ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני
125 | חולם, לוחם, מחנך
ניתן לעשות מאום. בלית ברירה, נשארתי במקום. ארוחת הערב שאכלתי שם היתה טעימה ומנחמת, אך טבולה בדמעות שהזלתי מעליה. כשקמתי בבוקר עדכנו אותי החברים שעכשיו הכל בסדר, חזרת לבית היהודי. לפני הצהרים הגיעה גב' הירשפלד, שאישרה את הידיעה. בוקרו של אותו יום הוקדש במטה הצלב האדום לעריכת רשימות של חברים הזקוקים לחילוץ מהבית היהודי. התוכנית היתה להשתמש בצעירי התנועה המחופשים לנאצים, שיבצעו "מאסרים" וכך ישלפו יהודים מבתיהם המסומנים, מבלי שיתעורר חשד בסביבה. את המדים השיגו החברים אחרי שנכנסו למועדוני הארגון הנאצי באחד מפרוורי העיר ונרשמו למפלגה. כשראיתי שאינך ראשון ברשימה, שלפתי בכעס את הנייר ממכונת הכתיבה, קרעתי אותו לגזרים ופרצתי בבכי מר. הלחץ עזר והחברים דאגו לקדם אותך לראש אחת מרשימות החילוץ. אחרי שעניין זה סודר, החלטתי לבקר חברים שרכשו לעצמם בעבר תעודות נוצריות ושכרו וילה באזור נוצרי. זה לא היה ביקור חברתי. ביקורי אצלם נועד לשם קבלת הלוואה, שמא נזדקק לכסף בעת מצוקה קרובה. כשחזרתי למשרד ברחוב מרלג, חיכתה לי ההודעה המשמחת שהגעת בשלום לבית הזכוכית". האיחוד ביני ובין מרים היה מרגש ביותר. אני הייתי מלא הכרת תודה לאשתי האמיצה. לולא הגיעה לרחוב מרלג, לולא דאגתה שאחולץ מהבית היהודי, הייתי כנראה נלקח ימים ספורים בלבד לאחר מכן לעבודות חפירה, כפי שקרה ליהודים אחרים מסביבנו. בפעולה זו נרצחו יהודים רבים ואלה שנשארו בחיים סבלו עינויים קשים. בתושייתה, מנעה ממני רעייתי גורל זה, ואולי אף הצילה את חיי.
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker