ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

181 | חולם, לוחם, מחנך

הריקים. סופת השואה פגעה בכל. לכל אחד היה סיפור עצוב משלו. דמעות רבות זלגו על אבא או אימא שהלכו לבלי שוב, אחרים ביכו את היעדרם של אחיהם.

רציתי לחבק את כולם אל לבי. תחת זאת, עברתי בין השורות, מפזר לחיצות ידיים חמות. הרגשתי שמעבר ליחסים הלבביים שביססתי בכיתה, עתה קשר ביננו גורל משותף. כולנו עברנו את אותה תופת נאצית ורק בנס ניצלנו. לא עבר זמן רב ועבודתי בבית הספר חזרה אל מסלולה. כמו שהיה בעבר, בטרם נטרפו הקלפים וחיינו התהפכו, חשתי סיפוק מדרכי החינוכית, שהיתה עתה שונה בתוכנה, מועשרת ומורחבת; בין התכנים החדשים אותם העברתי בלטו יותר מכל לקחי השואה. עתה יכול הייתי סוף-סוף להשליט בעבודתי את תפיסתי באופן גלוי. הצורך בחינוך ציוני היה בעת הזו חיוני, במיוחד לאור העובדה שכה מעטים הבינו והפנימו את לקחי ההשמדה ההמונית של ששה מיליוני יהודים באירופה. נפגעי הרדיפות בגטאות או המגורשים שניצלו וחזרו, לא בהכרח הסיקו את המסקנה הציונית. מעלינו ריחפה מצד אחד סכנת השאננות שהתבטאה ברצון להמשיך בחיים, ומנגד איימה ההתבוללות האדומה, כלומר האמונה שהקומוניזם הוא פתרון הבעיה היהודית. כציוני נלהב, נקראתי לפעול למען הטמעת המסרים הציוניים, ועשיתי כמיטב יכולתי. אלה היו כנראה השנים הפוריות בחיי; עבודתי כמורה בבית ספר יהודי, ובנוסף הייתי ממונה על האגף הפדגוגי במחלקת הילדים של הג'וינט. לצד אלה, הייתי פעיל בתנועת השומר הצעיר, בה השתלבתי בעבודת ארגון הקן מתוך שאיפה ותקווה להגדיל את היקף הפעילות. ואכן, כך היה. אט אט הפך הקן למקום מפגש של בני נוער ולמוקד פעילות ציונית שוקקת. עם התרחבות פעילות התנועה, היתה הדירה השקטה ששימשה צרה מלהכיל את כולם. הצעירים התארגנו בקבוצות בהתאם 25 את הקן בשדרות טרז לגיל, ובמסגרתן השתתפו בדיונים ובשיחות על בעיות העם היהודי לאחר השואה ועל ההתיישבות בארץ ישראל. בפעולות התנועה נלמדו שירים וריקודים ישראליים והתגבשו חיי חברה שמילאו את חברי התנועה בשמחה. מחנה קיץ עמד בסימן שני אירועים מכוננים וחשובים; הראשון, והמרגש מכל, 1945 קיץ היה לידת בני בכורי, דוד. במישור המקצועי-חברתי, היה זה הקיץ הראשון אחרי