ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 216
עברית שפה יפה לפרנסה
נטיותיי הציונית הידועות ושליטתי בשפה העברית הקנו לי מעמד מיוחד בקרב יוצאי הונגריה הציוניים בארצבורגר. לא עבר זמן רב מרגע הגיעי למקום, והתחלתי מארגן חוגים ללימוד עברית. השמועה על המורה המציע את לימודי השפה התפשטה והגיעה גם למחנה השני, בבית החולים רוטשילד. כך התחלתי לעבור בין שני המחנות ולהקנות לפליטים את יסודות ורזי השפה. כשהפכו החוגים לפעילים ומבוקשים עד מאד, פניתי אל מנכ"ל המחנות וביקשתי תשלום עבור השיעורים. בקשתי נענתה מידית. המנכ"ל הבין ששיעורים אלה ישפרו את תדמיתו בקרב הארגונים הציוניים. בהמשך, השמועות על הפליט דובר העברית הגיעו עד לשגרירות ישראל, ואני הוזמנתי לעבוד שם מספר שעות יומיות, ממלא מטלות שונות הכרוכות בידיעת השפה. לא עבר חודש מרגע הגיעי לעיר, והרגשתי כמעט וינאי. מלבושיי היו נאים, מראי היה מכובד, הוזמנתי לארוחות ביתיות והשיעורים שהעברתי סיפקו הכנסה נאה למדי. גם חיי החברתיים היו מספקים, ורק דאגה אחת העיבה עליי – מה יהא על מרים והילדים? נחמתי היחידה בעניין זה היתה בחליפת המכתבים עם אשתי שעדיין היתה בבית הסוהר, ושמחתי שהילדים נמצאים בטיפולה המסור של יולישקה. מפגשים מהסוג הציוני כך חלפו הימים וכדי להפיג את בדידותי וגעגועיי, הרביתי במפגשים חברתיים. , חברים שהכרתי מהונגריה, משה בן דוד ולוי קופולוביץ' באחד מהם, נקרו בדרכי ובינתיים עלו לישראל, השתקעו בקיבוץ העוגן ועבדו כשליחים בווינה. השניים עסקו באותם ימים בגיוס הון באירופה מיהודים עשירים לטובת הקמת מפעלים בקיבוצי השומר הצעיר. גם ממשה ולוי זכיתי ליחס חם ולבבי. לא פעם הזמינו אותי לארוחות ערב במסעדות פאר בווינה. היו אלה מסעדות נפלאות כמותן לא ראיתי עד אז. השולחנות היו ערוכים ברוב פאר ועל פי כל כללי הטקס שלא הכרתי אפילו. עד כדי כך היה הכל זר עבורי, שהיה עליי לקבל הדרכה באיזה מזלג וסכין להשתמש בכל מנה. את המנות בתפריט כמובן לא הבנתי, והסמכתי את החברים להזמין עבורי לפי ראות עינם. כשהגיע החשבון, היה לוי שולף את ארנקו ומשלם עבור כולנו סכום שעלה על כל הכנסותיי החודשיות.
הפגישות הנעימות ביותר היו עם רפי בן שלום, גם הוא חבר קיבוץ העוגן. באחת הגיחות שלו לווינה היה כה עסוק בענייני הקונסוליה, עד שלא יכול היה
Made with FlippingBook - Share PDF online