ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
227 | חולם, לוחם, מחנך
כך הגענו למישקולץ ועברנו לפי הוראות המבריח לרכבת מקומית. באחד הכפרים קיבלנו הוראה לרדת מהקרון. מתחנת הרכבת נלקחנו לביתו של איכר מקומי, שם אמורים היינו לחכות עד שיבואו לקחת אותנו לקרבת הגבול. הלילה ירד, חושך בבית וחושך בחוץ. חשמל עוד לא הגיע אל הכפר הנידח הזה. לפתע נמלא הבית בהלה. מישהו אמר ששוטרים מתקרבים אל הכפר. איש לא ראה אותם, אך כולם שמעו את שעטת פרסות סוסים. אני והילדים חשנו להסתתר ברפת. התקווה היתה שלאורם הקלוש של פנסי הנפט יהיה קשה עד בלתי אפשרי למצוא מישהו. לא עבר זמן רב, וצפירת הרגעה הגיעה. היתה זו בהלת שווא. הסוסים השועטים, לא רק שלא היו שייכים לשוטרים, הם אף היו חלק מחוליית ההצלה. כך הגיעו האיכרים שלקחו אותנו לגבול. אחרי שעלינו עם כל קבוצת הבורחים לעגלות, האיכרים כיסו אותנו בקש. נסענו דרך שדות, עד שהגענו מטרים ספורים לפני הגבול. מכאן היה עלינו להמשיך ברגל, מלווים באחד האיכרים. מעברו השני של הגבול חיכה לנו מישהו שהוביל אותנו למעבה שיחים, שם היה עלינו לחכות לשלב הבא של המסע. לפתע הגיחה מונית מאי שם ונעצרה ממול. עלינו עליה במהירות הבזק והיא המשיכה בדרכה, דוהרת בכביש. בשעת בוקר מוקדמת הגענו אל הכתובת המיועדת, שם פגשנו את לילה שיצאה ביום הקודם. מיד נשלח מברק לברטיסלבה, עם בקשה שיבוא המלווה. הלה הגיע עד מהרה ורכש עבור כולם כרטיס לרכבת אקספרס שנסעה עוד באותו הלילה לברטיסלבה. כמה נעים היה לקבל קרון נוח ולבלות את הנסיעה בשינה טובה ושלווה, עד שהגענו בשעות הבוקר ליעדנו. עכשיו נותר רק לעבור את הפרק האחרון של הבריחה - הנסיעה לווינה. באוטובוס הפרטי אליו הועברנו כבר המתינו נוסעים רבים. הנסיעה עברה בנעימים ונראה היה שהנה, המשימה הוכתרה בהצלחה. תמו תלאותינו. אבל אז אירעה תקלה שיכולה היתה להפוך את הבריחה לכישלון מהדהד. כשאנשי משמר הגבול הסלובקי עלו לבדוק דרכונים, עורר המראה של שוטרים במדים את חששו של ג'וריקה. "ממיקה שוב נכשלנו?" שאל בני בתמימותו והעלה את דופק הנוסעים - כולם בורחים במעמד בלתי חוקי - למהירות שיא. רק כשהשוטרים המשיכו בשלהם, מתעלמים מהשאלה הילדותית, נשמו כולם לרווחה. איש לא ידע אם השוטרים לא הבינו הונגרית, או שפשוט היו בסוד העניינים".
Made with FlippingBook - Share PDF online