ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שלישי

משה קניג ד״ר | 160

3 פרק הרוסים באים

מלאו כשלושה שבועות לשהותנו במקלט הצפוף והצר 1945 בינואר 18 ב- בבודפשט, כשאנו חולקים את החלל הקטן עם מאות אנשים. ביום בו ירדנו למקלט הפכה בודפשט לזירת מלחמה. מאותו יום, התחוללו קרבות עזים בין חיילי הצבא האדום שחפצו לכבוש את העיר, לבין צבאות גרמניה והונגריה שהגנו עליה בחירוף נפש. אנו ישבנו במקלט, מוגנים מהתופת שבחוץ - הפצצות אוויריות, הפגזות תותחים כבדים וקרבות מגע בין התוקפים לבין המתגוננים. המלחמה העקובה מדם הזו גבתה קורבנות רבים. לא רק חיילי החזית שילמו בחייהם את מחיר הקרבות. אזרחים רבים מצאו את מותם בבתים שהתמוטטו וקברו תחתיהם את דייריהם או בשריפות משתוללות. אנו בילינו ימים ארוכים באפלולית המקלט הטחוב, יושבים אחוזי פחד ומקווים שהבניין יחזיק מעמד ולא ייפול עלינו. ככל שידענו אז, היה זה סופה של המערכה האחרונה אחרי חודשים ארוכים של אימה מתמדת שהחלה ביום בו תפסו הגרמנים ועוזריהם ההונגרים את השלטון במדינה. חששנו מגירושים למחנות השמדה, יראנו מפני השפלות, עינויים ורציחות. מאות אלפים מיהודי בודפשט הושמדו, ואנו חשנו בני מזל של שנותרנו אחרונים להשמדה וראשונים לגאולה. עתה, כשהצבא האדום עמד בשערי העיר, התחנה הסופית במסע ניצחונו, אנו נתונים במצור, מכותרים בבודפשט. ובאותו יום יפה של חודש ינואר, בשעות הבוקר המאוחרות, אנו שומעים לפתע קריאה מבשרת גדולות: "הרוסים הגיעו!!" יושבי המקלט המנומנמים והאדישים משהו, תולדה של ציפייה ממושכת לגאולה, קפצו כולם על רגליהם כנשוכי נחש. כולנו נדחקנו אל עבר היציאה מהמקלט, לחזות בפלא הבריאה: חייל רוסי ראשון! סערת הרגשות שאחזה בכולם מסביב, השתלטה גם עלי. המחשבות התרוצצו במוחי. זה הרגע שייחלנו לו במשך כמעט שנה! מרים ואני ניצלנו, וכנראה גם מרבית בני משפחתי. הוסרה החרב שריחפה תלויה מעל ראשנו חודשים ארוכים. אפשר לנשום אוויר של חופש מלוא ריאות. נ י צ ל נ ו. . . נ י צ ל נ ו . . . נ י צ ל נ ו.

מרים היתה אז בסוף החודש השלישי להריונה. בעת שכולם אצו החוצה מן המקלט, כמהים לחופש ועורגים לנשום אוויר צלול, חשבתי שמוטב כי ההריונית שלי