השומר בידיו הפקדתי את בתי החמודה, לא הבחין בהעלמה, כי היה עסוק בתצפית לעבר העיר ברינדיזי. מאז, האמרה "ליד ברינדיזי היא עוד היתה", הפכה לתשובה שגורה ונפוצה בפינו בעת חיפוש אחר משהו שרק לפני זמן קצר היה בידינו. מפליגים בשיחות בזמן ההפלגה העברנו שעות רבות בשיחות מעניינות. לכל אחד היה סיפור לא שיגרתי, כי כמעט כולנו הגענו עד הלום בדרכים נפתלות ובלתי חוקיות. קבוצה קטנה מבין העולים באונייה הורשו לצאת מהונגריה במסגרת איחוד משפחות. בין עולים אלה היה שלמה ווידר, המורה מהגימנסיה היהודית. עתה, בהפלגה, זכינו בנימין ואני בהזדמנות לעזור לאיש הקשיש והחולה לעלות במדרגות אל הסיפון וליהנות מאוויר צח. היד הזו שהושטנו לו, היתה כאין וכאפס לעומת חלקו ותרומתו בשנת בר המצווה שלנו, כשלימד אותנו את טעמי המקרא וההפטרה. בתחילת ההפלגה הייתי פונה אל אנשי הצוות בעברית, הלוא הם מלחי אונייה ישראלית! מה רבה היתה הפתעתי לגלות שרבים מהם היו בעצמם עולים חדשים וטרם הספיקו לרכוש את השפה. לפעמים אפילו יצאתי נשכר מאי-הבנות אלה; יום אחד, כשהממונה על הניקיון באולם השינה ניגש אליי ושם בידי מטאטא, שאלתי אותו בעברית מה עליי לעשות. האיש, שלא הבין את שאלתי, נמלא מבוכה, לקח את המטאטא וחיפש לעצמו קורבן אחר, שלא יטריד אותו בעברית. המעבר מהים האדריאטי השוקט אל הים התיכון הפתוח והגלי הורגש היטב. בתחילה היו אלה ניעות מתונות, עדיין לא סיבה מספקת למחלת ים. אבל דרומית לאי כרתים חל המהפך, גם של בני מעיינו. הגלים הלכו והתחזקו. רבים חשו ברע ואף הקיאו. אנחנו, בני קניג, עמדנו בגבורה במצב הרוח החדש של הים. חשנו קצת סחרחורת, היתה הרגשה מוזרה בקיבה, אבל את תוכן הקיבה שלנו שמרנו לעצמנו. בלילה האחרון להפלגה, כשמתוך האפלה החלו מנצנצים אורותיה של חיפה, אחזה ההתרגשות באונייה. את בתי העיר לא ניתן היה לראות באפלה, ואפילו לא את קו החוף, אבל ידענו שהם שם, מחכים וממתינים לבואנו. עבורי, היה זה סופו של מסע עת הצטרפתי לתנועה הציונית. והנה אני כאן, 1933 ארוך, נפתל ומרגש, שהתחיל בשנת , רואה אל מול עיניי את חופי המדינה שהוקמה זה לא 1950 בחודש מאי, שנת 26 ב מכבר. חלום שנחלם משך שנים ארוכות, בחלקן קשות ומייאשות, יתגשם בעוד שעות