ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 198

בתום נסיעה קצרה הגענו אל תחנת המשטרה. הנהג, שהפך למתורגמן לעת מצוא, הורה לנו להיכנס. כדובר ההונגרית היחיד במקום, בילה הלה את כל זמן החקירה איתנו. לשאלות השוטרים השבנו בכנות ללא כחל וסרק. לא היה טעם להסתבך בשקרים. אנחנו היינו משוכנעים שמדיניות זו תקצר משמעותית את החקירה, אך שהותנו במקום בכל זאת התארכה; מפקד התחנה הנבוך לא ידע מה לעשות איתנו והרבה להתייעץ בטלפון עם הממונים עליו, אולם האדם שאחז בזכות הנעלה להכריע בשאלת גורלנו, ישן בשעת לילה מאוחרת זו שנת ישרים. לאור, או לחושך הנסיבות, איש לא חפץ להעירו, ואנו נותרנו כך, ממתינים ותוהים לגבי ההמשך. בכיסי היו שטרות כסף הונגריים וחששתי שאם יבקשו לערוך עלינו חיפוש וימצאו את המטבע ההונגרי, יחשדו בי כי אני מנהל עסקים אסורים במטבע זר. מכיוון שחשבתי, ואף קיוויתי, שלא נזדקק עוד לכסף של המדינה אותה עזבנו, יצאתי לשירותים, שם קרעתי את השטרות ושטפתי אותם עם מי האסלה. כעבור שעתיים של המתנה חסרת מעש, דרש ג'וריקה שנעזוב מידית את המקום. כשהשבתי לו כי המפקד אינו מרשה, ניגש אליו הילד, הביע את כעסו על אקט הכליאה המקומם, ודרש כי ירשה לנו לעזוב את המקום ללא דיחוי. המפקד לא הבין כמובן שום דבר מדברי התוכחה בהונגרית, וגם לו היה מבין, ספק אם היה מבחין בכלל בפנייתו של הפעוט שכלוא בתחנתו. כך חלף הזמן ואנו ישבנו שם, ממתינים לגואל. כעבור זמן-מה הגיעה שיחת טלפון בנוגע אלינו. הנהג עדכן אותנו שהוא משתחרר, ואותנו מעבירים למעצר זמני. אחרי שהנחית את הבשורה, הוסיף והלין בפנינו על הנסיעה הארוכה שעשה, ללא תמורה. בתלונה זו ראיתי את ההזדמנות שלנו. הצעתי לו שייגש לכתובת שבידי, המקום בו מצפים לבואנו. אמרתי לו שבכך גם יעזור לנו וגם יקבל את שכרו. הנהג מבחינתו לא חלק עימי את ההשקפה בדבר ההזדמנות הטמונה בכתובת שנתתי לו. הוא השיב שהוא שמח להשתחרר מעולנו ולא מעוניין בשום מגע נוסף איתנו או עם החברים שלנו. הנהג הסתלק ומיד הופיע רכב משטרתי להובלת עצורים לקחת אותנו לבית סוהר קטן בו היו שני תאים - אחד לנשים ושני לגברים. ראשית הוכנסו הנשים: מרים, טובה ויהודית. התא הקטן שיועד להן היה ריק ורק מיטת קרשים חיכתה להן בפנים. ג'וריקה, שלא הסכים להיפרד מאמו, הצטרף אליהן לאור המחאה שהביע. עכשיו הגיע תורי להיכנס לתא הגברים שהיה מלא עד אפס מקום בשיכורים. בסלובקיה אסור היה להימצא במרחב הציבורי במצב של שיכרות. כל לילה עברו בעיר משמרות של שוטרים שאספו את השיכורים ולקחו אותם למעצר עד שיובאו בבוקר