ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

105 | חולם, לוחם, מחנך

איך כמעט קיבלנו פטור מהטלאי הצהוב

סמוך למקום מושבו של שירות השליחים הוקם מטה פעולה מיסודו של איש שאמורים 1700 ישראל קסטנר. אותו קסטנר וחבר עוזריו ארגנו קבוצה שמנתה כ היו לעזוב את גרמניה בהסכמת ה-ס.ס ולנסוע לשוויץ. כרטיס היציאה מהתופת בהונגריה לא חולק מטוב לבם של הנאצים, אלא נמכר בעבור בצע כסף. הרכב הקבוצה כלל נציגים מהארגונים הציוניים וחברים נוספים שעלה בידם לעזור בתשלום הכופר לגרמנים. מרים ואני נכללנו ברשימת המועמדים, ובהיותנו חסרי אמצעים כספיים, לא נדרשנו לשלם מאום. בסופו של דבר, מאחר שלא האמנתי שהגרמנים יעמדו במילתם, וגם לא יכולתי לנטוש את משפחתי ולהימלט רק עם מרים, החלטתי לא להצטרף לקבוצה. העובדה שבאוויר עמדו דיבורים על קבוצה נוספת שתצא אחרי שהראשונה תגיע ליעדה בשלום, עזרה אף היא בקבלת ההחלטה. חשבתי שאם אכן פעולת המילוט תוכתר בהצלחה, נוכל לנסוע מכאן בפעם הבאה. ימים ספורים לפני יציאת הקבוצה הראשונה, נקראתי ביחד עם חברי גלרט לשיחה אצל שרה, חברת הנהגת התנועה הכלל ציונית. שרה התכוונה לצאת עם הקבוצה לשוויץ, וכדי לא להותיר מאחור חלל ריק, מסרה לידינו את הנהגת התנועה. אחרי העברת המקל, הוצגנו בפני קסטנר כאחראים על התנועה הכלל ציונית. בסיום הפגישה התבקשנו לשלוח תמונות שלנו ושל נשותינו, כולל פרטינו האישיים, כדי שנוכל לקבל תעודות המאשרות לנו לצאת לרחוב ללא טלאי צהוב ובלי הגבלת זמן, וכן לעבור לגור בבית נוצרי. נוסף לאישורים הללו, קיבלנו פטור מעבודתנו בשירות השליחים והוטל עלינו להקדיש את כל זמננו לארגון המשלוח השני של קסטנר. כשהגעתי הביתה הכנתי את התמונות על פי הוראותיו של ישראל. עתה היה עליי להעבירן ליעדן, אך כאן נכנסתי למלכוד. הכתובת המיועדת היתה באזור בו לא היו בתים יהודיים. לאזור כזה אסור לי ללכת ענוד כוכב צהוב, אך גם בלעדיו איני יכול ללכת כי טרם קיבלתי את הפטור. הפתרון נמצא בעזרתה של גיסתי הנוצרייה, אשת אחיה של מרים, שהתנדבה לבצע את השליחות. היא יצאה עם התמונות אל הכתובת האמורה, ואנו היינו רגועים שהנה, עוד מעט קט והכל יבוא אל מקומו בשלום. כעבור שעתיים חזרה גיסתי נסערת ומתנשמת בכבדות. זמן רב חלף עד שעלה בידה להירגע ולספר לנו את שאירע; היא הגיעה לכתובת, נכנסה לדירה שם חיכו שוטרים רבים שעצרו אותה וערכו חיפוש בכליה. כשמצאו את התמונות שלנו, היא נאלצה לספר שהן מיועדות לקסטנר. השוטרים המשיכו לעכב אותה בדירה, אך בחלוף שעה הבינו שהיא אך שליחה תמימה ושיחררו אותה לדרכה. לנו לא נותר אלא להמתין לבאות, אחוזי אימה. חיכינו למהלומות השוטרים על דלתנו. הכנו את עצמנו לחקירה המצפה לנו. הימים הבאים היו קשים ומורטי עצבים, והלילות נטולי שינה.