ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

97 | חולם, לוחם, מחנך

לאחת הכיתות. נכנסנו. קצין הגיוס ציווה עלינו להתפשט. אני, לבוש בחליפה שחורה עם אפודה מכופתרת, כנהוג בקרב רבנים וכמרים פרוטסטנטיים, ניגשתי אל הקצין ונפנפתי בתעודת ההסמכה לרבנות. קיוויתי שהלבוש שלגופי והתעודה שבידי יעשו עליו רושם והוא יוותר לי על אקט ההתערטלות. הקצין לא טרח אפילו להעיף מבט לעברי ושלח אותי להתפשט. רק כשהגיע תורי, בעודי עומד לפניו במערומי, הוא נאות להביט בתעודה והפטיר לעברי "משוחרר". אפשר בהחלט להניח שמעולם לא התלבשתי מהר יותר. כל רצוני היה לקצר את הציפייה המתוחה של אשתי ומשפחתי ולהגיע הביתה עם הבשורה הטובה בפי. באותו יום נמלאתי שמחה על ההסמכה לרבנות. כבר ברור היה לי שאין לי כל כוונה לכהן כרב ואהבתי עד מאד את ההוראה, אבל כשאחזתי את הפטור בידי, לא יכולתי שלא להודות על הסמכתי שחילצה אותי משירות באוקראינה, ואולי אף הצילה את חיי. מפסגת התקווה אל תהום הפחד כשהסתמן במפתיע מפנה משמעותי במהלכה של המלחמה, הגענו כבר לשפל המדרגה מבחינת מעמדנו כיהודים במדינה מוכת האנטישמיות והנאציזם. מה מעודד היה לשמוע על התבוסות הראשונות של היטלר. קריסת הצבא הגרמני בצפון אפריקה והתבוסה ליד סטלינגרד בישרו מגמת התאוששות של בעלות הברית. משנכנסה גם ארה"ב למערכה, ידענו שהמלחמה עומדת בפני הכרעה, כשידה של גרמניה על התחתונה. לאט לאט החלו החרדות והדאגות לפנות מקומן לתקווה שנעורה. התחלנו להאמין שניצלנו מזרועות הרוע וההרס. משידורי הרדיו של בריטניה וארצות הברית קיבלנו מידע מעודד, שעמד בסתירה מוחלטת לדיווחים השקריים של הגרמנים וההונגרים. פיטר העוצר הורטי את ראש הממשלה הפרו-גרמני ברדושי 1943 בשנת ומינה תחתיו את מיקלוש קלאי, שהתנגד לנאצים ולמדיניות הפתרון הסופי. במדיניותו ניסה קלאי לנווט בין תמיכה בגרמנים - מהם לא עלה בידו להשתחרר - לבין גישושים לעבר בעלות הברית. אנחנו התחלנו לאמץ הלך רוח של אופטימיות. חשנו שסיכויי ההישרדות שלנו גוברים. ואז הגיעה הנפילה מפסגות התקווה אל תהומות של חוסר ודאות ואימה מצמיתה. "הגרמנים נטלו לידיהם את השלטון במדינה", הדהדה באוזני הודעת המפקח. הלום וחרד יצאתי מבית הספר אל ביתי. בשדרה המרכזית של העיר טיילו המוני אנשים שיצאו להתרפק על קרניה של השמש האביבית המלטפת. האוויר היה מואר והעיר נראתה עולצת. האם כל האנשים הללו שמעו כבר את הבשורה המרה? ואולי בעצם עבורם אין זו בשורה מרה כלל? הבטתי בפניהם של העוברים והשבים וניסיתי