ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 224

בן רשום בדרכון. בעיה נוספת: שגריר ישראל אסר עליו להיות מעורב במעשה מרמה כאדם המייצג את המדינה הצעירה.

הימים עברו ופתרון עדיין לא נראה באופק. געגועיי אל משפחתי הלכו וגברו. המצב אצל מרים לא היה טוב יותר. היא היתה אחוזת געגועים וג'וריקה היה מדבר אל פפיקה מדומיין. לא היה קל לאיש מאיתנו. בתחילת האביב נפוצה שמועה שתוקפם של הדרכונים שקיבלנו בברטיסלבה יפוג בסוף חודש מרס. מיותר לציין שהיה בכך כדי להעלות את מפלס הדאגה שלנו. ואם בכל אלה לא היה די, הרי שבווינה החלו נפוצות ידיעות על גדר תיל חדשה שמוקמת בגבול הצ'כי אוסטרי. ככל שהצטברו הידיעות המדאיגות, כך התרבו סיפורי הבריחה. אחד משכניי שהגיע לווינה סיפר לי על המבריח שעזר לו להגיע לאוסטריה. כיצד מצא נקודה בגדר אותה לא האירו הזרקורים, איך פתח את הגדר ואחר כך סגר בחזרה, לשימוש חוזר. השכן הוסיף ותיאר את המעבר שמצא דרך שדות המוקשים. כעבור זמן- מה הגיעה לווינה משפחה שהכרתי ובפיהם סיפור דומה. לצד הבריחות המוצלחות היו גם ידיעות מצערות על אנשים ומבריחים שעלו על מוקשים ונהרגו. סיפורים מעין אלה הותירו אותי מודאג ומוטרד, ואט אט התגבשה בי ההכרה שלא יהיה מנוס מחזרה להונגריה. . את קובץ' הכרתי קובץ' פישטה בימים הקודרים הללו התנחמתי בידידותי עם במחנה ארצברגר. כשנפגשנו לראשונה, גילינו כי סיפורנו דומה להפליא. כמוני, נפל גם הוא עם אשתו ובתו הקטנה בידי המשטרה הסלובקית, וכמו שאירע לנו, קובץ' הצליח לברוח ולהגיע לווינה, בשעה שאשתו ובתו הוחזרו להונגריה. היינו אחים לצרה. באחד מימי תחילת האביב הגיעו לווינה אישתו ובתו אחרי שברחו מהונגריה דרך סלובקיה. כששאלתי אותה לפרטי הבריחה, סיפרה כי מרים עזרה לה בתכנון וביצוע הבריחה. "ומדוע לא באה היא עצמה בדרך זו?", שאלתי בתמיהה, "כי היא מתאימה רק לדוברי סלובקית", ענתה. משפחת פישטה היתה כמובן מאושרת מאד, ואף אני שמחתי בשמחתם, אך דיכאוני הלך וגבר. מרים שלי מארגנת בריחות מוצלחות לאחרים, והיא עצמה מתבוששת להגיע. אודה ולא אבוש, ברגעים אלה הייתי אכול קנאה. באותה תקופה הייתי מבקר על בסיס יומי במועדון השומר הצעיר, שם ישב . את צבי הכרנו עוד בימיו כשליח ארץ ישראל בהונגריה. קולבן צבי מזכיר התנועה בימי וינה, הוא שימש עבורנו כמקור הראשי והמהימן לאינפורמציה על נתיבי הבריחה. שמתי פעמיי למשרדו, 30.3- למרבה הצער, היה זה מקור דל. דברי עידוד לא היו בפיו. ב שפוף ואפוף רוח נכאים. נותרו יומיים בלבד עד שאדע כי אפסו כל הסיכויים ויהא עליי לשוב להונגריה. וכך, כשקדרותי הולכת לפניי כמורה דרך, פתחתי את דלת המשרד.