ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 108

ויוצאים שוב אל הרחוב בבגדים נטולי כוכב. באזור המערה היינו נוהגים משנה זהירות, לבל נעורר חשד בקרב עוברי האורח. כדי להיות מוכנים לכל מפגש בלתי רצוי עם ביקורת משטרתית, הצטיידנו בתעודות זהות שהשגנו ממכרים נוצרים. היו אלה תעודות מלוכלכות ומקומטות קמעה, מה שהגביר את אמינותן. באותם ימים רווח השימוש של יהודים בתעודות נוצריות שסופקו על ידי המחתרת הציונית. בכל תנועה היו אנשים שעמלו על השגת טפסים ריקים של תעודות שונות, וכן חותמות מתאימות. כשמישהו היה צריך לרדת למחתרת – כלומר להעלים את יהדותו ולקבל זהות חדשה ונוצרית - מולאו עבורו טפסים, הוכנו תעודות מתאימות וכך יכול היה אותו אדם לעבור לגור בבית נוצרי בזהות חדשה. מרים ואני בחרנו להישאר בבית היהודי, קרוב למשפחתנו. מאחר שנערכנו לשהות ממושכת במערה, היה עלינו להכין ציוד שיספיק לנו לימים ארוכים ולטמפרטורות נמוכות. הבעיה שניצבה בפנינו היתה כיצד להעביר לשם חבילות רבות מבלי לעורר חשד בסביבתנו? הפתרון הגיע בזכות יולישקה שנזכרה בידיד משפחה שלנו, נהג מונית. פנינו אליו בבקשת עזרה. הנהג הסכים לבקשה, תמורת תשלום שהיה גבוה מדי, גם בהתחשב בסיכון הלא גדול שהיה כרוך בנסיעה שכזו עבורו. בלית ברירה הסכמנו לשלם לחמדן את הסכום המופקע והוא התייצב למוחרת בביתנו. באותה שעה אני לא הייתי בבית ומרים, יחד עם מרתה, העמיסו את הציוד וכולם יצאו לדרך. היתה זו נסיעה פרועה ומפחידה עם נהג רודף בצע, שנוסף לכל היה גם שיכור. לאור התנהגותו של הנהג הנלוז, החליטה מרים שמוטב שהוא לא יגלה את מקומה של המערה ועצרה אותו עוד בטרם הגיעו ליעד. החבילות הורדו מהמונית והגיעו למערה בעזרת חברים שהוזעקו למקום. סוף-סוף תמו כל ההכנות. ההצטיידות הושלמה, בזכות המאמצים הרבים היתה המערה ערוכה לקליטת תושביה המיועדים. המחשבה הרבה שהושקעה נשאה פרי. ואז אירע דבר-מה שהביא לביטולה של התוכנית הנועזת. באשר להשתלשלות העניינים מאותו רגע, ישנן גרסאות מספר, אני אדבק בגרסה שלי, כפי שנשתמרה בזיכרוני. באותו יום מכריע עסקו שני חברים צעירים בעלי חזות ארית בפריקת ציוד בפתח המערה. לפתע הגיע למקום אדם חמוש, שהיה, כך הסתבר, שומר יער ששהה במקום מתוקף תפקידו ושמע את הצעירים משוחחים עם השוהים למטה. אותו שומר חרוץ ניגש לחברינו ושאל אותם למעשיהם במקום. השניים השיבו שהם עמלים על בניית מקלט ציבורי גדול שעתיד להיבנות שם. השומר, שמן הסתם לא קיבל כל עדכון באשר לתוכנית המקלט שלא היתה ולא נבראה, לא האמין להם והטיח בהם שהם יהודים המכינים לעצמם מקום מסתור. בתגובה להאשמות כה חמורות, הציגו השניים את תעודותיהם המזויפות. השומר המסור לא התרשם, והודיע לחברים כי הוא מתכוון לחזור למקום למוחרת היום עם שוטרים. בכך הקיץ הקץ על תוכנית המערה.