ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 104

3 פרק תורה של בודפשט מגיע

בעוד גירוש היהודים מהגטאות ממשיך במלוא הקיטור, מחליטה ממשלת הונגריה שהגיעה העת "לטפל" ביהודי בודפשט. פתרון הגטו הוכיח את עצמו ברחבי המדינה, אך משהגיעה העת לחשוב על דרך הפעולה בבודפשט, נתקלו ההונגרים בבעיה. מאחר שהתעמולה הנאצית בדבר הקשר האמיץ של היהודים עם בעלות הברית כבר התבססה היטב, החשש היה שריכוז היהודים בגטו סגור יביא את בעלות הברית להפציץ רק את האזורים בהם מתגוררים הארים. גם לבעיה זו נמצאה תשובה; ריכוז היהודים בבתים מסומנים בכוכב צהוב על פני רובעי העיר כולה, במקום כליאתם במקום מגודר אחד. המשפחות שגרו באזורים שנבחרו למטרה זו, אולצו לארח בביתם משפחות אחרות שגורשו מדירתם. אנו, ארבע נפשות שגרו בדירת שני חדרים זעירה, נאלצנו לפתוח את דלתנו בפני שלושה אנשים נוספים. בשל הצפיפות והדוחק נאלצנו מרים ואני להתמודד עם גזירה חדשה וקשה: התנזרות מחיי אהבה. שיטת הריכוז החדשה הקלה על השלטונות לפקח על היהודים ולהגביל את חופש התנועה שלהם. היציאה מבית יהודי היתה מוגבלת, והותרה בדרך כלל רק עד שש בערב. היו ימים שהבית היה סגור כל היום, פרט לשעה או שעתיים שהוקדשו ליציאה לשם הצטיידות במזון. בכל בית היו שוערים מטעם הנאצים שתפקידם היה להשגיח שהיהודים לא יברחו ולא ייעלמו. חלק מהשוערים לקחו את תפקידם ברצינות מוחלטת ורדו בדיירים, מתוקף הסמכות שניתנה בידם, כמובן. בביתנו היתה שוערת מסורה במיוחד שנהגה לעבור בין הדירות מדי יום ולבדוק שכל מי שאמור להיות בבית, אכן נמצא במקום. בימים בהם עבודתי בבית הקהילה נמשכה מעבר לשעה שש (והיו לא מעט כאלה), הייתי יוצא מהבית ללא הכוכב הצהוב, בתקווה שלא תתגלה זהותי היהודית. כששבתי הביתה אחרי שעת העוצר, הייתי חומק בזהירות לדירה, שלא איתפס על ידי השוער או השוערת. בימים אלו הפציצו חילות האוויר של בעלות הברית את שמי הונגריה פעמיים ביום. בתים רבים שהיו ברובע התמוטטו וקברו את הדיירים שחלקם ישבו במקלטים. הנותרים בחיים קבלו אתים ומכושים וניסו להציל את הנקברים תחת ההריסות. אותי לא הפחידו ההפצצות. יותר חששתי מגירוש. עליי להודות שאפילו שמחתי למראה ההרס והאימה של בני הגזע העליון.