ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 114

עלינו חרדה גדולה, שדחקה את העליצות שהציפה אותנו אך לפני רגע קט. מה קרה? אולי השמחה היתה מוקדמת מדי? הרי הגרמנים עדיין בארץ. האם הם קמים כנגד החלטתו של העוצר? לא עבר זמן רב וקיבלנו תשובה לתהיות. חריקת גלגליו של רכב כבד וקול טרטור מנוע רעשני נשמעו מבחוץ. הרצפה רעדה מתחת לרגלינו. חלונות אל הרחוב לא היו בביתנו, אך אנחנו הבנו שמתחת לבניין נעצר טנק גרמני. סימן שאלה גדול ריחף עתה מעל; מה צפוי לנו עתה? באחת המגרות היו לי חוטי חשמל, גביש וזוג אוזניות, מהם הייתי מרכיב רדיו מאולתר לעת מצוא. ללא ספק עתה היה זה אחד מאותם רגעים בהם היה הדבר נחוץ. הרכבתי את הרדיו המחתרתי שלי, כולי תקווה לקבל מידע אמין באשר למתרחש. בשעה שתיים הרדיו התחיל לפעול. ישבנו דרוכים וצמאים לכל שביב מידע, אך במשך שעות ארוכות כל ששמענו היו שירים חדורי פטריוטיות הונגרית. בשעות הארוכות הללו כבר הבנו את המצב; המלחמה לא נגמרה, חוקי האפליה יישארו בעינם ולשאלה האם נשרוד אין כל תשובה חד משמעית. בשעה חמש נשמע לבסוף קולו של הקריין. הבשורה שבפיו היתה קשה ומרה. ממשלתו של לקטוש נפלה. פראנץ סאלאשי, מנהיג מפלגת צלב החץ ועושה דברם של הנאצים, פשיסט ואנטישמי ידוע, התמנה כראש הממשלה. מזה שנים היה סאלאשי סמל לשנאה התהומית נגד היהודים. הבנו כי נכונו לנו ימים קשים, קשים יותר מכל מה שחווינו עד עתה. היה ברור כי סאלאשי כלל לא יטרח לגרש את היהודים שנותרו בהונגריה, הוא יפתור את הבעיה באמצעות רצח המוני. ההשלכות של ההפיכה השלטונית היו כמובן איומות. הונגריה המשיכה לגלות נאמנות לחלקה במלחמה לצד הגרמנים, עוצר המדינה הוכרז כבוגד וזכויותיו נשללו. לגבי התקנות נגד היהודים – לא רק שהוכרזו כשרירות וקיימות, אף התווספו חדשות עליהן. כך למשל, הוטל איסור גורף על יציאה מהבית היהודי, אפילו לא לקניות או כדי להזעיק רופא. למזלנו, היה לנו בבית מלאי מצרכים שהספיק לימים מספר, ורק לחם טרי לא יכולנו לקנות. טוב שהיינו צעירים ובריאים ולא היינו זקוקים לרופא ולתרופות. עלייתו של סאלאשי לשלטון סימנה את יריית הפתיחה להסתה פרועה מתמיד נגד האויב מבפנים – היהודים שמצווה לחסלם בהיותם התגלמות הסכנה לציבור. דומה שמעולם לא הצליחו חסידי המשטר והתקשורת ההונגרית להפיק אוצר כה שופע של ביטויי גנאי שכוונו נגד היהודים. התקווה שאפפה אותנו בחודשים שקדמו לאותו השמחה והאושר היו קצרי מועד, דיכאון כבד נפל עלינו.