ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 128

בתחילה סברנו שעלינו לספק תעודת חסות רק למי שנרשם לעלייה, כלומר חברינו הוותיקים מהתנועות הציוניות השונות. לא עבר זמן רב עד שהבנו שאין מדובר בעלייה, אלא בהצלת חיים. בנקודה זו התגלעו בינינו חילוקי דעות. היו שסברו , שכן מנת יתר של שוצפים תיתפס בעיני 7,800 – שאל לנו לעבור את מספר הקסם השלטונות כחוסר יושר, מה שיוביל לקריסתו המוחלטת של מפעל החסות. אחרים גרסו שאין אנו יכולים להפקיר לגורלם עשרות אלפים למען הצלת מיעוט קטן. לפי גישה זו, הצבא האדום קרוב ביותר לבירה, ולשלטונות במילא לא יהיה די זמן לעקוב אחר מספר השוצפסים. בסופו של דבר, התקבלה ברוב קולות ההחלטה לחלק שוצפס לכל יהודי שחפץ בו. עתה צריך היה להיערך מחדש ולשנות את סדרי קבלת הקהל באופן שיאפשר לנו להעניק את התעודה הגואלת תוך פרק הזמן הקצר ביותר לכל אחד מהמוני היהודים הצובאים על שערנו. חשנו שהשעה דוחקת. אייכמן כאמור חזר להונגריה, והיה ברור שחידוש הגירושים הוא אך עניין של זמן. בקומת הקרקע הצבנו מספר שולחנות כתיבה וקיבלנו את מבקשי השוצפס אחד אחרי השני. כל מי שעמד בתנאים, כלומר בתעודת הזהות שלו נכתב כי הוא יהודי, קיבל לידו את התעודה הנכספת בו במקום. היהודים שלא יכולים היו להגיע לצירות לקבלת השוצפס, זכו לקבל את האישור הביתה באמצעות שליחים נאמנים. בתחילתו של מבצע חלוקת התעודות התארגנה קבוצת צעירים שלא חששו לצאת לרחוב ללא הכוכב הצהוב. צעירים אלה ראו במלאכתם חלק מהחובה הציונית ולא ביקשו שכר על עמלם. כמובן שבאקלים הנאצי של בודפשט, שליחות שכזו לא היתה נטולת סיכון. באחד הימים יצא מבית הזכוכית צעיר נמרץ בשם עמיקם ובידו שוצפס עבור יהודי שחיכה לו בביתו. בדרך נתפס עמיקם על ידי הנאצים ונלקח לחקירה בה נצטווה לדווח על המתרחש ברחוב וודס. בין היתר, התבקש למסור פרטים אישיים על הפעילים בצירות. עמיקם גילה תושייה והשיב שאין בידיו את הפרטים הנדרשים, אך אם ישוחרר, יחזור לבית הזכוכית ויברר הכל. החוקרים האמינו לו ושחררו אותו. עמיקם, כמובן, לא יצא עוד מהבית. מה רב היה צערנו לגלות שאנשים שמבקשים להרוויח ממצוקתם של אחרים לא נחים גם בגרועים שבזמנים. התברר שעל רקע הבהלה לשוצפים התפתח שוק ספסרות בתעודות מזויפות שנמכרו עבור סכומים מופקעים. מעבר לכשל המוסרי המעציב, זעמנו על כך שעבודת הזיוף היתה מרושלת והנאצים היו חושפים בקלות את ההונאה. עבורם, די היה בעצם קיומן של תעודות חסות מזויפות, כדי לקרוע ללא היסוס גם תעודות מקוריות. כך פגעו מעשי הונאה אלה בערכו של השוצפס. נוכלים אחרים ניסו להרוויח מגניבת שוצפים בדרכים נפתלות, ומכירתם למרבה במחיר. אותם אנשים נלוזים היו כביכול מתנדבים לקחת תעודה עבור מי שאין באפשרותו להגיע לבית הזכוכית, אבל במקום להעביר אותה לנמען האמיתי, היו משנים את השם