ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 118

מוצאים מקלט חדש

השכם בבוקר יצאנו אל ביתה של הגיסה שלנו, שם התקבלנו באהבה ועם נכונות גדולה להסתיר אותנו. למרבה הדאגה, יולישקה ומרתה לא היו שם. חששנו שמא נעצרו בדרך. מאוחר יותר התברר שהן אמנם יצאו מהבית, אבל נמלכו בדעתן וחזרו בשלום על עקבותיהן. גם אנחנו לא תכננו להישאר שם. החלטנו שאני אצא לבדי לפגוש את דיינוש כמתוכנן, ומרים תחכה לי עד שאשוב. מלאים באופטימיות פתאומית, היינו משוכנעים שדיינוש ימצא עבורנו מסתור וכל שיהא עלינו לעשות הוא לפעול לפי התוכנית המסודרת שתירקם. מה נוח יכול היה להיות עבורנו לו יכולנו להישאר כאן – הרהרתי ביני וביני – גיסתה של מרים היתה דואגת לכל מחסורנו. מקום היה למכביר, כי היא גרה לבדה בדירה. בעלה, אחיה של מרים, הסתתר במקום אחר. אבל אנו לא רצינו לסכן את חייה. חששנו מפני הלשנות שיובילו לתוצאות איומות. יצאתי לרחוב בחשש. בימים אלה, כל שהייה ברחוב היתה כרוכה בסכנה. מישהו עלול להכירני. בדרכי למקום המפגש טיילתי לאיטי, מנסה להעביר את הזמן עד לשעת הפגישה. עברתי ליד בתים מסומנים בכוכב הצהוב ועל כולם התנוססה כתובת: "בבית זה כבר לא מתגוררים יהודים". הזדעזעתי. לשאלה מה עלה בגורלם, לא היתה כמובן תשובה. בקצה הרחוב, במקום בו שוכן התיאטרון הלאומי, חנו שני טנקים גרמניים עצומים, אות ועדות לעוצמתו של הכובש הגרמני. כשחלפתי ליד חנות צילום, הרהרתי שטוב להצטייד בתמונות, אולי אזדקק להן עבור תעודת זהות על שמי הנוצרי. נכנסתי והצטלמתי. עד היום מפארת תמונה זו את אלבום התמונות המשפחתי. שנים אחרי מאורעות אלה היינו מתלוצצים על הבעת פניי ממנה השתקפו כל תלאותיי. למקום המפגש הגעתי בעשר, כמו שקבענו, אך דיינוש לא היה שם. המתנתי לו, פוסע סביב סביב, הולך אנה ואנה, ייאושי מתגבר מרגע לרגע, ודיינוש עדיין איננו. בזמן הציפייה הממושכת הבחנתי בבחור צעיר, שכמוני, חג באזור בפסיעות מדודות. חששתי שמא הוא אורב לדיינוש כדי לעצור אותו. מצד שני, הרהרתי, אולי גם הוא מחכה להצלה? אחרי התלבטויות אזרתי אומץ. שאלתי אותו האם גם הוא מחכה לדיינוש, אחרי שנבהל, ונרגע, הסתבר שאכן כן. ביליצר קבע גם איתו. סוף-סוף הגיע איש תקוותנו. ההמתנה היתה ארוכה, אך השיחה לא ארכה זמן רב. תוך דקות ספורות למדתי שבית הזכוכית עומד על תילו, פעיל ושוקק יהודים. מה השתוקקתי לחזור למרים ולבשר לה את החדשות המשמחות. הייאוש מהיממה האחרונה התחלף בתקווה שהנה, מצאנו מענה לבעיית המסתור. בדרך לדירת הגיסה, היה עליי לעבור ליד תחנת משטרה עירונית קטנה. בפתח התחנה עמד שוטר ולידו מספר אזרחים. נחוש בדעתי לפסוח על כל מהמורה אפשרית, המשכתי בדרכי בצעדים