ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 210
13 פרק בדרך לברטיסלבה, פעם שנייה
הנאתי הרבה מרכות המיטה והמצעים הנקיים והנעימים לא ארכה זמן רב. כמחצית השעה אחרי שנפלה עליי התרדמה הכבדה, נשמעו דפיקות נמרצות על החלון. גברת גולדשטיין, שהתעוררה גם היא, ניגשה לחלון ושוחחה עם הדמות שעמדה מעברו. אחרי חילופי דברים קצרים בסלובקית, התבשרתי שהגיע זמני להמשיך בדרכי. בעוד אני מתלבש, נכנסו לחדר שני גברים שהציגו את עצמם בסלובקית שוטפת, ואני לא הבנתי מאום. מזל שהיתה לרשותנו מתורגמנית בבית, כך למדתי שהחסון מהשניים הוא בן זוגה של חווה, שמחכה לנו באוטו, והשני - בעל המכונית שהתנדב לנסיעה הזו - היה פקיד הקק"ל בברטיסלבה. נכנסנו לאוטו. שני הגברים התיישבו מקדימה, ואני שמחתי לשבת ליד חווה מאחור. חווה, כך גיליתי, היתה פחות שמחה. בפיה היתה בשורה קשה עבורי; מרים והילדים הוחזרו להונגריה. האנשים שלנו, למרות מאמציהם הרבים, לא הצליחו למנוע זאת. קשה לחשוב על בשורה איומה יותר. אחרי כל מה שעברנו, ההכנות לבריחה, הדרך הקשה מנשוא עם המבריח, הכלא, מחנה העבודה והמנוסה ממנו - כל זה ירד לטמיון. האמנם כל הסבל והייסורים היו לשווא? בדמיוני ראיתי את מרים וילדיי הקטנים נגררים באלימות בידי שוטרים הונגרים ברוטליים. כמובן שלא אוכל להשאיר את מרים לבד. אם אחזור, אקבל על עצמי את מלוא האחריות, אשא בעונשי. אני בטוח שיקלו בעונשה של מרים.
"מחר בבוקר אני חוזר להונגריה", הפרתי את השתיקה הכבדה שהשתררה במכונית כעבור דקות ארוכות.
"לא בא בחשבון", ענתה חווה. "אם תחזור, צפוי לך מאסר ממושך. מי יפרנס את משפחתך? בעניינה של אישה עם שני ילדים, לעומת זאת, מקילים מאוד. היא תשתחרר מהר ואנו מבטיחים להביא אותה ואת הילדים אליך בדרך הטובה והבטוחה ביותר".
הבטתי בחווה בשתיקה, והיא המשיכה. "מחר בבוקר תיסע לווינה. הנה הדרכון שלך, תשמור אותו אצלך למקרה, שניתקל במשטרה בדרך".
Made with FlippingBook - Share PDF online