ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי
משה קניג ד״ר | 178
הקצינים אכלו בתיאבון מלווים את הארוחה בלגימות תכופות מתוך בקבוקים שלא ניתן היה לטעות לגבי תכולתם רוויית האלכוהול. הרכבת המשיכה בדרכה. הבקבוקים הלכו והתרוקנו, ובהתאמה הפכה התנהגותם של הקצינים לקולנית ונמרצת. כמי שאינו דובר את השפה, לא יכולתי להחליט אם הם מתווכחים, או תמימי דעים, אבל לא היה ספק כי הם זועמים. מילה אחת חזרה על עצמה שוב ושוב - סטלינגרד. כעבור זמן מה שלפו אקדחים, והחלו מנפנפים בהם כאילו רוצים להכות במישהו. את כוונתם לא הבנתי, אך חששתי מפני הבלתי צפוי. במצב זה של חוסר וודאות לא נותר לי אלא לקוות שאין הם מתכננים לנקום כאן ועכשיו את האבדות הרבות שספגו בקרב על סטלינגרד. לפתע נדמה היה כי אשר יגורתי בא. הקצינים קפצו על רגליהם ונעמדו מולנו כשאקדחיהם מכוונים כלפינו. הרוסים החלו בועטים בחבריי הנמים, ומשאלה התעוררו, ציוו עליהם לקום. כשכולם נעמדו, עברו הקצינים ביניהם, תוחבים ידיהם בכיסים לא להם, מנסים לגלות אוצרות חבויים. אחרי שדגו את שללם – כסף, שעונים וכל דבר ערך שנקרה בדרכם - הגיעו אל המקום בו שכבתי אני. הייתי אחרון בתור לכן ידעתי בפני מה אני עומד. עוד בטרם הגיעו אליי, הסרתי את השעון ושלפתי את הארנק מכיסי. את האוצר הגנוז טמנתי בתוך ערמת תפוחי האדמה. מזל שלאורם החיוור של הנרות אי אפשר היה להבחין במעשיי. לעצמי חשבתי שייתכן שכלל לא אזכה להזדמנות להציל את הרכוש שהחבאתי, אך התנחמתי בידיעה שגם הקצינים לא יזכו בו. כשתם מסע החיפושים האישיים, לקחו הקצינים החמסנים את התרמילים והמזוודות שלנו, וריכזו אותם בפינה אחת. ידוע ידענו שאין להם כל כוונה לשחרר את הרכוש הגנוב. זמן רב שכבנו שדודים מול לועי האקדחים. הרכבת, שהגיעה בינתיים לתחנה, עצרה והקצינים הורו לנו בתנועות יד ובהנפת האקדחים, לרדת מהקרון. לרגע קט לא חשבנו להתנגד. עשינו כמצוותם בתנועות מהירות וקלות. רק לבנו היה כבד עלינו בחשבנו על הרכוש ועל הגאווה שנותרו מאחור. בתחנה בה ירדנו חזר על עצמו המחזה שראינו בבוקרו של יום. אלפי אנשים המתינו לרכבת. החלטנו לנצל את העצירה כדי לברר איה המפקדה הצבאית, שם תכננו להתלונן על השוד שעברנו לאור הנרות. בתמימותנו האמנו שמיד יישלח משמר שיעצור את הגזלנים וישיב לנו את כל רכושנו. את המפקדה מצאנו במהירות. הגילוי שבאותה תחנה עבר הפיקוד לידי ההונגרים זה עתה, שימח אותנו. חשבנו שללא מחסום השפה, ייפתר העניין מידית. טעינו. המפקד אמנם הביע את השתתפותו בצערנו, אבל הבהיר לנו שאין הוא שולט בחיילים האדומים. העזרה שלו הסתכמה בהצעה למצוא מפקדה אחרת, הנתונה לאחריות רוסית.
Made with FlippingBook - Share PDF online