ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
215 | חולם, לוחם, מחנך
דמיינו בחור עייף, מרושל ומוזנח, מגיע ממחנה פליטים בו מוגשות ארוחות בסיסיות בתנאי שדה, לבית נאה ומטופח. ההלך הרעב הזה מסב לשולחן מכוסה במפה לבנה עליו מוגשת ארוחה מעולה הכוללת מרק בשר ביתי ושניצל וינאי שקצותיו בלטו מהצלחת. כאן אני קוטע לרגע את התמונה המלבבת הזו, וחוזר אחורה בזמן כדי לשתף אתכם בסיבה שבגינה יכולה היתה אשתו של זולטן לכעוס עלי ולא לארחני כה יפה. התקרית המצערת אירעה בבודפשט. אחרי פגישה מקרית עם הזוג פישר, ותחת רושם כבד שהותיר בי המראה הבלתי מצודד בעליל של הגברת, שאלתי את זולטן בהזדמנות אחרת מי היתה הבחורה הכעורה שהיתה איתו. "כלתי", היתה התשובה המביכה. כשהסבתי לשולחנם באותה סעודת מלכים, ראיתי רק את כל מה שיפה בגברת פישר. היא לא כעסה עליי ואירחה אותי בנדיבות ובחביבות. הארוחה הנפלאה הזו היתה רק הראשונה בשרשרת ביקורים בבית המשפחה. ההזמנות לארוחות אלה היו תכופות ונעמו לי מאד. זולטן ביקש ממני ללמד את בנו עברית ואף שילם לי עבור השיעורים. כשסירבתי בתחילה לקבל ממנו כסף, הוא לא וויתר ועמד על כך שאני זקוק למעות שיהיו בכיסי. זולטן דאג לא רק לצרכיי הקולינריים, הוא אף התעקש לשפר את מצבי האופנתי. לאחר ארוחת הצהריים הראשונה נסענו לחנות הבדים שלו, בה נבחר אריג משובח לחליפה עבורי. משם נסענו לחותנו, פליט ותיק מהונגריה גם הוא, שהיה בעליה של מתפרה גדולה, שם הושאר האריג ונלקחו מידותיי. הגרדרובה הושלמה על ידי קולקציה של חולצות, תחתונים ונעליים חדשות. כעבור ימים ספורים יכולתי להשליך את חליפת הבריחה המטונפת ולהתגאות בבגדים נקיים והדורים. עכשיו, משהושבה אליי חזות נעימה, השתפרה הרגשתי עד מאד. זולטן הציג אותי בפני בני משפחתו שהיו מזועזעים מסיפורי העצוב והתחרו ביניהם כיצד להפיג ולו במעט את בדידותי הכואבת. אחותה של גברת פישר החליטה שגם היא לוקחת אותי תחת חסותה. כך זכיתי להזמנות נוספות ותכופות לארוחת צהריים, ולהזדמנות נוספת להתפרנס מידיעת השפה העברית שלי, על ידי מתן שיעורים פרטיים לבנה. הבן, שהיה אז בן שתיים-עשרה והיום פרופסור באוניברסיטה העברית, למד ממני את מילותיו העבריות הראשונות, וממני שמע לראשונה על ציונות. בגיל חמש-עשרה דרש ממשפחתו לעלות ארצה ובהמשך למד אצלי בתיכון בעיינות.
Made with FlippingBook - Share PDF online