עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

יוזמה משותפת של הפקולטה למדעי הרוח והחברה, ובית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע"ש גולדמן זוננפלד, הולידה את המרכז The BGU Environmental החדש למדעי הרוח הסביבתיים - כשאֹוצְרֹות הספרות העברית | Humanities Research Center נפגשים עם ההתחממות הגלובאלית אקלים ספרותי

רק באופן ספציפי, אלא גם כמפתח רב-ערך לנקיטת צעדים מעשיים יעילים יותר במסגרת המאבק בשינויי האקלים. ד"ר מרינברג-מיליקובסקי מרחיב את היריעה: "הספרות העברית, למשל, מגלמת מראשיתה את שאלת האדם והסביבה בטקסט שהוא אולי אחד המפורסמים והמשפיעים ביותר על העולם המערבי: ספר בראשית. הראשון בספרי התנ"ך נפתח בשני סיפורים חלופיים על אודות בריאת העולם. ההבדל ביניהם, מנקודת מבט אקולוגית, משמעותי ביותר: בעוד שבסיפור הבריאה הראשון נאמר לאדם ' ְּפּרּו ּורְבּו ּומִלְאּו אֶת הָָארֶץ וְכִב ְֻׁשׁה ּורְדּו ִּבְדְגַת הַָּיּם ּובְעֹוף ה ַָּׁשַמַיִם ּובְכָל חַָּיּה הָרֹמ ֶֶׂשׂת עַל הָָארֶץ'; בסיפור הבריאה השני נאמר עליו כי הוצב בגן עדן 'לְעָבְדָּה ּולְָשְׁמְרָה'. בעוד הציווי הראשון משקף אתוס שבו האדם עליון על כל הבריאה, ובכוחו לשלוט בה ולרדות בה לצרכיו, השני מחייב אותו לעבד את האדמה ולהגן על הצמחייה". לדברי ד"ר מרינברג-מיליקובסקי, דוגמה זו ממחישה את ההשפעה שיכולה להיות לסיפור שהמין האנושי מספר לעצמו על אודות יחסי הגומלין שלו עם הטבע; והיא ממחישה גם את חשיבותם של סיפורים אלטרנטיביים, שיוכלו לתמוך ביצירת עתיד טוב יותר. ואכן, לא רק הספרות העברית הקדומה ממחישה זאת, אלא גם ספרים פופולאריים בני זמננו: אפשר להזכיר למשל את 'קליפות', ,)2021( רומן מאת מור קדישזון ואת הנובלה 'החזאית' מאת תמר ) - שני ספרים 2022( וייס-גבאי מהשנים האחרונות שזכו לתשומת לב מחקרית וציבורית נרחבת,

איזה סיפור מספר לעצמו האדם בבואו להצדיק את ניצול משאבי הטבע? במה שונה יחסם של אנשי העולם העתיק לסביבה, מזה של אנשי ? כיצד אמנות 21- המאה ה יכולה לעורר מודעות ציבורית למשבר האקלים? מהם התנאים לפיתוחה של אתיקה אקולוגית חדשה? ואולי מקורותיה של אתיקה כזו נטועים דווקא בעבר

במהלך מפתיע ומעורר השראה החליטו באוניברסיטת בן-גוריון לרתום את אוצרות הספרות העברית למאבק בשינויי האקלים. נשמע מופרך, אבל זה לגמרי אמיתי. למען קידום המהלך הוקם מרכז חדש למדעי הרוח הסביבתיים ושולבו בו נקודות ממשק בין חקר הקיימות והסביבה וחקר הרוח והחברה, מתוך כוונה ליצור חיבורים מפתיעים ומחקרים פורצי דרך בתחום. המרכז הוא פרי יוזמה משותפת של ד"ר איתי מרינברג-מיליקובסקי, מהמחלקה לספרות עברית, וד"ר מיכל בירקנפלד, מהמחלקה לארכיאולוגיה, ושניהם יעמדו בראשו. הקמתו יצאה לפועל בתמיכתם ובעידודם של פרופ' נירית בן-אריה דבי, דיקנית הפקולטה למדעי הרוח והחברה, ושל פרופ' ירון זיו, מי שעמד עד לאחרונה בראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע"ש גולדמן זוננפלד. תחום מדעי הרוח הסביבתיים, שהולך ומתפתח בשנים האחרונות, נחשב לחלק בלתי נפרד מההתמודדות של האקדמיה עם משבר האקלים. ביסודו, עומדת ההנחה לפיה יחסי האדם והסביבה הטבעית מושפעים עמוקות מדימויים

הרחוק? שאלות אלה ודומותיהן ניצבות כעת לפתחן של כל הדיסציפלינות של מדעי הרוח: ספרות, אמנות, ארכיאולוגיה, היסטוריה, פילוסופיה, ועוד; הבנה מעמיקה שלהן חשובה לא אתיקה אקולוגית חדשה? שאלות אלה ודומותיהן ניצבות כעת לפתחן של כל הדיסציפלינות של מדעי הרוח איזה סיפור מספר לעצמו האדם בבואו להצדיק את ניצול משאבי הטבע? כיצד אמנות יכולה לעורר מודעות ציבורית למשבר האקלים? מהם התנאים לפיתוחה של

ומתפיסות שונות שהשתרשו בתרבות האנושית - דימויים ותפיסות שיש לחקור בכלים המתאימים.

12 מחקר בינתחומי |