ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 182

המלחמה בו יצאנו למחנה גדול בחיק הטבע, הרחק משאון העיר. היה זה מבצע מתוכנן למופת. השותפים לעשייה השוקקת היו חברים עתירי ניסיון בארגון מחנות. באתר המחנה הוקמה עיר אוהלים מרשימה, שירותי השטח היו משביעי רצון ואפילו ההיבטים הקולינריים קיבלו מענה הולם, אם כי צנוע, כראוי לעתות המצוקה של אחרי המלחמה. החלק המרשים ביותר של מחנה הקיץ היה התוכנית. כל יום ויום במשך שלושה שבועות תוכנן למשעי וכלל שלל פעילויות: מסדרים, טיולים, שיחות והעיקר - מדורות. הכל היה מאורגן להפליא. היה זה זמן איכות מושלם לפעילות חינוכית. , בחרו לבלות את 400 נחת מיוחדת הסבה לי העובדה שחניכים כה רבים, למעלה מ חופשת הקיץ שלהם במחנה. רבים מהחניכים היו תלמידיי לשעבר. מה משמח היה לראות כיצד השהות במחנה חיברה את הנערים לדרך הציונית בלב ובנפש. לא מעט קיבוצים ומושבים בארץ קמו בזכות הזרעים שאנו טמנו באותו מחנה. הודות לחוויה זו, שהיתה עבור רבים מהחניכים משנת חיים, גמלה בלבם ההחלטה להגשים את החזון הציוני הלכה למעשה. מבחינת מקומי במפעל זה, תפקידי העיקרי היה להפגין נוכחות. הוריהם של חניכים רבים נאותו לשלוח את ילדיהם רק אחרי ששמעו שגם אני אהיה שם. החששות ההוריים היו כה גדולים, עד כי בטרם יצאנו לשטח נאלצתי לכתת רגליי בין עשרות בתים כדי לשכנע הורים לשלוח את ילדיהם למחנה בלב שקט. הפגנת הנוכחות היתה אמנם חשובה ביותר, אבל לא הסתפקתי בכך ולקחתי על עצמי - "בני 14-12 גם תפקיד פעיל של רכז שכבה. בנימין ואני היינו רכזי שכבת גילאי המדבר". הנהגת התנועה יצאה מתוך הנחה שעבור השכבה הצעירה די בשהות של שבועיים מחוץ לבית, ובנימין ואני הגענו למחנה עם בני המדבר שבוע אחר תחילתו. התחבורה הציבורית עדיין לא היתה סדירה ואנו נאלצנו לצעוד שעות ארוכות עד שהגענו למקום, אבל איזו שמחה היתה זו להגיע ולראות את הפעילות השוקקת במחנה העומד על תילו. אני מגייס תומכים לתנועה הציונית חזרתי ללמד בגימנסיה היהודית, בית הספר בו ביליתי את 1945 בספטמבר ימיי כתלמיד, והמוסד החינוכי שגירש אתי בבושת פנים בשל חטא הציונות בשנת . 1938