ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 214
14 פרק בווינה של מוצרט ושטראוס
בירת הממלכה ההבסבורגית לשעבר, עיר הוולסים העליזה, היתה עצובה . ההרס, החורבן ועקבותיה של המלחמה טרם נמוגו. 1949 מאוד בהגיעי אליה בסוף בכל מקום בעיר נותרו חורבות של בניינים הרוסים שטרם שוקמו והיוו תזכורת מתמדת וכואבת לזוועות. אוסטריה היתה עדיין תחת כיבוש ורבעי העיר חולקו בין המעצמות המנצחות: ארה"ב, אנגלייה, צרפת ובריה"מ. למרות היותה כבושה, התנועה בווינה היתה חופשית וניתן היה לעבור מאזור כיבוש אחד לאחר. חיילי המעצמות שהיו בחופשה נהגו לשוטט בחוצות, כל אחד מהם לבוש במדי צבאו ומדינתו. על יישוב סכסוכים אפשריים בין הכוחות השונים, הופקדו שוטרים צבאיים, נציגיהן של ארבע המעצמות. בין כל אלה, הציפו את העיר אלפי פליטים שנסו על נפשם מהמשטרים הקומוניסטיים בארצות השכנות: פולין, צ'כוסלובקיה והונגריה. אני הכרתי לא מעט פליטים יהודים שהגיעו לעיר אחרי שברחו בדרכים בלתי חוקית. מרביתם הותירו במולדתם את כל רכושם וכספם ולווינה הגיעו בידיים ריקות. אבל היו גם שהצליחו למלט לא רק את עצמם, אלא גם את רכושם. הפליטים שהפכו לחסרי כל קיבלו סעד מארגונים שונים, בעיקר הג'וינט, שהקים גם את שני מחנות הפליטים בהם שהו היהודים. הפליטים שעלה בידם לצאת עם רכושם, לא נזקקו לעזרה. הם נהנינו מרווחה כלכלית, שכרו דירות ואכלו במסעדות. היו כאלה ששהו בעיר כבר שנים, רבים מהם התפרנסו מעסקי השוק השחור. אחרים החלו מנהלים עסקים חוקיים והתכוונו להשתקע במקום. אלה גם אלה התעשרו וביססו לעצמם רמת חיים גבוהה. משפחת פישר מאמצת אותי בחום על חברי משכבר הימים פישר זולטן, נודע לי עוד בימיי הראשונים בווינה. שמעתי שהוא נמצא כבר שנים בעיר ועושה חיל בעסקיו. באחד הימים בהיותי במחנה, פגשתי בו לפתע. פישר הגיע לבקר חבר משותף, והפגישה בינינו היתה מפתיעה ומשמחת. אני הייתי אז במצב עגום למדי, עדיין לבוש בבגדים הבלויים והמלוכלכים ששימשו אותי בדרך התלאות של הבריחה. בגדים אחרים עדיין לא היו לי, אפילו לא לבנים להחלפה. המראה המרושל והעגמומי שלי ריגש את ידידי שמיד הזמין אותי לדירתו המפוארת, אליה הגענו אחרי נסיעה קצרה במכוניתו ההדורה. אשתו קיבלה אותי בסבר פנים יפות והזמינה אותי לארוחת צהריים. היתה זו חוויה מיוחדת במינה.
Made with FlippingBook - Share PDF online