ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 204

הכריזה קול הקורא לי להתייצב בשער המחנה, שם מחכה לי ביקור. פסעתי לי אל עבר השער, תוהה מי כבר יכול לבוא לבקרני במקום הנידח הזה. כבר מרחוק זיהיתי את חווה, חברת הנהגת התנועה מברטיסלבה. סמוך ליום בריחתנו, פגשתי אותה בבודפשט וממנה קיבלתי את הכתובת אליה עלינו להגיע, כמו גם את ההוראות האחרונות למקרה של מפגש משטרתי בלתי רצוי. חווה שהתה אז באופן בלתי חוקי בהונגריה, והוכיחה בכך שמעבר גבולות אינו בלתי אפשרי. פגישתנו הקצובה בזמן נערכה ליד שער המחנה, בנוכחותו של שוטר חמוש. מאחר שדיברנו הונגרית, השוטר לא הבין דבר וחצי דבר, ואנו יכולנו לדון בחופשיות בתוכנית הבריחה. חווה הבהירה לי שאת הבריחה החוצה אאלץ לבצע בכוחות עצמי, אך מרגע שאהיה בחוץ אזכה לעזרה. על פי ההנחיות, יהיה עלי להגיע לעיירה בשם פריוויג'ה, מרחק של שמונה קילומטר מהמחנה, שם תחכה לי משפחת גולדשטיין. עם הגיעי אליהם, הם ישלחו מברק להנהגה ואז יגיעו מחלצים לאסוף אותי. לפני שסיימה את דבריה, הוסיפה מסר מרגיע. היא סיפרה שמרים והילדים בטוב, ובימים הקרובים ישוחררו מהכלא. עד שאגיע בחזרה לעיר, אמרה, אולי גם הם יזכו לקבל את חרותם. האורחת שלי סיימה את דבריה וגם הזמן שהוקצב לנו תם. נפרדנו לשלום ואני שבתי אל הצריף שלי. עכשיו כבר היתה לי סיבה טובה לחוש שביעות רצון. יש לי בגדים אזרחיים איתם אוכל להסתובב בחוץ מבלי לעורר חשד. יש לי תוכנית פעולה לרגע שאהיה בחוץ. רק על השאלה איך לצאת מהמקום, אין לי עדיין תשובה. התקשיתי להאמין שמישהו מהאסירים יגלה לי היכן נקודות התורפה בגדר. אולי מנהל העבודה יעזור לי בזה. בדרך לפריוויג'ה למוחרת התייצבנו כמו בכל יום עבודה במסדר הבוקר. באותו מסדר קיבלתי שתי חדשות חשובות, אחת מהן היתה גורלית. הבשורה הראשונה נגעה לתחילת עבודתי במכרה במשמרת השנייה של אותו יום. את החדשה השנייה מסר לי אסיר חדש שהגיע אמש למחנה. הדברים שבפיו הכריעו את גורלי לימים הקרובים, אולי לשנים הבאות וייתכן שעד עצם היום הזה. האסיר החדש סיפר שהוא מהונגריה ושנפל בידי המשטרה הסלובקית כשניסה לעבור את הגבול. כמוני, הוא נאסר בברטיסלבה ונשלח לכאן בליווי שוטר. השוטר הלה היה כפי הנראה ברייה ידידותית, שכן בדרך סיפר לאסיר שהוא נוסע לנובקי כדי להחזיר מהמחנה אסיר בשם קניג, שמיועד להישלח עם משפחתו בחזרה להונגריה.