עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

אלאא גבארה, סטודנטית במחלקה להנדסת בניין, מגשימה את תוכניותיה ואת חלומותיה | רואה רחוק | באוניברסיטת בן-גוריון בנגב גיליון נושא המוקדש ליום | 23-22 עמודים הגיוון הבינלאומי בונה את העתיד

2022 מאי-יוני | אייר-סיוון תשפ"ב | 133 גיליון

דבר סגנית נשיא האוניברסיטה

ייצוג, הן ברמת הלומדים.ות והן ברמת הסגלים. ואף-על-פי-כן, בכוחנו לשפר את המצב כדי להפוך לאוניברסיטה יותר מגוונת ונגישה לאוכלוסיות מוחלשות. ועדיין, לא די בהנגשה מגוונת לקהלים שונים: עלינו לייצר אקלים מוסדי מכיל, כזה שיאפשר מיצוי פוטנציאל המצוינות באמצעות תחושת שייכות לקמפוס. תחושת השייכות למרחב האקדמי הוכחה במחקרים בעולם כמעלה את המחויבות ואת ההישגים של סטודנטים וסטודנטיות, חברות וחברי סגל. תחושת השייכות מתבטאת בגיוון תוכניות הלימוד, ביצירת נראות לשפה, לתרבות ולנרטיב של הקבוצות השונות במרחב האקדמי. לעתים, מוסדות אקדמיים פוטרים את עצמם ממחויבות לגיוון שוויוני ומסתפקים בייצוג נמוך של סטודנטיות.ים או חברי. ות סגל. גיוון שוויוני מהווה נדבך חשוב עבור קבוצות role models ביצירת המצויות בתת ייצוג. את משימת המגוון וההכלה אני רואה כפאזל בעל ארבעה עקרונות – ייצוג שוויוני, הכלה, מיגור גזענות ואפליה, ויצירת דיאלוג. יש להשלים את כל חלקי הפאזל הזה על מנת להטמיעו ולהפכו של DNA - לחלק בלתי נפרד מה אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

מאידך, מציבה בפנינו אתגרים מורכבים. באחריותנו לדאוג להכין את בוגרינו לעולם שבו יוכלו ליזום, להוביל, ולהנהיג מתוך עקרונות של אחריות ומחויבות לצדק חברתי ולהוגנות מגדרית, ומתוך מודעות ומאבק באי צדק, גזענות ואפליה. המרחב האוניברסיטאי הוא המקום הראשון שבו קבוצות מקוטבות כגון ערבים ויהודים נפגשות על בסיס קבוע, ולפיכך יש למרחב הזה פוטנציאל גדול למיצוי השותפות והדיאלוג ביניהן, כמו גם מתן הזדמנות להכיר טוב יותר את האחר.ת לקראת העמקת ההיכרות בשוק העבודה ובחיים האזרחיים בסיום הלימודים. מגוון והכלה הם נושאים מאתגרים שקיבלו תשומת לב מוסדית בשנים האחרונות. מטרת הגיוון היא לא רק להכניס לשערי האקדמיה את החזקים. ות שהיו להם.ן את כל ההזדמנויות והתנאים הטובים על מנת להתקבל ולבחור את תחומי לימודיהם.ן; המטרה היא גם לייצר הזדמנויות עבור אלו שהגיעו ממערכות חינוך מוחלשות כדי להעניק להם.ן את אותן הזדמנויות לרכישת השכלה גבוהה. הנתונים מראים כי מדד הגיוון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב הוא נמוך, וכי אוכלוסיות רבות עדיין מצויות בתת

קהילת אוניברסיטת בן-גוריון היקרה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב חרתה על דגלה את המחויבות לקידום המגוון, ההכלה והשותפות בין הקהילות השונות הבאות בשעריה. אחריותנו כמוסד היא לא רק לייצר ידע אקדמי ולהפיצו בעולם, אלא יש לנו גם אחריות על דמות הבוגר.ת שאנו שואפים לעצב. המציאות הייחודית של הנגב במדינת ישראל, הפריפריאלית מחד והמסוכסכת – ייצוג שוויוני, הכלה, מיגור גזענות ואפליה, ויצירת דיאלוג. יש להשלים את כל חלקי הפאזל הזה על מנת להטמיעו ולהפכו של DNA לחלק בלתי נפרד מה- אוניברסיטת בן-גוריון בנגב את משימת המגוון וההכלה אני רואה כפאזל בעל ארבעה עקרונות

2 דף הבית |

דיאלוג

הכלה

מגוון

מיגור גזענות ואפליה

ייצוג

עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

מה בגיליון

העיקרון הראשון מתייחס לייצוג שוויוני ומגוון, שמטרתו לפתוח את שערי האקדמיה לאוכלוסיות המצויות בתת ייצוג. לשם כך אנו פועלים ופועלות לשינוי מדיניות ברמות השונות וליצירת תוכניות ייחודיות לאוכלוסיות בתת ייצוג. הגיוון לא אמור להסתפק בהנגשת ההשכלה הגבוהה רק לתואר הראשון, אלא נועד לייצר מנגנון הפועל גם להכנת חוקרות.ים למשרות אקדמיות. למען קידום התהליך, הקמנו סדנאות הכשרה למסלול האקדמי עבור דוקטורנטיות שהן דור ראשון להשכלה גבוהה, מתוך התייחסות ייחודית למגדר. עיקרון ההכלה נוגע ליצירת אקלים מוסדי מכיל, ובהקשר זה אנו פועלים ופועלות ליצירת פעילויות והכשרות, שיובילו לשינוי במדיניות. זאת, על מנת להטמיע את עקרונות הגיוון וההכלה ברחבי הקמפוס ולהעניק נראות ולגיטימיות לאוכלוסיות הנתפסות כ'מתויגות'. עיקרון שלישי, החשוב להשלמת הפאזל, הוא מיגור האפליה וצמצום גילויי הגזענות בקמפוס. בשיתוף עם פורום קמפוס נגד גזענות, ביצענו סקר לבחינת תופעה זו בקרב הסטודנטים והסטודנטיות, ויזמנו כנס שמטרתו להעלות את המודעות לתופעה המבישה הזאת. קבוצות שנחשפו לגילויי גזענות בקמפוס השמיעו את קולן, הוקמה ועדה לטיפול בתלונות על אפליה וגזענות ובהמשך יועברו הכשרות בנושא לסגלים השונים. , בהם רף הגזענות הגלויה 2021 בהמשך לאירועי מאי עלה, הוקם פורום חירום לטיפול במצבי משבר פוליטיים המורכב מכל בעלי.ות התפקידים הבכירים באוניברסיטה. מטרת הפורום הייתה להפיק לקחים מהאירועים, ולייצר ארגז כלים לכל משבר אפשרי. בהקשר זה הועברה סדנה עבור יחידת הביטחון באוניברסיטה, שמטרתה להעמיד לרשותם כלים להתמודדות עם מצבי משבר כאלה ואחרים. העיקרון האחרון מתייחס לקידום הדיאלוג בין הקבוצות השונות בקמפוס, ותכליתו להכשיר את הקרקע למפגשים ולהכרת האחרות והאחרים שלידנו. לשם כך הקמנו את קבוצת "שגרירי גיוון", שבמסגרתה מתקיימים סיורים משותפים וקבוצות דיאלוג, ועוד פעולות ברחבי הקמפוס. עבודה זו לא הייתה יכולה להתבצע ללא שותפיי ושותפותיי: עורכת הדין ורד סרוסי-כ"ץ, פרופ' יבחר גנאור, פרופ' הללי פינסון, עירית ברזין, וטליה שכנר. תודתי נתונה גם לפרופ' אורן יפתחאל, פרופ' טאלב מוקארי, פרופ' ניהאיה דאוד, פרופ' מוסי רוזנבאום, ופרופ' אלינה קרבצ'בסקי.

תקווה ישראלית ורד סרוסי

5

9-8 גאוות יחידה עדן אליאס 11-10 חלומות מתגשמים ד"ר מוחמד בשותי 13-12 חינוך למצוינות מלכי פוריס 15-14 במו ידיה ד"ר סמירה אלפיומי-זיאדנה 17-16 אדום עולה גלנה יופה 19-18 שפה עשירה איהאב אבו-רביעה 21-20 לתפארת הקהילה שושנה קסאי

מופק על–ידי: המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן 2206 ׳ רשיון מס עורך וכתב ראשי: חיים זלקאי צילום: דני מכליס עיצוב: צוות אי. אר. דיזיין בע״מ

08-6461281: טלפון 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא״ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx : אתר אינטרנט

@bgu.uni

אבג

@bengurionu

שלכן.ם, פרופסור סראב אבו רביעה-קווידר סגנית נשיא האוניברסיטה למגוון והכלה

3 | אבג

מדריכות לרגישות

חוקרות משלוש קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית חיברו מדריך ייחודי להגברת הרגישות והכשירות התרבותית במרחב האקדמי המדריך לא מספק מענים חד-משמעיים ו'תשובות חותכות' לסיטואציות מורכבות. לחילופין, הוא מעמיד לרשות חברי וחברות הסגל האקדמי כלים שיסייעו להם.ן לבחון את הסיטואציה ולשאול את השאלות הנכונות בנוגע לקבוצות המגוונות שנחשפים אליהן במהלך העבודה; "ומכיוון שכל קבוצה תרבותית כוללת שונות רבה, כדאי לבחון כל מקרה לגופו בהתבסס על היכרות עם אישיות הסטודנט עצמו ועם הסביבה החברתית והמעגל המשפחתי הייחודי לו", כהגדרתה של פרופ' אבו-כף. פרויקט הכתיבה ופיתוח המדריך הצריכו השקעה רבה. לדברי החוקרות, הן שאפו לתת מענה לסוגיות השונות על בסיס שלוש הקבוצות שהן משתייכות אליהן. לדידן של החוקרות, העבודה על המדריך הובילה אותן למסקנה חשובה ביחס לעמדה שעל חברי וחברות הסגל לאמץ בזמן המפגש עם סטודנטים וסטודנטיות מקבוצות תרבותיות שונות: "חשוב שעמדה זו תתאפיין בפתיחות וכבוד להבדלים ולרצונות של כל המעורבים. לפיכך רצוי לאמץ גישה מכבדת שאינה שיפוטית ושאינה מציבה תפיסת עולם אחת מעל האחרת, גישה שכזאת מעודדת אנשים מקבוצות מגוונות להמשיך ולבטא את עצמם במרחב האקדמי ובכיתה. בתהליך הגברת הרגישות והכשירות התרבותית מומלץ לפתח עמדה של לומד סקרן, בעל עניין אמיתי לדעת, לשאול ולגלות".

יוזמה משותפת, מימין לשמאל: ד"ר תהילה קלעג'י, פרופ' סארה אבו-כף, ואפרת ירדאי

כי "מרחב זה מעצב את האווירה הכללית במוסד ואת איכות המפגשים הבין-תרבותיים המתקיימים בחסותו, איכות הנמדדת על-פי חוויות הצדדים המעורבים בהם ותחושת החיבור והשייכות שלהם למרחב האקדמי". לשיטתה של פרופ' אבו-כף מצבים המערבים מפגש בין-תרבותי לא תמיד נוחים, ולפעמים אף מתסכלים את שני הצדדים. היא מסבירה: "לעיתים קרובות, מפגשים אלו דורשים חשיבה ומאמץ רב, אך חשוב לראות בהם הזדמנות ופתח לחיזוק כישורים בין-אישיים וחברתיים של חברי הסגל; ובעיקר הזדמנות לביסוס כשירות חברתית ותרבותית, ולפיתוח כישורי הסטודנטים להתנהלות מטיבה במרחב האקדמי". ד"ר קלעג'י מוסיפה: "ידע מקדים מועט או היעדר כישורים וכלים לבחינת הסיטואציה עלולים להוביל, במקרה הטוב, להתנהלות לא יעילה, ובמקרה הפחות טוב – להידרדרות ולהחרפה של הבעיה הקיימת. התנהלות שאינה 'רגישת תרבות' עם סטודנטים עלולה להוביל לחוסר תפקוד סטודנטיאלי, ובמקרים קיצוניים אף לנשירה מהמערכת האקדמית". הדוקטורנטית אפרת ירדאי מצרפת את התובנות הבאות: "המדריך עוסק הן בהגברת ההבנה והידע והן בהקניית כלים בסיסיים למתן מענים בהתאם להקשר התרבותי של חברי הסגל ושל הסטודנטים".

פרופ' סארה אבו-כף, ד"ר תהילה קלעג'י ואפרת ירדאי משתייכות לשלוש קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית – ערבים, חרדים, ואתיופים. יוזמה משותפת שלהן הולידה מדריך ייחודי שתכליתו להגביר את הרגישות והכשירות התרבותית במרחב האקדמי. המדריך גובש על רקע הגידול העקבי במספר הסטודנטים והסטודנטיות המגיעים ממגוון אוכלוסיות, ומטרתו העיקרית היא לסייע לחברי הסגל האקדמי והמנהלי בהפעלת תהליך של קבלת החלטות מחושבת בהתנהלותם מול תלמידיהם ותלמידותיהם. מחברות המדריך, פרופ' סארה אבו-כף (חברת סגל התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב) ד"ר תהילה קלעג'י (המחלקה לניהול ומדיניות ציבורית בבן-גוריון) ואפרת ירדאי (דוקטורנטית מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב) סבורות כי לאופיו המקבל של המרחב האקדמי חשיבות רבה בכל הנוגע למפגשים עם סטודנטים וסטודנטיות מקבוצות מיעוט. שלושתן מסבירות

4 רוח ישראלית |

שייכות וחיבור עמוק עם הקהילה המקומית היו מאז ומתמיד אחת מאבני היסוד של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לפני שש שנים נענתה האוניברסיטה לקריאתם של נשיא המדינה דאז, רובי ריבלין, ושל יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) במועצה להשכלה גבוהה להצטרף ל"תקווה ישראלית באקדמיה". כמוסד מוביל בנטילת אחריות חברתית, שחרת על דגלו את המחויבות לקהילת הנגב והנגישות לקהילה זו על שלל גווניה, היה זה אך טבעי שהאוניברסיטה תהיה שותפה מרכזית במיזם. פרויקט ״תקווה ישראלית״ הוא חשוב מאוד, לפחות כמו ננו-טכנולוגיה, מכוניות חשמליות או כמו מחקר המוח. אם יש דבר שבלעדיו כל הפיתוח העצום שעשה אותנו ל'סטארט-אפ ניישן' לא יקרה, זה אם הפערים בחברה שלנו והניכור בין המרכיבים שלה ימשיכו ויתרחבו. התרומה של אוניברסיטת בן-גוריון לנושא הזה היא תרומה משמעותית וחשובה, בין השאר בזכות "תקווה ישראלית". במסגרת המיזם פועלת האוניברסיטה למען ייצוג הולם יותר של קבוצות בחברה הישראלית שנמצאות באקדמיה בתת ייצוג ולמען המשך קירוב הלבבות בין כל החלקים, שהם רקמה אנושית אחת.

יש בעולם הרבה סוגים של מנהלים; הראויים מכולם הם אלה המהווים דוגמה אישית, אלה שרוחם ניכרת במעשיהם. הם רואים את התמונה הגדולה (במקרה שלנו את הנגב) וגם את הפרטים הקטנים בתוכה, ומובילים את הצוות שלהם קדימה כזאת היא עורכת הדין ורד סרוסי כ"ץ. הפעילויות המרגשות ביותר שמובילה ורד הן התוכניות להנגשת האקדמיה לאוכלוסיות מיוחדות, המתמודדות עם אתגרים שרובנו באוניברסיטה לא מכירים: מבוגרים עם צרכים מיוחדים, אסירים, קבוצות מוחלשות, ועוד. לאוכלוסיות אלה פותחת האוניברסיטה צוהר אל עולם שאינו מוכר להן, מתוך תפיסה שהידע צריך להיות נחלת הכלל ושהקמפוס האקדמי ראוי שיהיה מגוון ויכיל את כלל החברה הישראלית ולא פחות חשוב - היא מאפשרת לנו, סגל האוניברסיטה והסטודנטים, הזדמנות לתרום, להיות מעורבים ולהשפיע על הסביבה שלנו. הזדמנות זו היא מתנה יקרה מפז: למפגשים עם האנשים האלה אנחנו באים ללמד אבל אנחנו גם לומדים – אולי בעיקר למדים, כפי שכתב ש"י עגנון בסיפורו: "...שמתוך שאנו מראים להם, אף אנו רואים". כתבה: ד"ר שמרית ממן

הרוח החיה מאחורי תקווה ישראלית עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ, מנהלת היחידה למעורבות חברתית, משמשת גם כממונה האוניברסיטאית על פרויקט "תקווה ישראלית"

| אבג 5

אובחנה כאוטיסטית ועושה דוקטורט

תמיד חלמה בגדול. איריס שנייד (צילום באדיבות קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת)

אני חווה את הקונפליקט היום יומי בין הרצון להיות חלק מהחברה 'הרגילה' לבין הצורך לשמור על מי שאני, ותאמינו לי - זה לא תמיד הולך ביחד להמשיך לתואר שני בתוכנית ליישוב וניהול סכסוכים, גם כן בקמפוס אילת. היא סיימה בהצטיינות יתרה וההחלטה להמשיך לדוקטורט הפתיעה רק את מי שלא נחשף ליכולות שלה. כחברה בקהילה האוטיסטית נתקלת איריס לא פעם בגילויי בורות ואטימות מצד הציבור הישראלי. לעיתים קרובות מלווה אותה, כמו גם את חבריה וחברותיה, תחושת ניכור. "אני חווה את הקונפליקט היום-יומי בין הרצון להיות חלק מהחברה 'הרגילה' לבין הצורך לשמור על מי שאני, ותאמינו לי - זה לא תמיד הולך ביחד", אומרת איריס בגילוי לב. עבודת המחקר שלה עסקה באופן שבו אוטיסטים רואים את הקונפליקט בינם לבין החברה. "מתוך שאיפה לחולל את השינוי השתתפתי בכנסים וכתבתי עם המנחה שלי, פרופ' אביעד רז, שאותו אני מוקירה ומעריכה - מאמר שזכה social להתפרסם בכתב העת היוקרתי ". מאמר medicine and science נוסף, פרי עטה של הדוקטורנטית איריס שנייד, עומד להופיע בקרוב. ספק רב אם מי שניחן בדמיון עשיר היה מעלה על דעתו שהישגים כאלה אפשריים על רקע תנאי פתיחה כה מורכבים, אבל במקרה של איריס שנייד הסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון.

איריס שנייד, שאובחנה כאוטיסטית, סיימה את לימודי התואר הראשון והתואר השני בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת והיא בשלבים מתקדמים של עבודת הדוקטורט העוסקת מעקב 'אבג' | בחקר אוטיזם סיפורה של איריס שנייד מוכיח שאין דבר העומד בפני הרצון. בגיל מבוגר יחסית אובחנה כאוטיסטית, ועל אף הכול הצליחה לעמוד בכל היעדים שהציבה לעצמה – הקמת משפחה, גידול ילדים, והתקדמות בסולם הדרגות האקדמי. לאחר שסיימה את לימודי התואר הראשון והתואר השני בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת, החליטה להתקדם לשלב הבא, ובימים אלה היא שוקדת על עבודת הדוקטורט. "איריס מסמלת אומץ, מצוינות אקדמית ודבקות במטרה - קידום הפלורליזם בחברה הישראלית וקבלת השונה", אומר פרופ' יניב פוריה, דיקן קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת. התפנית בחייה של איריס התרחשה בגיל , כאשר בנה אובחן כאוטיסט. לנוכח 42 הדמיון הרב ביניהם החליטה גם איריס לעבור אבחון. תוצאות האבחון היו חד-משמעיות – היא אוטיסטית. אבחנה זו סיפקה לאיריס את ההסברים שהיו חסרים לה במשך השנים והחזירה לה את הביטחון ביכולותיה.

כדי לשנות את הסטיגמה הנלווית לאוכלוסייה האוטיסטית החליטה איריס להתקבל ללימודים אקדמיים, שיאפשרו לה "להוביל את השינוי מבפנים". אחרי שני ניסיונות קודמים שלא עלו יפה להשתלב במסגרת אקדמית נרשמה ללימודי תואר ראשון 47 איריס בגיל במדעי הרוח בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת. "נרשמתי ללימודים כי תמיד חלמתי בגדול", אומרת הסטודנטית המדהימה שלנו. "לימודים באוניברסיטה היו מבחינתי בגדר הגשמת חלום, והנה הגשמתי אותו". בראשית דרכה האקדמית שאפה איריס להעשיר את הידע שלה. היא לא כיוונה לתוספת במשכורת, ולא ציפתה שלימודיה יסייעו לקידומה במקום העבודה. "בסך הכול רציתי ליהנות מחוויית הלימודים. נהניתי, אפילו מאוד. לקראת השלמת התואר הראשון, ולאחר שכבר צברתי אמונה ובטחון בעצמי, חזרתי לאוניברסיטה כדי לעסוק בחלום שלשמו באמת נרשמתי ללימודים – הרצון לעשות שינוי בגישה לאוטיזם בישראל. ומי אם לא אנחנו צריכים ללמד, להדריך ולפרש את חיינו שלנו?", היא שואלת רטורית. רצונה של איריס למזער את הקונפליקטים שחווה אוכלוסיית האוטיסטים בישראל, עודד אותה

6 השראה והעצמה |

"מרכז עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו התפתחות מייצר קסם, והשותפים בו הם לב העשייה והמחקר", כך אמר נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ בדברי ברכתו למשתתפי הכנס לחקר האוטיזם שנערך 4- הלאומי ה פה לאחרונה. "במקום שבו השמיים הם הגבול, זה תלוי רק בנו לאן נוכל להגיע. הבשורה שיצאה ועוד תצא מכאן תשפיע על כל המדינה ואף מחוצה לה. אני בציפייה לקראת הגילויים החדשים שעוד נכונו למרכז הלאומי". הכנס, שנפרש על פני שלושה ימים, נערך בחסות המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. דנו בו במגוון נקודות מבט העוסקות בחייהם של אוטיסטים, כמו גם במחקר ועשייה שישפרו את חייהם בשנים הבאות. פרופ' אילן דינשטיין, ראש המרכז הלאומי ע"ש עזריאלי לחקר אוטיזם ונוירו-התפתחות דיבר על החזון להפוך את ישראל למובילה בינלאומית בתחום של שיטות אבחון וטיפול יעילות לאוטיזם. "אנו מאמינים שכדי להגיע למחקר מדעי רלוונטי עלינו להבין את בעיות המטופלים והמטפלים", אמר פרופ' דינשטיין. "הצלחנו לייצר שותפות המחברת בין העולם המדעי לעולם הטיפולי, זו שותפות המהווה מודל שהולך ומתרחב. הדיאלוג עם הקהילה חשוב לנו". ד"ר שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי

האוניברסיטאי סורוקה, הוסיף: "שיתוף הפעולה בין חוקרים לרופאים במרכז מהווה מודל מוצלח שבו כולם רתומים למחקר וחדשנות. יחד עם קרן עזריאלי הרי שזהו מכפיל כוח. מרגש לראות את העשייה המשותפת". עוד נשאו דברים: יעל יוספסברג, יו"ר הנהלת ההורים של אלוט; ד"ר רפי לטנר, סגן מנהל המחלקה לאוטיזם במשרד הבריאות; וציפי אדלשטיין, מנכ"לית עמותת ילדים בסיכון. מנכ״ל המרכז בצילום, מימין לשמאל: הלאומי לחקר אוטיזם דוד זבידה, ד״ר גל מאירי מהמרכז הלאומי לחקר אוטיזם, ד״ר שלומי קודש מנהל המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב פרופ׳ דניאל חיימוביץ, ראש המרכז הלאומי לחקר אוטיזם פרופ׳ אילן דינשטיין, המנהל המדעי של המרכז הלאומי לחקר אוטיזם פרופ׳ עידן מנשה, ופרופ׳ חוה גולן מהנהלת המרכז הלאומי לחקר אוטיזם.

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אירחה את הכנס הלאומי לחקר אוטיזם 4- ה שותפות המחברת את העולם המדעי והטיפולי

| אבג 7

שנים לאחר שהוריה עלו לישראל במסגרת 38 "מבצע משה", עומדת עדן אליאס, סטודנטית לתואר שני במחלקה לניהול מלונאות ותיירות, לסיים את עבודת המחקר שלה העוסקת בהנצחת מורשת יהדות אתיופיה

8 מנהיגות חברתית |

זאת המורשת שלי המחלקה שלי על ארגז הכלים שהעניקו לי - ואשר בעזרתו הצלחתי להתקדם במסלול האקדמי". מקורות השראה? "ההורים שלי. הם תמיד דחפו אותי ואת

אחיי ללמוד ולעשות דברים שאנחנו אוהבים ומאמינים בהם. לזכותם יאמר שהצליחו לחיות בכבוד במדינה קולטת עלייה כמו המדינה שלנו, למרות כל האתגרים והמכשולים שניצבו בדרכם". המוטו שלך בחיים? "להגשים את עצמי, להגשים את החלומות שלי, ותמיד לעשות דברים טובים למען הסביבה ולמען הזולת". תוכניות וחלומות? "אשמח לפעול למען הנצחת מורשת יהדות אתיופיה בתחומי התיירות והתיירות החינוכית. בעתיד הלא רחוק אני מתכוונת להמשיך ללימודי דוקטורט".

.2015 של מחאת יוצאי אתיופיה בשנת אז הבנתי את המשמעות של מה זה להיות 'שחור במרחב לבן'; חוויתי על בשרי שאני חיה במציאות מבדלת; שלעיתים אני ה'אתיופית הייצוגית'. לכן בחרתי לקדם נושאים החשובים לי, כדי לחיות בחברה סובלנית יותר וטובה יותר עבור הקהילה שלי, עבור ילדיי בעתיד ועבור החברה שבה אני חיה ואותה אני אוהבת". עבודת התזה של עדן עוסקת בסוגיות שיש להן חשיבות בכל הקשור לניהול מורשת יהדות אתיופיה, כמו גם מרכזי מורשת המציגים מורשת אתנית של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה. במסגרת המחקר נבחנו ההבדלים בין יהודים יוצאי אתיופיה ויהודים שאינם יוצאי אתיופיה. לדברי עדן, תוצאות המחקר מלמדות על הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות אלה, הן בנוגע למניעים לביקור במרכז שבו מוצגת מורשת יהדות אתיופיה, הן בנוגע לתועלת שהפיקו מהביקור, והן בנוגע להיבטים הקשורים לחוויית הלמידה. המחקר מתמודד עם סוגיות הקשורות באופן הצגת מורשת לאלו התופסים את המורשת כמורשתם ולאלו הרואים בה מורשת של אחרים. עדן סבורה כי "תוצאות המחקר יכולות להיות לעזר למי שאמון על ניהול אתרי מורשת ומעוניין ללמוד איך ניתן ליצור תחושת העצמה וגאווה בקרב יהודים יוצאי אתיופיה המבקרים באתר, כמו גם בקרב מבקרים שאינם יוצאי אתיופיה. הביקורים באתרי המורשת שלנו, חשוב שיהיו להם השלכות חינוכיות, לא רק חווייתיות". מדוע בחרת דווקא באפיק המחקר הנוכחי? "אני אוהבת לחקור נושא שאני מתחברת אליו, ושיש לו משמעות. זהו למעשה שילוב מנצח. על רקע היותי יוצאת אתיופיה אני רואה את זה כחובתי כמי שקיבלה כלים לניהול מוביל חברה לאור חזון הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר". תרומתה של האוניברסיטה להצלחתך? "עידוד אוכלוסיות מרקע מגוון לעשות מחקר הוא לכשעצמו מסר חשוב, ואני מאמינה שכך צריך להיות. אני מעריכה ומברכת את הפקולטה לניהול ואת

עדן אליאס, סטודנטית לתואר שני בפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר, נולדה בישראל ומחוברת לשורשיה המשפחתיים הטמונים הרחק מכאן. כבת להורים יוצאי אתיופיה תמיד התעניינה בקורותיה של משפחתה. התעניינותה תורגמה לסקרנות אקדמית, ומכאן ועד עריכת מחקר מקיף על מורשת יהדות אתיופיה, קצרה הדרך. "עדן אליאס היא סטודנטית מוכשרת, עם נחישות, אומץ, כוח רצון וסיפור חיים מרתק", אומר פרופ' יניב פוריה, דיקן קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת והמנחה של עדן בכתיבת התיזה. לדבריו, לעבודת המחקר של אליאס צפויות להיות השלכות משמעותיות על מצבם החברתי של יהודי אתיופיה; ובמילים אחרות: "אתרי מורשת יכולים להוביל לתחושת העצמה של יהודי אתיופיה, בעיני עצמם ובעיני אחרים, ולהוביל לקירוב לבבות בין קבוצות שונות באוכלוסייה". 10 , נולדה וגדלה יחד עם 26 עדן בת אחיה ואחיותיה בעיר אשקלון, כיום היא חיה באשדוד. הוריה עלו לישראל ' ב'מבצע משה' יחד עם שלושת 84 בשנת אחיה הגדולים. בני המשפחה נקלטו בעיר אשקלון, כאן נולדו להם עוד שמונה ילדים. משפחת אליאס הענפה הכתה שורשים בישראל. ההורים חינכו את ילדיהם לאהבת הארץ, תוך שהם משקיעים בהם ומעודדים אותם לרכוש השכלה גבוהה. לא הכול זרם כמו נהר ארוך ורוגע, כפי שמעידה עדן: "בהיותי ילידת הארץ הוריי החדירו בי את התחושה שאנחנו צברים וישראלים לכל דבר ועניין, אבל מה שנצרב בזיכרוני הוא שבבית הספר היו מורים שהזכירו לי שאני 'אתיופית', בעוד שאר חברותיי לכיתה, לא משנה מה הרקע העדתי שלהן, הן ישראליות. בתור נערה זה היה קונפליקט גדול; הרי מי ת.ז. ישראלית, אז למה י אני נושאת ע מקטלגים אותי באופן הזה? תקופה ארוכה ליוותה אותי התחושה שאני לא שייכת, למרות שלא הרגשתי קשיי קליטה, כי בבית הוריי ידעו להתמודד היטב עם הקשיים, ואני לא תפסתי את עצמי ככה". כיצד התגברת על הקשיים? "עד היום אני מתמודדת עם ההשלכות

בחרתי לקדם נושאים החשובים לי, כדי לחיות בחברה סובלנית יותר וטובה יותר עבור הקהילה שלי, עבור ילדיי בעתיד ועבור החברה שבה אני חיה ואותה אני אוהבת

| אבג 9

מנחים ומנחות של סטודנטים וסטודנטיות הלומדים לתארים מתקדמים צריכים להיות עם אוזן קשבת לבעיותיהם. ייתכן שהוא והיא מתמודדים עם בעיות שאנו לא מודעים לקיומן

האם תוכל להתמקד באותם אתגרים שאולי יפתיעו את קוראינו? "כסטודנט לתואר שלישי, שחי על מלגות, נאלצתי לא פעם להתנזר מהנאות החיים. לצד גילויי ההערכה להישגיי האקדמיים, היו שהתייחסו אליי כאל 'עוף מוזר' בהיבט החברתי". במסגרת פעילותך למען קידום המצוינות בהוראה, קידמת לא מעט סטודנטים וסטודנטיות הלומדים ולומדות לתארים מתקדמים. תוכל לשתף אותנו בחוויותיך כמנחה ערבי של דוקטורנטיות ערביות? "צריך להיות לא רק מנחה אלה גם סוג של אדם שיכול להקשיב לבעיות שהסטודנטיות מתמודדות מולן. פגישות רבות שאמורות להיות מדעיות פר אקסלנס הופכות לפגישות עידוד והקשבה. אני מרגיש שזו חובתי לתמוך בהן. הרי בעיות מדעיות הן רק חלק מהחיים של אותן סטודנטיות". מהם הכלים החיוניים להצלחתה של מדענית וחוקרת ערביה מנקודת ראותך? "ההצלחה של אותה חוקרת אינו עניין פמיניסטי אלא עניין של שוויון, חזון, שאיפות וקידום חברתי. הן מתמודדות עם אתגרים שלא מובנים לגברים העוסקים במדע. לכן מומלץ לחוקרת להאמין במה שהיא עושה ולא לוותר". אנא, פרט ונמק. "אני מציע לסטודנטיות להתעלם מסטריאוטיפים ומדעות קדומות; להתעלם מקולות הקוראים להן לרדת מהעניין האקדמי כי בלאו הכי הן לא יצליחו, כביכול, בסיום התואר להשתלב בשוק העבודה במקצוע ההולם את כישוריהן או לשלב בין ניהול קריירה לחיי משפחה". טיפים שתוכל להעניק לבעלי תפקידים המנחים תלמידי מחקר מתקדמים מקבוצות מוחלשות אחרות? "להיות עם אוזן קשבת לבעיות של סטודנטים וסטודנטיות. ייתכן שהוא והיא מתמודדים עם בעיות שאנו לא "הפיסיקאי ריצ'רד פיליפס פיינמן, .1965 זוכה פרס נובל לפיסיקה לשנת לצד תרומתו לפיתוחה של תורת האלקטרודינמיקה, נחשב פיינמן למרצה "צריך לאהוב את מה שעושים. כל אדם ניחן בפוטנציאל ויכול להגשים חלום, בתנאי שהוא משקיע מאמצים ולא מתפשר". אהוב ומעורר השראה". ומהו ה'אני מאמין' שלך? מודעים לקיומן". מקורות השראה? "אמא ואבא". מודל לחיקוי?

ד"ר מוחמד בשותי הוא מדען מדופלם ואיש שיחה מרתק. יש לו דעה מעניינת על נושאים שברומו של עולם, ופתרונות יצירתיים לבעיות סבוכות בעולם המדע ובחיי היומיום. אבל יש נושא אחד שמצית זיק של התלהבות בעיניו. דברו איתו על כימיה פיסיקאלית ותבינו למה. ד"ר בשותי הוא מרצה בכיר וחוקר במחלקה לאנרגיה סולרית ופיזיקה סביבתית במכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין. הוא גם מומחה בתחום הננוטכנולוגיה, ותורם מכישוריו למכון אילזה כץ למדע וטכנולוגיה בתחום הננומטרי. במקביל, מדריך בשותי סטודנטים וסטודנטיות הלומדים ולומדות לתארים מתקדמים. זכייתו (פעמיים) בפרס המרצה המצטיין מלמדת על ההערכה הרבה שרוחשים לו הדוקטורים והדוקטוריות של המחר. הוא נולד במג'ד אל כרום, וכבר בצעירותו חתר למצוינות ונמשך לתחום המדעים המדויקים. "הרבה משפחות בכפר שלי מעודדות את ילדיהן ללמוד רפואה, כך שהבחירה שלי הייתה נדירה. בני משפחתי תמכו בהחלטה שלי, אבל היו להם ספקות בנוגע לאפשרויות התעסוקתיות בסיום הלימודים. אז הבטחתי להם שאגיע כמה שיותר רחוק". נפרד מהוריו 17 הבטיח – וקיים. בגיל ונסע ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. הרחק מהבית החם, מוקף אנשים זרים שלא תמיד חייכו אליו, היה עליו לחלק את זמנו בין עבודה ללימודים. בעודו רודף אחר חלום ילדותו פיזר ניצוצות של גאונות. לאור הצטיינותו הוענקו לו מלגות ופרסים שריפדו את מסלול התקדמותו. את התואר הראשון עשה בפקולטה לכימיה באוניברסיטה העברית

בירושלים, ובטכניון המשיך ישירות לדוקטורט בכימיה פיזיקאלית. את הפוסט-דוקטורט עשה בהנדסה כימית בטכניון, והמשיך כחוקר בכיר במחלקה לפיזיקה אופטית במכון מקס פלאנק בגרמניה, שם חקר את הפיזיקה של ננו חומרים ואפיון מתקדם של פני שטח. עבודת המחקר שלו עוסקת במשטחים מולקולאריים ליישומים אופטו אלקטרוניים - בצימוד בין מולקולה לבין משטח, לרבות מוליך-למחצה, כדי להנדס את פני השטח של הננו חומר ליישומים שונים, כגון חיישנים סביבתיים, אופטיים וטרנזיסטורים מולקולאריים. על-פי שיטתו, "ניצול תכונותיהם של המולקולה והמשטח פותח ערוץ חדש בענף הננו-חומרים, שסגולותיו יתבטאו בטכנולוגיה חכמה, מהירה וחוסכת באנרגיה". לאוניברסיטת בן-גוריון הצטרף ד"ר , ובמהלך פעילותו 2016 בשותי בשנת המחקרית הוזמן לשמש עורך-אורח Nanomaterials - ) ב Guest Editor( שנחשבים לכתבי עת Biosensors - ו יוקרתיים. מה משך אותך לתחום המחקר שבו אתה עוסק? "תמיד נמשכתי לתחום של כימיה פיזיקלית, תחום המגשר בין כימיה ובין פיזיקה, ועוסק בסגולות פיזיקאליות - החל מהרמה הבסיסית של האטומים והמולקולות, דרך ננו-חומרים וכלה בחומרים מורכבים". על איזה מכשולים נדרשת לדלג לאורך מסלול חייך? "הטיפוס בסולם האקדמי לא תמיד עלה בקנה אחד עם שיפור המעמד הכלכלי. הגעתי למסקנה שהאהבה למדע ולאקדמיה באה לפעמים על חשבון הפרקטיקה בחיי היומיום".

10 מצוינות אקדמית |

מגשים החלומות

מוחמד בשותי חלם מגיל צעיר להיות מדען ולשלב בעבודתו | את אהבתו לכימיה ולפיסיקה כיום ד"ר בשותי הוא מרצה בכיר וחוקר במחלקה לאנרגיה סולרית ופיזיקה סביבתית במכונים לחקר המדבר ע"ש יעקב בלאושטיין

| אבג 11

תמונת ניצחון מלכי פוריס מדברת בגילוי לב על השינויים בחייה – מבת למשפחה חרדית בירושלים לדוקטורנטית מצטיינת באוניברסיטת בן- בין לבין למדה | גוריון בנגב צילום מקצועי בשלוחה "אני שלמה | של בצלאל עם המהלך שעשיתי וגאה בהישגיי האקדמיים", היא אומרת בראיון ל'אבג'

באחת הקהילות החרדיות הסגורות והמסתגרות מפני חשיפה לחברה הישראלית החילונית והשפעותיה", מספרת מלכי בגילוי לב. "בית הספר שבו למדתי לא היה תחת פיקוח משרד החינוך. הוא היה אוטונומי להחליט על תכני הלימוד ולמעשה לא עמד תחת סטנדרטים של לימודי ליבה – עברית, אנגלית ומתמטיקה כנדרש ואף פחות מכך. חשוב לציין שהשיעורים הועברו ביידיש וזו הייתה השפה שבה דיברנו בין כותלי בית הספר ומחוצה לו". בלי תעודת בגרות או פסיכומטרי, ועם שליטה בשפת היידיש, חיפשה מלכי את דרכה אל העולם האקדמי. באוניברסיטה אני מאמינה במצוינות כדרך חיים. ההצלחה לא קוראת לאף אחד ולאף אחת, היא תוצאה של השקעה, התמסרות ומאמץ. אין ניסים ובוודאי שלא קיצורי דרך

מלכי פוריס נולדה בירושלים והתחנכה במוסדות תורניים בעלי אוריינטציה שמרנית. בילדותה רקמה שלל חלומות, שבאף אחד מהם לא דמיינה מה באמת יהיה איתה כשתהיה גדולה. כיום, כשהיא דוקטורנטית לחינוך באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, היא מביטה לאחור בגאווה ונושאת מבטים מלאי תקווה לעבר העתיד. המעבר למתכונת חייה הנוכחיים היה הדרגתי. בירושלים למדה צילום מקצועי בשלוחה של בצלאל ועבדה תקופה מסוימת כצלמת מקצועית. תמונות חייה בכל אחת מתחנותיה הקודמות מרצדות , כשהיא 36 לנגד עיניה גם היום בגיל נשואה ואם לחמישה ילדים. "גדלתי

12 חינוך למצוינות |

מרגישה שהן מאמינות בי, ומתייחסות אליי באופן אישי כאילו הייתי בת משפחתן; הן מקנות לי כלים לרכישת ידע ומיומנויות של מחקר. "מעבר לכך חשוב לציין שהתמסרותי למחקר התאפשרה בסיוע המלגות הנדיבות מטעם המחלקה לחינוך; זכיתי בהן כבר במהלך התואר השני, ועל כך אני אסירת תודה. מסייעת לי גם העובדה שאני מלגאית בתוכנית 'אריאן דה-רוטשילד' לתלמידות דוקטורט, המקדמת שוויון הזדמנויות באקדמיה ובחברה הישראלית". כיצד הגיבה סביבתך הקרובה לבחירה שעשית? "היו ששאלו אותי 'בשביל מה את צריכה את זה?' או 'מה ייצא לך מזה?'. בתחילה צמצמתי תחום עיסוק אחר (ניהלתי סטודיו לצילום), ובהמשך עזבתי אותו לגמרי. בעלי מאוד תומך, הוא רואה שאני עוסקת במשהו שנותן לי סיפוק ומשמעות. הילדים גם הם התגייסו לעזרתי ונדמה לי שהם גאים באמא שלהם". מהו סוד הצלחתך? "הסקרנות, המוטיבציה וכוח הרצון. אני מכוונת מטרה - רואה את המטרה מול העיניים ומסתערת עליה". מקורות השראה? "הסופרת לואיז לין היי היא דוגמה לאישה שהצליחה להמציא את עצמה מתוך משבר. ממנה למדתי לייצר שפע אישי ומקצועי בעזרת דפוסי חשיבה חיוביים, ושרק השמים הם הגבול". מודל לחיקוי? "האנתרופולוגית הפקיסטנית סבה מחמוד. כתיבתה המכוננת תרמה תרומות תיאורטיות ופילוסופיות משמעותית במחקר שעוסק בממשק שבין דת, פוליטיקה ומגדר. אני מקווה שיום אחד 'כשאהיה גדולה', גם הכתיבה המחקרית שלי תהיה בעלת השפעה, "אני מאמינה במצוינות כדרך חיים. ההצלחה לא קוראת לאף אחד ולאף אחת, היא תוצאה של השקעה, התמסרות ומאמץ. אין ניסים ובוודאי שלא קיצורי דרך". טיפ לחוקרות צעירות? "שכל חוקרת תמצא לעצמה רשת תמיכה, המתבססת על משפחה וחברות. אני התברכתי בחברות אוהבות ותומכות מופלאה WhatsApp ובייחוד בקבוצת תחצה מגזרים ותחומים". מהו ה'אני מאמין' שלך?

בשם 'אמהות חוקרות לבד ביחד'. בחברתן אני יכולה לשתף בהצלחות, באתגרים וגם לקטר לפי צורך. קבוצה זו התאגדה בזמן הסגרים הממושכים בתחילת מגפת הקורונה והיא מהווה מעין קהילה של סטודנטיות לתארים מתקדמים, אימהות לילדים, שלומדות ברחבי העולם. יש לקבוצה קישור פעיל לזום, כך שתמיד תהיה מישהי שתארח לך לחברה בכל שעה משעות היממה". תוכניות ושאיפות לעתיד? "לחקור - ולחקור בהנאה. הספרות האקדמית אודות בני נוער חרדי דלה יחסית, והייתי רוצה להרחיב את גוף הידע ולחדד את ההבנה אודות מתבגרים מקהילות שמרניות ודתיות. אנסה להעמיק את הידע אודות צעירים חרדים אשר נעים בין שמרנות לחופש רדיקלי, ולאחר סיום הדוקטורט, אמשיך לפוסט דוקטורט ובהמשך אשמח להשתלב במשרה אקדמית באוניברסיטה או במכון מחקר יוקרתי".

הפתוחה סיימה בהצטיינות תואר ראשון בסוציולוגיה והשלימה את הפערים באנגלית ובמתמטיקה בטרם ביצעה זינוק בעלייה. היא התקבלה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב וסיימה את התואר השני, בהצטיינות יתרה, במסגרת המסלול המשולב לדוקטורט. "הרגשתי שהלימודים תורמים לי בהיבט האישי, ומשנה לשנה הבנתי שהגעתי למקום הנכון. אני שלמה עם המהלך שעשיתי וגאה בהישגיי האקדמיים", היא אומרת בראיון מיוחד לעיתון האוניברסיטה 'אבג'. מחקר הדוקטורט שלה, בהנחייתן של פרופ' הללי פינסון ופרופ' ניצה ברקוביץ', מתחקה אחר התהוותו של בני החרדי דרך בחינה של מאפייני Z דור ה- השימוש שלהם באינטרנט; בשים לב למגבלות הדתיות והחברתיות שחלות עליהם. מטרת המחקר היא לאפיין את הפעילות החרדית בת זמננו, דרך בחינת האופן שבו צעירים אלו תופסים את המתח והסתירות בין המרחב הווירטואלי, לבין המציאות הקהילתית שבה הם חיים ומתחנכים. ובמילותיה של מלכי: "מחקר הדוקטורט שלי בוחן את אופי ההתבגרות של צעירים חרדים. מבלי להתייחס לנקודת מבטם של הצעירים על חייהם, ההבנה של המחקר אודות החברה החרדית היא חסרה. זה כמו לחקור היסטוריה באופן שטחי, מנקודת מבטם של המנצחים בלבד". מדוע בחרת באוניברסיטת בן-גוריון? "ידעתי מראש שאני מכוונת למסלול מחקרי וקריירה אקדמית והיה חשוב לי שזה יהיה מוסד יוקרתי ובעל מוניטין של מצוינות, אך לא פחות מכך - שיהיה גם מקום נעים ורב-תרבותי". חוויות מתקופת הלימודים שנחרתו בזכרונך? "מלבד החוויה האינטלקטואלית, אני חשה שאני נחשפת למחקר וידע חדשים ולאנשים מקסימים ואיכותיים. המפגש עם חוקרים וחוקרות מהשורה הראשונה הוא חוויה מיוחדת. במחלקה לחינוך ניתן דגש על חדשנות ורלוונטיות, ויש מקום להשמעת קולות מגוונים בדיונים מורכבים. חברי צוות ההוראה זמינים לכל שאלה ובקשה, קשובים לסטודנטים ולצרכיהם, אכפתיים ונכונים לסייע באהבה אמיתית וכנה". תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתך? "התברכתי במחלקה מפנקת ומפרגנת במיוחד, ובמנחות ערניות וקשובות לצרכיי שזה לא דבר מובן מאליו. אני

בחרה במסלול המהיר

בנוסף לבחירה מוצלחת של המסלול האקדמי, בחרה מלכי פוריס עוד נתיב מפתיע בחייה – והחלה להתאמן בריצות למרחקים ארוכים. שלוש פעמים בשבוע היא מניחה הכול בצד, נועלת נעלי ספורט ויוצאת לריצות במרחבים הפתוחים סמוך לאזור מגוריה. כל אימון נמשך יותר משעה, ובמהלכו היא גומעת מרחקים עצומים; מתנשפת בעליות, מגבירה את הקצב על פני שטחים מישוריים, ולקראת הסיום לוחצת על הדוושה. כפי שבחייה האקדמיים הפגינה נחישות ונכונות להתמודד עם קשיים והתמודדויות מורכבות, כך גם בריצות למרחקים ארוכים. כמעט בכל מזג אוויר, בחום ובקור, היא לא מוותרת על האימונים המפרכים. מי שמכיר את סיפורה האישי יודע שאתגר הריצה משתלב עם מסלול חייה המרתק. "הריצות הארוכות הן זמן איכות בשבילי ועיתוי מצוין להתלבטויות ולגיבוש רעיונות", היא אומרת.

| אבג 13

דברים ולהשתמש נכון במשאב הכי יקר לנו - הזמן". איך משלבים קריירה אקדמית עם חיי משפחה? "הזמן שלי מתחלק בין העבודה האקדמית, ההורות והמשפחה. אני אמא לארבע בנות, כאשר שתי הבנות הגדולות לומדות בתיכון, . חלק גדול מהצלחתי 4 והקטנה ביותר בת קשור לתמיכה האינסופית שקיבלתי מההורים שלי. הם עודדו אותי להצטיין בלימודים מתוך הבנה שרכישת השכלה גבוהה היא הדרך הנכונה להיחלץ מתנאי החיים הקשים של האוכלוסייה הבדואית ביישובים הלא מוכרים בנגב. תמיכתו של בעלי, מבחינה אישית ומקצועית, תרמה אף היא רבות להצלחתי". מהו ה'אני מאמין' שלך? "אני מאמינה שכל אחד בתוך תוכו יודע מהם מחוללי המוטיבציה והמיומנויות האישיות המניעים אותו קדימה. צריך לדעת לזהות ולהעצים את אותם מאפיינים, כדי לאפשר לעצמנו הגשמה והשגת יעדים". אישה למען נשים ד"ר סמירה אלפיומי-זיאדנה היא אפידמיולוגית חברתית. עבודתה ומחקריה נעשים במסגרת המרכז לחקר וקידום האישה 2020 בפקולטה למדעי הבריאות. בשנת הצטרפה למרכז לחקר בריאות ועירוניות בבית החולים סנט מיכאל בטורונטו, שם היא עושה את הפוסט-דוקטורט. במהלך לימודי התואר השני והדוקטורט עסקו מחקריה בבריאותן הנפשית של נשים, במיוחד בתקופת ההיריון ואחרי הלידה. "במסגרת המחקרים בדקתי בפעם הראשונה את שכיחות הדיכאון לאחר לידה בקרב נשים בדואיות, ונדהמתי מהתוצאות - כשליש מתוכן חוו דיכאון לאחר לידה". אלפיומי-זיאדנה מתריעה על כך שבכל שנה מתקבלים נתונים קשים בנוגע לאוכלוסייה הבדואית בדרום בהקשר למצב סוציו אקונומי, בעיות דיור, חינוך ותעסוקה, מה שמשליך על הבריאות הנפשית והפיזית של הנשים. יתרה מזאת, מחקר חדש שפרסמה לאחרונה חשף עלייה מדאיגה בסימפטומים של דיכאון בהריון ואחרי לידה בקרב נשים ערביות ויהודיות בארץ בעקבות מגפת הקורונה. יחד עם צוות המרכז לחקר וקידום בריאות האישה באוניברסיטת בן-גוריון גובשה 'תוכנית אם לאם' המיועדת לנשים מהאוכלוסייה הבדואית. מטרתה היא לספק ליווי ותמיכה לאימהות לתינוקות עד גיל שנה, גם כדי למנוע ולטפל במקרים של דיכאון וחרדה אחרי הלידה.

"השנה הראשונה ללימודי התואר הראשון הייתה מאתגרת במיוחד: חוויתי קשיי שפה, קשיים כלכליים ופערים חברתיים. קשיי השפה השפיעו במידה מסוימת על ההישגים והציונים; נאלצתי לעבוד יותר קשה מאחרים, אבל ההשקעה הוכיחה את עצמה. עם השנים וההתקדמות בלימודים הציונים והממוצעים שלי עלו, מה שאיפשר לי לממש את תוכניותיי". איזה טיפ תוכלי להעניק לדוקטורנטיות מהחברה הבדואית שהיו רוצות ללכת בדרכך? "תאמינו בעצמכן ואל תפחדו לחלום בגדול, בכל אחת מכן יש פוטנציאל, רק צריך להאמין שזה אפשרי. מובן שהלימודים לתארים מתקדמים הם מאתגרים ודורשים השקעה רבה, אבל זה משהו שאתן יכולות לעשות. חשוב להבדיל בין עיקר לטפל - ולבחור רק את העיקר ולהתמקד בו בתקופת הדוקטורט". תרומתה של אוניברסיטת בן-גוריון להצלחתך? "אוניברסיטת בן-גוריון תרמה רבות להצלחתי; החל מקבלתי לפרויקט 'ניצני רפואה' שאיפשר לי את הגישה להשכלה גבוהה, דרך התמיכה בשכר לימוד במהלך חלק גדול מהצלחתי קשור לתמיכה האינסופית שקיבלתי מההורים שלי. הם עודדו אותי ללמוד מתוך הבנה שרכישת השכלה גבוהה היא הדרך הנכונה להיחלץ מתנאי החיים הקשים של האוכלוסיה הבדואית ביישובים הלא מוכרים בנגב התואר הראשון ועד הזכייה ב'מלגת צין לדוקטורנטים מצטיינים'". מרצים ומרצות שתרמו להתקדמותך? "פרופ' ריאד אגבאריה, המייסד של פרויקט 'ניצני רפואה', עודד אותי ותמך בי. בזכות הפרויקט הזה הצלחתי להיכנס לעולם ההשכלה הגבוהה; בנוסף אליו הסתייעתי רבות בפרופ' אילנה שוהם ורדי, שהייתה המנחה שלי לתואר שני, ובפרופ' ניהאיה דאוד שהייתה המנחה שלי בדוקטורט. למדתי מהן המון בתחום המחקר ואני מודה לכולם על ההשקעה הרבה, המקצועיות והאכפתיות לאורך השנים". מהו סוד הצלחתך? "סוד ההצלחה מתחיל מהרצון והמוטיבציה לחקור תחומי בריאות שונים כדי לקדם מדיניות נכונה לשיפור בריאות האוכלוסייה. למרות שהעבודה האקדמית עמוסה ואינטנסיבית יש אפשרות לתעדף

בילדותה היא צעדה לאורך מרחקים ארוכים לבית הספר שהיה ממוקם באחד מאותם יישובים בלתי מוכרים בנגב; הזיעה בחום המעיק של הנגב, ורעדה מקור בלילות החורף, אך למרות תנאי הפתיחה הקשים הצליחה לפלס את דרכה לעבר היעד. בנחישות ובהתמדה המשיכה ללימודים גבוהים, ובמקביל התפרנסה מעבודתה כאחות. אז גם נחשפה, לדבריה, "לפערים בריאותיים משמעותיים בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית", והחליטה לעשות מעשה. כיום בתוקף תפקידה כחוקרת מוערכת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פועלת ד"ר סמירה אלפיומי-זיאדנה ללא לאות כדי למצוא את הנוסחה המתאימה להשגת האיזון המבורך בין האוכלוסיות. סמירה נולדה וגדלה באבו תלול, יישוב קילומטרים 15- בלתי מוכר, השוכן כ דרומית מזרחית לבאר-שבע. אוכלוסייתו תושבים, המתמודדים 4000 - מונה כ עם היעדר תשתיות והזנחה. בית הספר היסודי שבו למדה נדחס בקרוון. גגו עשוי אסבסט, ללא מיזוג בקיץ וללא חימום בחורף. הוא לא היה מחובר לרשת החשמל, על מחשבים אפשר היה רק לחלום. בית הספר התיכון היה מחוץ ליישוב, וסמירה נאלצה להיטלטל בדרכים, יחד עם אחותה התאומה, כדי להגיע אליו. שתיהן היו הצעירות הראשונות שיצאו מאבו תלול כדי ללמוד בתיכון. "בכל בוקר צעדנו ברגל כמה קילומטרים עד שהגענו לתחנת האוטובוס על הכביש הראשי. האוטובוס הסיע אותנו ליישוב ערערה שבנגב, שם למדנו". , בעודה מתגוררת באבו 1998 בשנת תלול, התקבלה סמירה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב והחלה ללמוד לתואר ראשון. ציוניה הגבוהים סללו את דרכה ללימודים מתקדמים, ואת שלושת תאריה סיימה אצלנו. בד בבד נישאה לבחיר ליבה והקימה משפחה המתגוררת כיום ביישוב להבים. "הפערים באיכות החיים בין היישובים הלא מוכרים בדרום ליישוב כמו להבים עצומים ובלתי נתפסים", היא אומרת. מה משך אותך לתחום בריאות הציבור? "לאורך השנים נחשפתי לפערים הסוציו-אקונומים בין האוכלוסיות היהודית והערבית. אי אפשר היה שלא לזהות הבדלים במעמד הפוליטי-חברתי ובמקרים של אפליה כלפי קבוצות מיעוט. מאד רציתי לשלב בין העבודה הקלינית והמחקרית וללמוד את תחום בריאות הציבור שהוא אחד מתחומי הרפואה העוסק במניעת מחלות וקידום בריאות גופנית ונפשית, כמו גם ברווחה חברתית". תוכלי לספר לנו על הקשיים והאתגרים שניצבו בדרכך במהלך לימודייך?

בריאות הציבור |

14

משאת נפש דרך ארוכה עשתה ד"ר סמירה אלפיומי-זיאדנה משבילי העפר ביישוב הבדואי אבו תלול ועד מסדרונות הפקולטה למדעי הבריאות ואולמי ההרצאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

| אבג 15

מחקר מרתק. גלנה יופה

אני מתרגשת מאד מהזכייה במלגת נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית, ומבקשת להודות מעומק ליבי לצוות המרצים במחלקה להיסטוריה של עם ישראל שתמכו בי לאורך כל הדרך והאמינו ביכולתי להצליח, ובמיוחד למנחה שלי, פרופ' מוטי זלקין, שבלעדיו כל זה לא היה קורה

16 שימור העבר |

גלנה יופה, ילידת חצי האי קרים, היא דוקטורנטית במחלקה | להיסטוריה של עם ישראל מחקרה המתחקה אחר הגורמים שהניעו את יהודי ליטא להתגייס לצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה, זיכה אותה במלגת נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית

שרת ההיסטוריה

זכויותיו ותן לי את ההזדמנות לקחת חלק פעיל במאבק ההיסטורי נגד האויב הפשיסטי הגרמני, כשם שמיליוני אזרחי המדינה הגדולה והאהובה שלנו נוטלים חלק במאבק זה. אני נשבע ומבטיח להילחם עד טיפת הדם האחרונה". בעקבות תחקיר מעמיק יותר התגלה הקונטקסט של המכתב – התברר שהצעיר היהודי נשלח, לאחר בריחתו מליטא, לעבודה במכרות פחם באחת העיירות הנידחות של ברית המועצות, והגיוס לצבא האדום היה נתיב המילוט היחידי מעבודתו המפרכת. סיפורם של הלוחמים היהודים בדיוויזיה מהווה חלק חשוב 16- הליטאית ה מההיסטוריה של יהודי ליטא במאה : השתתפותם במלחמת העולם 20- ה השנייה השתלבה במאבק היהודי נגד גרמניה הנאצית והשפיעה על מצבה של הקהילה היהודית בליטא לאחר מלחמת העולם השנייה. "תולדות יהודי ליטא סיקרנו אותי 16- בדיוויזיה הליטאית ה במשך שנים רבות, ובעיקר לאחר קריאת הספר 'מוניה צצקס - נושא הדגל'", אומרת גלנה יופה, ומוסיפה כי "הפכתי את נושא ההתעניינות לנושא המחקר שלי בתחילת דרכי כסטודנטית לתואר שני. מניעי המוטיבציה של חיילי ליטא היהודים שזהותם 'הסובייטית' הייתה מוטלת פעמים רבות בספק, מרתקים מאוד, ואני עדיין מתלהבת מכל מסמך חדש השופך אור על הנושא". התלהבות והתרגשות היו מנת חלקה כשהתבשרה לאחרונה על זכייתה במלגת נשיא המדינה למצוינות וחדשנות מדעית לשנת תשפ"ב: "אני מתרגשת מאד מהזכייה בפרס המכובד, ומבקשת להודות מעומק ליבי לצוות המרצים במחלקה להיסטוריה של עם ישראל שתמכו בי לאורך כל הדרך והאמינו ביכולתי להצליח, ובמיוחד למנחה שלי, פרופ' מוטי זלקין, שבלעדיו כל זה לא היה קורה".

גלנה יופה מקדישה פרק נכבד מזמנה לחקר תולדות עם ישראל במלחמת העולם השנייה. כבר הרבה שנים שהיא נוברת בארכיונים ומעיינת בספרי לימוד הנחוצים לה לשם קידום מחקריה והגברת העניין של תלמידיה ותלמידותיה בתחום התמחותה. זמנה החופשי מוקדש בין השאר לקריאת ספרים פרי עטם של סופרים דוברי רוסית. התרגשות ועניין רב עוררו בה תיאוריו של אפרים סבלה בספרו "מוניה צצקס - נושא הדגל". גיבור הספר הוא חייל יהודי ששירת בדיוויזיה הליטאית , ודרכו מוצגות בלשון הומוריסטית 16- ה סוגיות הקשורות לזהותם הלאומית והאזרחית של חיילי ליטא היהודיים ששירתו בדיוויזיה הזאת. כשהניחה את הספר מידיה, לא העלתה בדעתה שיתרום תרומה כה משמעותית לגיבוש עבודותיה ומחקריה במסגרת לימודיה לתארים מתקדמים. הספר סיפק גם את ההשראה לעבודת הדוקטורט שכותבת גלנה בנושא השתלבותם של יהודי ליטא במסגרת הצבא האדום בעת שנלחם בוורמאכט הגרמני. גלנה נולדה בחצי האי קרים ועלתה . את לימודיה 1991 לישראל בשנת לתואר ראשון (בתולדות עם ישראל וארכיאולוגיה) ולתואר שני בנתיב המחקרי של המחלקה להיסטוריה של עם ישראל, סיימה כאן. לאור הצטיינותה במחקר הוענקו לה פרסים ותעודות זכתה בתעודת 2017 הוקרה: בשנת הצטיינות מטעם דיקן הפקולטה למדעי הרוח והחברה באב"ג, וכעבור שנתיים הוענקה לה תעודת הצטיינות מטעם 'מרכז אסתר וסידני ראב ללימודי השואה והתקומה' באוניברסיטת בן-גוריון. בין לבין זכתה בפרס על עבודת תזה מצטיינת מטעם בית

לוחמי הגטאות ובפרס החינוך ע"ש יצחק ולבר מטעם עיריית באר-שבע 17 על הצטיינות בתחום החינוך. מזה שנים היא מלמדת היסטוריה ואזרחות בבית הספר העל יסודי מקיף ג' באר שבע, כשבמקביל היא מובילה את צוות המורים להיסטוריה ומשמשת כרכזת לקליטת עולים בביה"ס. עבודתה לתואר שני עסקה בחיילים 16- היהודים בדיוויזיה הליטאית ה בצבא האדום. נושא זה נדון, כאמור, גם בעבודת הדוקטורט המתהווה שלה שבמרכזה נדונה סוגיית המוטיבציה של יהודי ליטא להתגייס לצבא האדום בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי .16- לשרת בדיוויזיה הליטאית ה ייחודה של יחידה צבאית זו נובע מהריכוז היהודי הגדול שאפיין אותה, כך שלדיוויזיה נוצרה תדמית של "הדיוויזיה היהודית". במהלך המחקר ניתחה יופה מכתב שחיבר צעיר יהודי בשם מיכאל ויינר והיה מיועד ליוסף סטלין, שליט .1953-1922 ברית המועצות בשנים במכתב, השמור בארכיון המסמכים של יד ושם, מביע הלוחם היהודי רגשות פטריוטיים לברית המועצות שנתפסה בעיניו כמדינתו. "זה מאוד כואב לי כי בימים היסטוריים כאלה, צריך אני להשקיף מהצד על כל האירועים בלי לקחת חלק פעיל בלחימה בחזית, בזמן שמתקיים המאבק לא על החיים, אלא על המוות", צוין במכתבו של ויינר לסטלין...."כרגע, כאשר מתרחש הקרב האחרון והמכריע, אני רוצה להיות חלק מהמאושרים המגינים על המדינה האהובה שלנו ומשמידים את האויב האכזר... אני הולך מרצון לצבא האדום, עם כל הנכונות, המסירות והפטריוטיות, ועם תודעה מוחלטת על מה ועבור מי (אני נלחם). אני מבקש מאוד שלא תשלול מהפטריוט הסובייטי את

| אבג 17

פיתוח השליטה בשפה העברית בקרב דוברי ערבית עשוי להועיל לא רק לדוברי ערבית ברכישת השכלה אקדמית ובהשתלבות בשוק העבודה, אלא גם להוביל להידוק הקשרים בין שתי הקבוצות

ציפור לחשה לנו שהמשפחה אפילו סייעה לך לפתור סוגיה מחקרית. "נכון. פעם התקשרה אליי מרצה בכירה מאוניברסיטת תל-אביב וביקשה את חוות דעתי על שאלה לשונית מסוימת, השאלה לא הייתה קשורה קשר הדוק למחקרי, ולכן הרהרתי בשאלה זו עם אמא שלי ועם אחת מאחיותיי, ושתיהן סייעו לי בגיבוש תשובה לשאלה בעזרת חשיבה על הקשרים יומיומיים שבהם משתמשים במילה כלשהי. זוהי אחת העובדות המרתקות על מחקר לשוני, כשכמעט בכל רגע יש הזדמנות ללמוד דבר חדש, וכל אדם יכול לתרום להבנת השפה; ואנו כחוקרים יודעים למסגר את זה בצורה אקדמית ומדעית. היחס ההפוך מתבטא בעובדה שבעקבות מחקריי פיתחתי משחק להרחבת אוצר המילים שאני משחק אותו עם האחיינים . מה 6-3 והאחייניות שלי שהם בני שאירוני בדבר הוא שהם ברוב המקרים מנצחים במשחק. מסתבר שאמנם יש להם אוצר מילים פחות מפותח משלי, אך הזיכרון שלהם יותר חד משלי". מהו הערך המוסף של לימודי דוקטורט בלשון העברית? "שפה היא לא רק אמצעי לביטוי עצמי אלא גם גשר להבנת האחר: הבנת רגשותיו, דעותיו, צרכיו, ועוד. לפיכך, פיתוח השליטה בשפה העברית בקרב דוברי ערבית עשוי להועיל לא רק לדוברי ערבית ברכישת השכלה אקדמית ובהשתלבות בשוק העבודה אלא גם להוביל להידוק הקשרים בין שתי הקבוצות". מודלים לחיקוי? "יש לי מודלים לחיקוי כמספר שנות חיי: מאבא למדתי לחשוב מחוץ לקופסה ולשאוף רחוק; מאימא רכשתי את יכולת ההתמדה והנחישות; ומאחי ומאחיותיי למדתי על הכוח שיש לאהבה של תחום העיסוק. בעצם, אני מנסה לאמץ לעצמי את התכונות הטובות ביותר מהאנשים שאני פוגש: מאחד אני יכול ללמוד את הכישרון לחבר בין פרטי מידע שונים לפתרון בעיות, מאחר את היחס האנושי החם; מהשלישי את יכולת הדיוק בכל דבר; ומהרביעי את מיומנות התכנון. באופן כללי אני שואף שבכל יום אהיה טוב יותר מהיום הקודם ולו בהיבט הקטן ביותר".

לשיטתו של איהאב, הדוקטורט הוא מסע ארוך ומרתק שבמהלכו החוקר תורם את חידושיו לידע הקיים בעולם. אך מסעות מרתקים אין פירושם מסעות קלילים, מכיוון שגם לאורכם מצויים אתגרים שצריך להתמודד איתם כדי להתקדם במסלול. אתגר אחד הקשור לתוכן המחקרי היה יישום מדדים לבדיקת התפתחות אוצר מילים בשפה העברית השונה מבחינות רבות מהשפות האירופאיות שבהן פותחו ויושמו מדדים אלה. עד כמה משמעותית הייתה העזרה שקיבלת מהמחלקה ללשון עברית? "המנחים שלי לדוקטורט, פרופ' רוני הנקין-רויטפרב וד"ר רועי גפטר, ליוו אותי לאורך כל התהליך ועזרו לי מאוד בניווט המחקר ובפיתוחו. ראשת המחלקה ד"ר פנינה שוקרון-נגר וסגל המחלקה האקדמי והמנהלי, אף הם תמכו בי לאורך כל הדרך, כמו גם מנהל המעבדה הספרותית במחלקה לספרות עברית, ד"ר איתי מרינברג מיליקובסקי". תוכל לציין חוויות מתקופת הלימודים שנחרתו בזיכרונך? "לימודיי במחלקה ללשון העברית הם חוויה שאין לה תחליף. אלה היו שנים מרתקות, מעשירות את הדעת ומלאות כל טוב – הן מבחינת החומר הלימודי והן מבחינת החומר האנושי. המחלקה ללשון העברית היא מקום מדהים לא רק למצוינות אקדמית אלא גם למצוינות אנושית. לא יכולתי לבקש יותר מזה". כיצד הגיבו בני המשפחה והסביבה הקרובה לבחירתך במסלול חיים מחקרי? "מהרגע הראשון המשפחה הייתה הדלק שהניע אותי לבחור בקריירה האקדמית. התמיכה של המשפחה שלי – לא תסולא בפז. אבא (ח'ליל) תמיד אומר 'אנחנו עומדים מאחוריך בכל בחירה', ואימא (ח'דרה) אומרת 'מה שטוב לך, טוב לנו'. המשפחה כולה, כולל הדודים והדודות, תמכו וממשיכים לתמוך בי ובמסלול שבחרתי והם גאים בהישגים שלי. הם לא חסכו הזדמנות לתמוך ולעודד. אני זוכר שביום הראשון שלי ללימודי התואר הראשון, שאלו אותי סטודנטים על שאיפותיי אחרי סיום התואר. תשובתי הייתה מהירה וחד-משמעית: 'להיות דוקטור ללשון העברית שחוקר שפה'.

זכייתו של איהאב אבו-רביעה במלגת פולברייט לתלמידי בתר דוקטורט הסבה גאווה גדולה לכל מי שעוקב מקרוב אחר התקדמותו המרשימה בעולם האקדמיה. חברי סגל המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמיתיו למחקר ובני משפחתו – כולם שותפים לשמחתו. איהאב נולד בכפר הבדואי מכחול שבצפון הנגב (בשעתו יישוב בלתי מוכר). הוא למד בבית-הספר היסודי, חטיבת הביניים והתיכון של משפחת אבו-רביעה בכפר כסייפה. בסיום לימודיו התיכוניים החל את לימודי התואר הראשון במחלקות ללשון העברית וספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. לקראת סיום התואר הראשון שילב גם לימודי תעודת הוראה בלשון העברית, ובמקביל התקבל למסלול המחקרי לתארים מתקדמים. "מאז ומתמיד התעניינתי באופן שבו אנו לומדים שפה ובדרך שבה ניתן להעריך הבדלים בעושר הלשוני של אנשים שונים", אומר איהאב. "התעניינות זו לוותה בעונג רב שאני חש כאשר שתי השפות, ערבית ועברית, באות במגע. זו הסיבה שלימדתי במשך ארבע שנים לשון עברית בבית-הספר 'עהד' למצוינות במדעים, ומשם עברתי ללמד במכינות של האוניברסיטה וגם במחלקה ללשון העברית במכללת קיי". שילוב כל הגורמים האלה, בסיוע תמיכת הוריו ח'ליל וח'דרה, משך אותו להתעמק בנוגע להתפתחות אוצר המילים העברי של דוברי ערבית. אל הוריו ומשפחתו הענפה נחזור בהמשך. אמנות האפשר |

18

מומחה לשפה משותפת

איהאב אבו-רביעה, דוקטורנט במחלקה ללשון העברית, חוקר את התפתחותו של אוצר המילים העברי בקרב "עונג רב | דוברי הערבית מתלווה למחקר, במיוחד כאשר שתי השפות הללו באות במגע", הוא אומר

19 | אבג

הפוטנציאל הגלום בהם. עבור רבים מהם, העובדה שגם אני יוצאת אתיופיה בהחלט מסייעת לקידום התהליכים". ספרי לנו מה קורה ברגע שאת נכנסת לתמונה. "אני מזמנת אותם לראיון שמטרתו להכיר אותם מקרוב, להבין אם הם מוכנים ובשלים ללימודים ומהי רמת המוטיבציה שלהם. את התיק שלהם אני מעבירה לפרופ' יבחר גנאור שמשמש כיו"ר וועדת ההיגוי של 'תקווה ישראלית' ולמדור הרישום שמאוד מגויס לנושא ואנחנו מגישים אותם למחלקות השונות". , ילידת באר שבע ותושבת 40 היא בת העיר. אם לשני ילדים, בוגרת תואר ראשון במחלקה הבן-גוריונית לניהול מלונאות ותיירות. בעבודתה הקודמת באוניברסיטת תל אביב ניהלה תוכנית בשם 'אדמאס' ('אופק' באמהרית) שמטרתה להגדיל את ייצוג הסטודנטים יוצאי אתיופיה באוניברסיטה. חזרה הביתה והשתלבה 2017 בשנת במחלקה למעורבות חברתית בראשותה של עו"ד ורד סרוסי-כ"ץ. בשביל שושנה, זו הייתה סגירת מעגל: "כילדה השתתפתי בתוכנית 'הדירות הפתוחות' שהפעילו סטודנטים בשכונה שבה התגוררתי, וכסטודנטית הייתי מאד

סגרה מעגל כילדה השתתפה שושנה קסאי בתוכנית הדירות הפתוחות שפעלה בשכונת מגוריה בבאר שבע; כסטודנטית הייתה פעילה בתוכנית וכיום היא חלק מצוות המחלקה למעורבות חברתית

). "לנוכח הנתונים 1.3% - ל 0.9% - עלה מ הללו, קשה להשתחרר מהתחושה שקיים פוטנציאל גדול שלא ממומש", אומרת שושנה קסאי, האחראית על גיוון ותוכניות הנגשה במחלקה למעורבות חברתית, ומוסיפה כי "במסגרת תפקידי אני פועלת כדי להפוך את האוניברסיטה שלנו ליותר נגישה על מנת שאותם מועמדים ומועמדות יוכלו לממש את

אחוז הסטודנטים יוצאי אתיופיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב עומד בעוד 0.5% בשנים האחרונות על .1.7% שיעורם באוכלוסייה עומד על הנתונים אינם מעודדים, למרות שמספר הסטודנטים יוצאי אתיופיה במוסדות להשכלה גבוהה נמצא במגמת עלייה (אחוז יוצאי אתיופיה מתוך כלל – 2011-2021 הסטודנטים בין השנים

20 מעורבות בקהילה |

חלשים ונזקקים". האם ידועים לך מקרים של התמודדות עם גילויי גזענות? "כן, לצערי הרב. סטודנטית שיתפה ,2019- כי לאחר מחאות הקהילה ב כמה מחבריה לספסל הלימודים החלו להתנכר אליה. סטודנט אחר שיתף כי מרצה קרא לו מול כל הכיתה 'להפסיק להתבכיין' בעקבות שיח ער בכיתה בנושא גזענות. במקרים כאלה הסטודנטים מוצאים את עצמם בדילמה, ועיקרה - האם נכון להעיר למרצה בפני כל הכיתה על ההתבטאות שלו או האם להמתין לסוף השיעור ואז להעיר לו על כך". כיצד מתמודדים עם גילויים מכוערים שכאלה? "במסגרת התוכנית 'תקווה ישראלית' דאגנו במהלך השנים לייצר מפגשים של סטודנטים יוצאי אתיופיה עם חברי.ות סגל בכיר שעבורם זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבה שמעו ממקור ראשון על חוויותיהם האישיות של הסטודנטים. מדי שנה אנחנו מציינים שני אירועים משמעותיים עבור יוצאי אתיופיה - חג הסגד ויום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ. חשוב לנו לתת ביטוי גם לאוכלוסייה הזו כאן בקמפוס, גם כדי לייצר תחושת שייכות וגם כדי לאפשר לסטודנטים ומרצים ללמוד ולהכיר אלה את אלה". והיו גם בוגרי אוניברסיטה ממוצא אתיופי שהגיעו לעמדות בכירות. "בהחלט, הרשימה כוללת, בין השאר, את הבוגרים והבוגרות הבאים: אפרת ירדאי, יושבת ראש אגודת יהודי אתיופיה בישראל; ד"ר אבי יצחק, מפקד רפואה פיקוד דרום; ד"ר יונתן ראובן, רופא מתמחה; וד"ר הדס מלדה, רופאת משפחה". מה עוד ניתן ללמוד מהשתלבותם של בני העדה האתיופית באוניברסיטה? "פילוח של סטודנטים יוצאי אתיופיה באוניברסיטה לפי מחלקות מראה מגמה חיובית יחסית: בעבר, סטודנטים ממוצא אתיופי העדיפו להתמקצע בתחום מדעי הרוח והחברה. כיום אנחנו רואים את הסטודנטים משתלבים בפקולטות ובמחלקות שנחשבות יוקרתיות כמו מדעי ההנדסה, מדעים מדויקים ורפואה". ומה הלאה? "אנחנו רק בתחילת הדרך ועבודה רבה עוד לפנינו, אבל אני שמחה להיווכח שהאוניברסיטה מאוד מגויסת לנושא ושיש שותפים לדרך".

בעבר סטודנטים וסטודנטיות ממוצא אתיופי העדיפו להשתלב יותר במקצועות מדעי הרוח והחברה. כיום אנחנו רואים אותם משתלבים בפקולטות ובמחלקות כמו מדעי ההנדסה, מדעים מדויקים ורפואה

עבור קורסי הכנה מוותרים עליהם, ואלה שמבקשים לגשת לבחינה חוזרת, נאלצים לעיתים לוותר על הרעיון בגלל העלויות הכספיות הכרוכות בכך". עד כמה ציוני הבגרות מקשים על ישראלים ממוצא אתיופי להתקבל ללימודים אקדמיים? "נכון לשנת תש"ף שיעור בעלי תעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של מבין 48% האוניברסיטאות הוא התלמידים יוצאי אתיופיה, לעומת מבין כלל תלמידי החינוך הכללי. 73.1% יחד עם זאת אנו רואים מגמת עליה בשיעור זה". מה מצפה לבוגרי אוניברסיטה מקרב הקהילה האתיופית בסיום לימודיהם? "ניתוח ממצאי המדד לגיוון תעסוקתי לנשיא המדינה 2017 שהוגש בשנת לשעבר, ראובן ריבלין, העלה כי אקדמאים יוצאי אתיופיה חוו את הבידול התעסוקתי הקיצוני ביותר מבין האוכלוסיות שנבחנו (נשים, חרדים, ערבים ומבוגרים מעל גיל ). גברים יוצאי אתיופיה, אקדמאים 45 ולא-אקדמאים, מרוויחים את השכר הנמוך ביותר ברוב הענפים עם ההכנסה הגבוהה במשק. הנתונים הקשים בדבר האפליה העמוקה בשכר יוצאי אתיופיה, מרפים לא פעם את ידם של צעירים בני העדה האתיופית לרכוש השכלה". עד כמה את מוטרדת מגילויים של תפיסות מיושנות ודעות קדומות כלפי יוצאי אתיופיה? "סטודנטים מעידים לעיתים על תכנים לימודיים שהשתרבבו אליהם דעות קדומות וסטריאוטיפים על העדה. עיוותים שכאלה מייצרים שיח מנותק ופטרוני על העדה". יש לך דוגמאות לתכנים לימודיים פוגעניים? "דווח לי על כמה מרצים שהציגו דמויות שחורות כדי להציג דבר שלילי; והיו מקרים שסטודנטים העידו על כך שמערכות שונות במרחב האקדמי התייחסו אליהם בגישה שהיא לעיתים מקטינה ומתנשאת, מתוך הנחה כי הם

פעילה בתוכנית הזאת". לדבריה, הפעילויות במסגרת המחלקה למעורבות חברתית והחיבור אליה היוו חלק גדול, חיובי ומשמעותי מהחוויה הסטודנטיאלית שלה כאן באוניברסיטה. ההמשך רק הלך והשתפר: "לשמחתי הוצע לי לרכז את נושא הגיוון וההנגשה במחלקה, תפקיד שאני ממלאת עד היום". כשמדברים על ישראלים ממוצא אתיופי באקדמיה, לרוב מתייחסים לסוגיה של החסמים, הקשיים והאתגרים שניצבים בפניהם. "כמובן שהחסמים קיימים, אך אני חושבת שראוי להתייחס גם לעובדה שרבים מהסטודנטים והסטודנטיות עברו כברת דרך מאוד מאתגרת לפני שהגיעו לאוניברסיטה", מדגישה קסאי. לחיזוק עמדתה היא מציגה נתון מעניין שהתקבל מדיקן הסטודנטים לשעבר, פרופ' משה כספי, ולפיו ממוצע הציונים של סטודנטים וסטודנטיות יוצאי אתיופיה הלומדים באוניברסיטה שלנו גבוה מהממוצע הכללי. "זהו נתון חשוב ואני מניחה שהוא סותר דעות קדומות של רבים ורבות מקרב הציבור". תוכלי לתת דוגמאות לחסמים שסטודנטים וסטודנטיות ממוצא אתיופי עלולים לחוות במרחב האקדמי? "ניתן לחלק את החסמים לשתי קטגוריות: חסמים בכניסה לאקדמיה וחסמים במהלך הלימודים. בשלב הראשון ניגשים לבחינה הפסיכומטרית ואז מתעוררות בעיות". אנא, פרטי ונמקי. "לדעתי, הבחינה הפסיכומטרית אינה מותאמת לנבחנים שגדלו בתרבות שאינה מערבית, ואם לא די בכך אז העלויות הגבוהות של קורסי ההכנה לבחינה יוצרות אי שוויון. סטודנטים וסטודנטיות שידם אינה משגת לשלם

| אבג 21