עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

2016 ספטמבר | אלול תשע"ו | 103 גיליון להוציא מים מן הסלע סטודנטיות מאוניברסיטת שיקגו מיישמות באוניברסיטת בן-גוריון מחזון | את כישוריהן המדעיים בתחום הטיפול במשאבי מים 15-14 עמודים | למציאות

דבר הנשיאה

. BGRacing נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי, בוחנת את מכונית-המירוץ החשמלית. מאחוריה: דיקן הפקולטה למדעי ההנדסה, פרופ' יוסי קוסט, וחברי קבוצת (צילם: בועז פרדקין)

ושוב שנה חדשה, ומבשר אותה גיליון ראש השנה של 'אבג' – כמו תמיד חומר קריאה מרתק לחגים הבאים עלינו לטובה. תשע"ו הייתה עוד שנה של עשייה אינטנסיבית באוניברסיטה שלנו – באקדמיה, בקשרים עם התעשייה, בפארק ההיי-טק ובתכנון הקמפוס הצפוני. העמידה בתחרות עם מוסדות בארץ ובחו"ל מאתגרת מאוד, ולא פחות מכך מאתגר פיתוח האזור, שהאוניברסיטה היא אחד השותפים המרכזיים לו. המשימה הזאת, שהאוניברסיטה נטלה עליה בלב

חפץ עוד בימי הקמתה, אינה מובנת מאליה ודורשת משאבי זמן ומחויבות ארגונית. זוהי המשימה שקנתה את ליבם של בני הזוג לוטי והווארד מרקוס, שהחליטו להוריש את כל הונם לאוניברסיטה. חזונם לא הצטמצם באוניברסיטה כמוסד אקדמי, אלא בהיותה מנוף להפיכת המדבר לגן פורח. תרומתם, שתועבר במלואה במהלך שלוש השנים הבאות, תישמר כקרן צמיתה שפירותיה ישמשו לצמיחה ופיתוח של האוניברסיטה. בשנים הקרובות יודגש פיתוח הקמפוס הצפוני: ייבנו מגורי

סטודנטים ובהם אלף מיטות, ובנייני מעבדות וכיתות שאנחנו זקוקים להם בגלל העלייה הצפויה במספר הסטודנטים וחברי הסגל במסגרת מעבר יחידות הטכנולוגיה העילית של צה"ל לנגב. הלאומי שהאוניברסיטה ממלאת בעצם קיומה ופועלה בנגב. התרומה תאפשר לאוניברסיטה לתכנן יעדי התפתחות מחקרית ואקדמית בשנים הבאות בהסתמך על הצפי להכנסה קבועה לשם תמיכה בתרומה של משפחת מרקוס אני רואה הבעת אמון והערכה לתפקיד

אבג | 2

מה בגיליון

מחקר, והם שגרירים של רצון טוב שאין לי ספק שיסייעו "לשווק" בארצותיהם את האוניברסיטה שלנו ואת החוויה הישראלית החיובית שלהם - שתי מטרות רצויות וחשובות. ואיך אפשר לסיים את השנה מבלי להעלות על נס את קבוצת הסטודנטים מן הפקולטה למדעי ההנדסה, שבנו לראשונה בישראל רכב-מירוץ חשמלי, השיקו אותו לפני מספר שבועות, והתחרו באירופה במסגרת תחרויות 'פורמולה' בקטגוריית אוניברסיטאות. המכונית היפהפייה שכבר עברה בהצלחה בדיקות בינלאומיות קפדניות וקבוצת הסטודנטים המוכשרים מייצגים היטב את רוח האוניברסיטה שלנו: חדשנות, מקוריות, עבודת צוות, דבקות במשימה. אין פלא שהקבוצה הצליחה לגייס ספונסרים נלהבים המלווים את הפרויקט בנאמנות כבר כמה שנים.

בפרויקטים חדשים וקליטה איכותית של חברי סגל מצוינים. בפגישותיי הרבות עם הווארד מרקוס הוא ציין לא אחת את הצורך להנגיש את פירות המחקר המדעי לעולם הרחב ובייחוד למדינות העולם השלישי. הוא האמין שהאוניברסיטה שלנו יכולה להיות "אור לגויים" בעיקר בתחום המים, שבו התעניין מאוד, אבל גם בתחומים אחרים. ואכן, בשנים האחרונות אנחנו משקיעים משאבי ניהול וכסף ב"שיווק" האוניברסיטה לתלמידים מחו"ל, בייחוד לתלמידי מחקר. הנגשה לשונית ואירגונית של השירותים לסטודנטים מחו"ל דורשת שיתוף פעולה של הגורמים השונים הקשורים לנושא. השירותים שהונגשו בצורה הטובה ביותר עד כה הם אלה של אגודת הסטודנטים, שנרתמה לדבר ובזכותה הקמפוס מסביר פנים ומחבק את הסטודנטים הזרים. גם היחידה לקשרים אקדמיים בינלאומיים שידרגה את פעילותה בארץ ובחו"ל, וכמוה השתבח השירות המינהלי לסטודנטים. הקיץ התקיימו ארבעה קורסים בינלאומיים שמשכו לא מעט סטודנטים. שניים מהם - קורסים חדשים: "כריית נתונים ובינה עסקית ליישומי סייבר", ו"יזמות ומנהיגות"; ושני קורסים שכבר ניתנו בהצלחה בעבר: "בריאות עולמית" (קורס המתקיים במסגרת המחלקה לניהול מערכות בריאות בשיתוף עם המחלקה לקשרים אקדמיים בינלאומיים) ו"פתרונות חקלאיים בני קיימא" (קורס המתקיים במכונים לחקר המדבר על שם בלאושטיין בשדה בוקר). בתחומים האלה יש לנו יתרון על מוסדות אחרים בארץ ואפילו בעולם. עשרות הסטודנטים שהשתתפו בקורסים הביעו שביעות-רצון רבה הן מתוכן הקורסים והן מן הארגון והחוויה הלימודית והחברתית, וציינו שימליצו לחבריהם להשתתף בקורסים אלה בעתיד. חלק מן הסטודנטים הללו יהיו בעתיד תלמידי

4

אימות לשמועה

תומר סיימון באה מאהבה 11-10 אלסה שאער לא מפחדות 13-12 אילת הראל-שלו סיפור לראש השנה 17-16 שי מייזלמן

18

תרומה לקהילה

נעמה ספיר

מופק על–ידי המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן

"זה נפלא ששנה מתחילה לה בשיר וברוח טובה, כל שנה מתחילה בסימן שאלה ואנחנו נמצא לה תשובה".

2206 ' רשיון מס עורך וכתב ראשי חיים זלקאי צילום דני מכליס הגהה ד"ר אביב מלצר עיצוב צוות אי. אר. דיזיין בע"מ עיצוב קונספט שי צאודרר 08-6461281 ' טל 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל

"כל שנה" מאת ניסן פרידמן

איחולי שנה טובה לכולכם - סגל אקדמי, סגל מינהלי וטכני, גימלאי האוניברסיטה, סטודנטים ובני ביתכם. תהא השנה החדשה שנת בריאות, שמחה ויצירה. שתשרה על כולנו רוח טובה וכל משאלותיכם תתגשמנה.

בברכת חג שמח, שלכם,

3 | אבג

רב-סרן שמועתי עלה בדרגה

מחקרו של תומר סיימון (בצילום), סטודנט לתואר שלישי במחלקה לרפואת חירום, חושף אמיתות חדשות בנוגע לאמינותן המפיצה הראשית: | של שמועות אפליקציית וואטסאפ

אחוזים מן השמועות שהופצו 69 במהלך מבצע "שובו בנים" לאיתור אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל זיכרונם לברכה, הנערים מגוש עציון שנחטפו ונרצחו בידי פעילים של החמאס, אומתו כנכונות; עיתונאים, אנשי צבא וכוחות חירום היו שותפים להפצתן במהלך המבצע, והם עשו זאת דרך צינורות הוואטסאפ (אפליקציה סלולרית להעברת מסרים מיידיים). ממצאים מפתיעים אלה נחשפו במחקרו של תומר סיימון, סטודנט לתואר שלישי במחלקה לרפואת חירום. סיימון חוקר את השימוש הנעשה ברשתות חברתיות בעת אירועי חירום בדגש על אירועי טירור. לשם השוואה: מחקרים אחרים שפורסמו בעולם מראים אחוזים נמוכים משמעותית של נכונותן של שמועות וכן הבדלים בנוגע לגורמים שהפיצו אותן. הפצת שמועות היא תופעה אנושית נפוצה. בעידן הרשתות החברתיות היא תפסה תאוצה מחקרית מסביב לעולם. בעבר שמועות נפוצו מפה לאוזן, מה שהאט את קצב הפצתן, וכדי לחקור אותן נדרשה נוכחות פיזית עם גישה אל המפיצים. כיום הרשתות החברתיות מאפשרות לחוקרים לעקוב בקלות אחר מסלול ההתפשטות של שמועות באמצעות כלים ממוחשבים ואוטומטיים. רוב החוקרים משתמשים במודלים ממוחשבים לצורך חקר הפצת השמועות, בדומה לתהליך ניטור של הפצה והדבקה בווירוס בין חברי רשת חברתית. שיטת מחקר זו מסייעת לחוקרים לתאר התנהגות אנושית, ולהניח מי היו מפיצי השמועות הראשונים ומה היה מסלול ההפצה וההתפשטות של השמועות עד לאחרון מקבליהן. בכמה מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות נבחנו שמועות שנאספו מרשת טוויטר בזמן אירועי חירום; השמועות סווגו על-ידי החוקרים על פי-הבנתם ובדיעבד.

המחקר החדש מבוסס על שיטות מחקר פעולה, שבו עבור כל שמועה בוצע תהליך חוזר לאיתור מקורות קודמים ועלייה בשרשרת ההפצה, הכוללת את מיפוי הגורמים המפיצים, את סוג הקשר בין הגורמים המפיצים, את שעת קבלת השמועה ואת שעת העברתה. במקביל פורסם שאלון מקוון לצורך הערכת רמת האמינות והפרטיות שאנשים מייחסים למידע המפורסם בפייסבוק ובוואטסאפ באירועי חירום. על השאלון 34 אנשים, ועולה ממנו כי 471 השיבו אחוזים מתושבי ישראל לא נחשפו לשמועה כלשהי בנוגע לאירוע החטיפה. אחוזים קיבלו את המידע 61 , יתרה מזאת נחשפו אליו 39%- דרך וואטסאפ, בעוד ש דרך פייסבוק. לדברי סיימון, "אחת הסיבות לשימוש הנרחב בוואטסאפ היא שהוא נתפס באופן מובהק כפרטי יותר מפייסבוק, וזאת בשעה שההודעות בפייסבוק נתפסות כיותר אמינות בהשוואה לאלו המועברות בוואטסאפ". סיימון חוקר את השימוש הנעשה ברשתות חברתיות בעת אירועי חירום בדגש על אירועי טרור. מחקרו, המבוצע בהנחייתם של פרופ' אבישי גולדברג וד"ר ברוריה עדיני, פורסם בכתב-העת . Computers in Human Behavior

אחוזים מבעלי 96 "בישראל הסמארטפונים משתמשים בוואטסאפ, המוסיף מימד של אנונימיות, פרטיות ואי-יכולת של ארגוני החירום לעקוב אחר מפיצי השמועות", אומר סיימון. "ביצוע מחקר ואיסוף מידע בוואטסאפ דורשים מודעות לשמועות ויכולת לקבלן. חשיפה לשמועות, במיוחד באירוע בטחוני, מחייבת היכרות עם מפיציהן ואמון בסיסי כדי 'להתקבל' למעגל ההפצה". , יממה לאחר 2014 ביוני 13- בבוקר ה חטיפת שלושת הנערים, הוציאו צה"ל והמשטרה צו איסור פרסום גורף על כל פרטי הפרשה, כולל פרסום קיומו של הצו עצמו. ממצאי מחקרו של סיימון קובעים כי "מצב כזה של אי-ודאות באשר למתרחש והעדר יכולת של הציבור לקבל מידע מגורמים רשמיים הוא כר פורה להפצת שמועות, העוזרות לאזרחים להשלים את פערי המידע הקיימים". לצורך איסוף השמועות כדי לחקור את מסלול התפשטותן בוואטסאפ ולנסות לזהות את מקורן והגורמים להפצתן פורסם ברשתות החברתיות "קול קורא" שהזמין את הציבור להעביר ולשתף שמועות העוסקות באירוע החטיפה. בסך-הכול שמועות שונות ששותפו דרך 13 מופו הוואטסאפ במשך ימי המבצע, מיומו הראשון ועד יומו האחרון שבו הוכרז על מציאת גופות הנערים.

המקוון המרחב | 4

כאשר תרעד

בחירה מצוינת הדור הבא של חוקרי אב"ג

הארץ

ד"ר סיגל אורן, חברת סגל המחלקה למדעי המחשב. למדה בטכניון. את הדוקטורט סיימה

באוניברסיטת קורנל, ארה"ב. נושא עבודתה לתואר שלישי היה מידול תופעות חברתיות

באמצעות כלים ממדעי המחשב ותורת המשחקים. לפני שהצטרפה לאוניברסיטת בן-גוריון השלימה פוסט-

דוקטורט באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטורט שלה התמקדה בנושא מידול תופעות חברתיות באמצעות כלים ממדעי המחשב ותורת המשחקים. באוניברסיטת בן-גוריון היא מרצה בקורס "נושאים בכלכלה וחישוב". ה"אני מאמין" שלה: "הבנה טובה של תופעות חברתיות היא חיונית לתכנון מערכות ממוחשבות יעילות".

לא איש בשורות. ד"ר אבני

רעידת-האדמה שפקדה לאחרונה את איטליה גבתה את חייהם של מאות בני-אדם וגרמה נזקים אדירים לבניינים ורכוש. עיירות שלמות נמחקו מעל פני האדמה. ד"ר רון אבני, מומחה בנושא רעידות-אדמה ומרצה בתחום זה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, מתריע: "הרעידה שהיכתה במרכז איטליה, כמו דומותיה שהתרחשו בעבר הקרוב באגן המזרחי של הים התיכון, הן תזכורות לצפי שרעידת-אדמה הרסנית בישראל עומדת בפתח. על-פי ניסיון מאות השנים האחרונות מתרחשת בישראל רעידת- אדמה הרסנית אחת למאה שנה". ועם זאת, ד"ר אבני סבור שלא צריך להירתע מלבקר באיטליה למרות התוצאות ההרסניות של הרעידה: "לאחר התרחשות רעידת-אדמה גדולה, משתרר שקט סייסמי לתקופה לא קצרה. רעידות-המשנה המאפיינות רעידות-אדמה גדולות הן קטנות בהרבה מן הרעידות העיקריות". ד"ר אבני ועמיתיו, פרופ' לימור אהרונסון, סגנית הרקטור וראשת "המרכז לחקר המוכנות והמענה למצבי חירום ואסון" בפקולטה למדעי הבריאות, ופרופ' טל סבוראי, ראש המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, מתכננים יום-עיון שיתקיים בשנה שנה לרעידת-האדמה ההרסנית האחרונה 90 הבאה, במלאות שנה לזו שהחריבה את צפת 180- ו 1927 שהתרחשה כאן בשנת . ביום-העיון יידונו סוגיות של מוכנוּת ומענה למצב 1837 בשנת חירום כזה, והוא יתקיים בשיתוף עם רשות החירום הלאומית שבמשרד הביטחון. "נקווה רק שהרעידה שמתכוננים לה לא שנה לפחות", אומר 90 תקדים את יום-העיון ו'תדלג' עלינו עוד ד"ר אבני. ד"ר רון אבני, מומחה לרעידות-אדמה ומרצה במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, מסיק מסקנות מטרידות מרעש-האדמה שפקד את איטליה וגבה את חייהם של מאות אנשים

ד"ר רוברט מושקוביץ', חבר סגל המחלקה להנדסת תוכנה ומערכות מידע. בוגר אוניברסיטת בן-גוריון, בה גם כתב את הדוקטורט. נושא עבודת הדוקטורט שלו היה "סיווג נתונים מרובי-משתנים בזמן". לפני שהצטרף לאוניברסיטת בן-גוריון היה שלוש שנים באוניברסיטת קולומביה

בניו יורק, ובה הפעיל שלוש שיטות אלה על נתונים רפואיים. תחומי התמחותו: כריית נתונים, למידת מכונה, הנדסת נתונים, איחזור מידע. מחקריו מתמקדים בבעיות של נתונים בזמן, בפרט ברפואה ובאבטחת מידע. מלמד את הקורס "אנליטיקה של נתונים בזמן". ה"אני מאמין" שלו: "הנגב עוד יהיה פורח".

ד"ר ענת מילוא, חברת סגל המחלקה לכימיה. סיימה את הדוקטורט במכון

וייצמן למדע. תחום התמחותה: מידול מתמטי בתחום הכימיה האורגנית תוך שילוב אסטרטגיות חישוביות, סטטיסטיות, וניסיוניות לשם פיתוח תגובות כימיות שעד עתה לא היה אפשר לבצען. לפני שהצטרפה לאוניברסיטת בן-גוריון עשתה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת יוטה, ארה"ב. מרצה בקורס ״כימיה אורגנית פיזיקלית״.  ה"אני מאמין" שלה הוא ברוח דבריו של דוד בן-גוריון: ״פיתוח הארץ, קידום החקלאות, התעשייה, הימאות, החינוך, הבראת האומה - מחייבים כולם טיפוח המדע עד קצה יכולתנו השכלית והחומרית".

5 | אבג

Selected by freepik.com

נתפסו בכלכלתם חוקרים מן הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר בחנו את הקשר בין משכורות-ענק ויעילות כלכלית. "אין הצדקה כלכלית לקיומן של רמות שכר כל-כך גבוהות", הם קובעים במחקרם. "הן מיותרות ואינן דרושות כדי להניע עובד להשקיע בעבודתו את כל כוחו"

ניתק הקשר בין הגדלת התמריץ ובין הגדלת המאמץ, ולכן לא דרושות רמות שכר דמיוניות כדי להשיג מקסימום מאמץ בעבודה. שכר עצום אינו דרוש גם להבטחת תוצאה יעילה בשוק התחרותי. לשם הדגמה נחשוב על מנהל יחיד במינו ששכר גבול מיליון שקל. שתי 10 המאמץ שלו הוא חברות מעוניינות בו: בחברה א' תפוקתו מיליון שקל בשנה, בחברה ב' 20 תהיה מיליון שקל לשנה. ההיגיון 21 תפוקתו תהיה אומר שמי שתזכה בשירותיו תהיה חברה ב' מיליון - רק 20- והיא תשלם לו מעט יותר מ בגלל התחרות, שכן ברור לכול ששכר של מיליון שקל היה מספיק כדי להניעו 10 למקסימום מאמץ. בעצם אפשר להטיל מס מיליון שקל 10 גבוה על כל שכר שמעל והתוצאה הכלכלית היעילה תישמר. נניח : אצל חברה 90% ששיעור המס הזה יהיה מיליון שקל ואילו 11 א' יישארו למנהל אצל חברה ב' יישארו לו מעט יותר שקלים, ולכן הוא יבחר בה. כלומר, למרות המס הגבוה שהטלנו, החברה שבה המנהל יצרני

את טענת החוקרים ביחס לקשר שבין 91 תמריצים ומאמץ מחזק מדגם שכלל סטודנטים לתואר ראשון 353- מנהלים ו בניהול. הם נשאלו כמה שעות עבודה היו מוכנים להשקיע אילו קיבלו שכר חודשי 9,000- השווה לשכר הממוצע בישראל (כ שקל לחודש), וכמה שעות היו מוכנים לעבוד אילו הרוויחו פי שניים מן השכר הממוצע במשק, פי עשרה, פי עשרים, וכך הלאה עד לרמת שכר הגבוהה פי חמישים 450,000- מרמת השכר הממוצע במשק (כ שקל לחודש). נמצא כי תמורת השכר הממוצע 7.5 במשק היו הנבדקים מוכנים לעבוד שעות 13.5- שעות ביממה. המספר גדל ל ביממה תמורת שכר חודשי גבוה פי עשרה 90,000( מרמת השכר הממוצע במשק שקל לחודש). ואולם מעבר לרמת שכר זו, הגדלה נוספת של השכר המוצע לא הביאה להגדלה של מספר שעות העבודה שהנבדקים היו מוכנים להשקיע בתמורה. משמעות הדבר היא כי ברמות שכר גבוהות פי עשרה מרמת השכר הממוצע במשק

שכרם של ראשי מוסדות כלכליים בארה"ב יכול להיות גבוה פי מאה ויותר )!380 (בחברות מסוימות אפילו עד פי מן השכר הממוצע של עובדיהם. כלומר, "עובד ממוצע" בחברה צריך לעבוד יותר משנה כדי להרוויח את השכר שמרוויח הבוס הגדול ביום עבודה אחד. נהוג להצדיק את השכר הגבוה בשני טיעונים מרכזיים: ראשית, הגדלת התמריץ הכספי מעודדת את העובד להשקיע מאמץ רב יותר בעבודה; ושנית, שכר גבוה נובע מתחרות בין חברות ומבטיח שהחברה שתזכה בעובד היא זו שתפוקת עבודתו בה תהיה הגבוהה ביותר. הטענה במחקר החדש היא שיש גבול למאמצים שעובד מסוגל להשקיע בעבודתו, ולכן מרמת שכר מסוימת אין התמריצים מביאים להגדלת מאמציו של העובד. להמחשת הטיעון הבה נשאל את עצמנו כמה היינו מוכנים להתאמץ שקל; 200,000 בתמורה לשכר חודשי של שקל 300,000- ואילו העלו לנו את השכר ל לחודש היינו יכולים להתאמץ יותר?

וסיכון הון | 6

בחירה מצוינת הדור הבא של חוקרי אב"ג

פרופ׳ מיקי מלול

ד"ר עמוס שור, חבר סגל המחלקה למינהל עסקים שבפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר. סיים את הדוקטורט באוניברסיטה העברית. מחקריו בנושא התנהגות ארגונית עוסקים במציאת פתרונות פרקטיים לבעיות ארגוניות וגם בסוגיות תיאורטיות. לדוגמה, אחת הבעיות הבוערות בתעשייה היא שימוש מועט מדי באמצעי מיגון כמו כפפות, משקפי-מגן ואטמי אוזניים. מחקר שלו ושל פרופ' עדו ערב וד"ר דותן רודנסקי הראה כיצד שינוי קטן בתקנון המשמעת מוביל לעלייה בשיעור השימוש באמצעי מיגון. מחקר אחר שעשה עם ד"ר עומר דקל סלל דרך פשוטה למניעת

ד״ר מוסי רוזנבוים

הטיית המחיר הנמוך (העדפת מחיר נמוך על פני איכות) בוועדות מכרזים. לאחרונה התחיל לחקור את הקשר בין תחרות ומוסר של בודדים וקבוצות. ה"אני מאמין" שלו: "אני ואתה נשנה את העולם".

ד"ר ענת רוזנטל, חברת סגל המחלקה לניהול מערכות בריאות. בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, שם גם כתבה את עבודת הדוקטורט. לפני שהצטרפה לאוניברסיטת בן-גוריון הייתה עמיתת פולברייט לפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הארווארד ועמיתת מחקר ב'מכון למדיניות בריאות וחברה' באוניברסיטת מקגיל במונטריאול. היא אנתרופולוגית רפואית המתמחה בבריאות גלובלית. מחקריה עוסקים במתן שירותי בריאות בסביבות דלות משאבים במדינות מתפתחות. באוניברסיטת

ד״ר דני שפירא

יותר זכתה בתחרות, והמנהל מוכן להשקיע מקסימום מאמץ. אבל קרה כאן עוד משהו – הממשלה מיליון שקל - תקבולי 9 נשארה עם עוד המס משכר המנהל. אפשר להשתמש בהם להורדת נטל המס על המעמד הנמוך ומעמד הביניים, שאצלם קיים קשר ישיר בין תמריצים למאמץ, וכך תגדל התפוקה במשק. נהוג לחשוב שכדי להשיג צמיחה כלכלית חייבים להגדיל את העוגה. נהוג גם לחשוב שלשם כך חייבים לקבל את "חוק הטבע" שעל-פיו מעטים צריכים לקבל נתחים עצומים ממנה. צוות החוקרים אומר למעשה שהעוגה דווקא תגדל אם הנתחים שיקבלו המעטים יהיו בעלי גודל סביר, ושאין שום הכרח שרובנו נסתפק רק בפירורים. מיקי מלול הוא חוקר במחלקה למינהל ומדיניות ציבורית. הוא בשנת שבתון בבית- הספר למינהל עסקים באוניברסיטת טמפל, ארה"ב. מחקריו עוסקים במדיניות כלכלית בשוק העבודה, בפערי שכר ובקשר שבין תמריצים כלכליים, ביצועים והשכלה. מוסי רוזנבוים הוא חוקר במחלקה לניהול. מחקריו עוסקים בנושאים הקשורים בהעדפות זמן וסיכון ובקבלת החלטות פיננסיות על-ידי פרטים וחברות.  דני שפירא הוא חוקר במחלקה למינהל עסקים. הוא חוקר תהליכים חברתיים באמצעות ניתוח של מערכות מורכבות.

בן-גוריון היא מלמדת קורסים בתחומים של בריאות גלובלית ואנתרופולוגיה של אפריקה. מחקרה הנוכחי עוסק במדיניות בריאות גלובלית ומתן שירותים לחולי איידס ובבריאות אם וילד בארצות אפריקה שמדרום לסהרה. ה"אני מאמין" שלה: "לכל אדם יש זכות לנגישות למערכות רפואה ובריאות".

ד"ר גליה פלוטקין-עמרמי, חברת סגל המחלקה לחינוך. עבודת הדוקטורט שלה באוניברסיטת תל-אביב עסקה בידע של אנשי בריאות הנפש מפרספקטיבה אנתרופולוגית- היסטורית. נושאי מחקריה הם הזיקות בין השיח הפסיכולוגי לבין אתוס לאומי, מוסר ודת בזירה החינוכית ובפרקטיקות קליטת העלייה, טיפול בטראומה ופיתוח חוסן נפשי. היא מרצה בקורסים "ידע עצמי ותרבות: שיח טיפולי ומערכת החינוך", "הפרעות,

חריגויות ומוגבלויות בחינוך: הבניה חברתית או מציאות מדעית?", ו-"כלי הערכה ליועץ". ה"אני מאמין" שלה: "תהליכי הלמידה ופענוח התופעות החברתיות מחייבים מידה רבה של יצירתיות, בעוד שהידע על אודות התופעות האלה מאפשר לנו להיות יותר יצירתיים".

ד"ר דפנה ישועה-כ"ץ, חברת סגל המחלקה לתקשורת. בוגרת אוניברסיטת אמסטרדם, הולנד. את הדוקטורט כתבה באוניברסיטת אינדיאנה, ארה״ב. נושאו היה "הדרכים שבהן נשים ישראליות ללא ילדים משתמשות בקבוצות תמיכה

מקוונות בהתמודדותן עם סטיגמה חברתית". מחקריה מתמקדים בניו מדיה, קהילות מקוונות וסטיגמה חברתית. היא מרצה בקורסים "מושגי-יסוד בתקשורת״, ״מערכות יחסים בעידן הדיגיטלי״, ״חיים במדיה", ״אוריינות וכתיבה אקדמית". ה"אני מאמין" שלה: "חוסנה של חברה נמדד ביחסה לחלשים שבה, ולכן חשוב מאוד לקדם קבוצות מוחלשות. הדרך להשיג זאת היא על-ידי יצירת קהילות תומכות ופיתוח יוזמות חברתיות הצומחות מתוך אותן קהילות".

7 | אבג

שעת הסין אוניברסיטת ניו יורק - שנחאי הזמינה מרצים מאוניברסיטת בן-גוריון 68- המרצים – גמלאים בני יותר מ | ללמד בה קורסים במדעי הטבע - הוכיחו שהם במלוא אונם ופריונם המדעי

פיסיקאים, ולתפקיד הזה הזמין פרופ' פרולה את פרופ' יהודה בנד, פיסיקאי שעבד רוב שנותיו באוניברסיטת בן-גוריון במחלקה לכימיה. כל המרצים "המגויסים" שלנו הירצו ,2014 בשנחאי בסמסטר הסתיו של שנת והצליחו מאוד (כולם הוזמנו לחזור וללמד שם שוב). באוניברסיטת ניו יורק – שנחאי מרצים מאוניברסיטות 15 הירצו גם חיפה וירושלים ומן הטכניון. הם לימדו מתימטיקה, מדעי המחשב, כלכלה, שיווק – "ייבוא" אמיתי של השכלה גבוהה, וכל הסימנים מראים שהזרימה הזאת של מומחיות אקדמית מישראל לסין תימשך בשנים הבאות. בישראל נאלצים חברי הסגלים האקדמיים באוניברסיטאות לסיים את . ואולם 68 עבודתם ולצאת לגמלאות בגיל רבים מהם הם עדיין במלוא אונם ופריונם המדעי, ולכן הם יוצאים לחו"ל ועוסקים במחקר מדעי ובהוראה במדינות שונות. יש ביניהם מרצים מצוינים עם הרבה שנות ניסיון; רובם עבדו בשנות השבתון שלהם באוניברסיטאות ובמכונים חשובים ברחבי העולם, וכך נחשפו לתרבויות שונות ולשיטות עבודה מגוונות. רבים מהם 68 אוהבים ללמד ואינם רוצים לסיים בגיל את פרק ההוראה והמחקר בחייהם. בצדו השני של המטבע נמצאות "מדינות מתפתחות" בעולם השלישי: הן רוצות לעבור לדגם של חינוך אקדמי שהוא יותר "מערבי", זה הנהוג במדינות הדוברות אנגלית. האוניברסיטאות הישראליות אמנם לא נכללות ברשימת מאה האוניברסיטאות המצטיינות, אבל הרבה מרצים וחוקרים

ישראל היא מדינה קטנת ממדים וענייה באוצרות טבע, ולכן היא מתמקדת במאגר המוחות הגלום בה כמקור לרווחה כלכלית ואף לייצוא. הביטוי האחרון של התמקדות זו הוא ה"ייצוא" של השכלה אקדמית מאוניברסיטת בן-גוריון אל הקמפוס הנקרא ניו יורק – שנחאי. מיד תבינו כיצד נעשו כמה מרצים מן המחלקה לכימיה, שפרשו לאחרונה לגמלאות, ל"יצואנים מצטיינים". הכול התחיל כאשר פרופ' אברהם פרולה, הדיקן הקודם של הפקולטה למדעי הטבע, גויס על-ידי אוניברסיטת ניו יורק – שנחאי כדי לבנות קורס-מבוא למדעי הטבע בשם "יסודות המדע". באוניברסיטת ניו יורק – אבו-דאבי נעשה ניסיון לתאם את הוראת הכימיה לתלמידי שנה א' בכימיה, פיסיקה וביולוגיה – נושאים שעל- פי רוב מלמדים אותם בנפרד, בלי קשר ביניהם. לתיאום הזה היה אחראי פרופ' פרולה, שתחום ההתעניינות המדעי שלו הוא כימיה ביו-פיסית – נקודת המפגש של התחומים האלה. אף-על-פי שהשנה הראשונה הייתה לדעת הכול מוצלחת, שחיקה טבעית חייבה חיפוש אחר מרצה למרכיב הכימי בקורס "יסודות המדע". פרופ' פרולה פנה לפרופ' יואל ברנשטיין, שלימד באוניברסיטת בן-גוריון כימיה לתלמידי שנה, וכן פיתח 30- שנה א' במשך יותר מ ולימד את יסודות הכימיה במשך שלוש שנים באוניברסיטת ניו יורק – אבו-דאבי. באוניברסיטת ניו יורק – שנחאי יש תוכנית למדעי הרוח לתואר ראשון, הכוללת קורס אחד במדעים. אפשרות אחת הייתה קורס בפיסיקה לתלמידי תואר שני שאינם

מיליארד ושלוש מאות מיליון סינים לא טועים: פרופ' יהודה בנד ותלמידיו באוניברסיטת ניו יורק - שנחאי

ישראלים שיצאו לגמלאות זכו להכרה בעולם כמרצים וחוקרים מוכשרים ופוריים, ומדינות בעולם השלישי מחזרות אחריהם ומשתדלות "לייבאם" אל מוסדותיהן האקדמיים. לשם הפיכת האוניברסיטה שלה ליותר "מערבית" שילבה סינגפור ידיים עם אוניברסיטת ייל; קטאר יצרה שיתוף עם אוניברסיטות קורנל, קרנגי-מלון וטקסס; ואבו-דאבי התקשרה עם אוניברסיטת ניו יורק. קשרי שיתוף אלה הם בתחומים מוגדרים וברמות שונות (תואר ראשון או תואר שני), וישנן גם שותפויות מלאות – פתחה 2013 מ-בי.איי. עד דוקטורט. בשנת אוניברסיטת ניו יורק תוכנית ארבע-שנתית לתואר ראשון בשנחאי לפי הדגם של מדעי הרוח באוניברסיטות בארה"ב. על-פי אחוזים מן הסטודנטים 51 , מה שהוסכם במוסד האמריקני הסיני הזה הם סינים אחוזים הם "בינלאומיים" – חלק 49- ו

אקדמית מצויינות | 8

חוקרים ומרצים מצטיינים שלה ותעניק להם בטקס 34 האוניברסיטה מוקירה חגיגי פרסים ותעודות-הוקרה. המרצים המצטיינים נבחרו על בסיס תוצאות סקר איכות ההוראה שנעשה בקרב הסטודנטים במהלך שנת הלימודים הקודמת. 'פרס צ'רלס רוט למרצה המצטיין ביותר' יוענק לד"ר איתי חביב מן המחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה. הפרס מוענק זו השנה השישית ברציפות, והוא מאפשר לסטודנטים לכבד מרצה שהשפיע באופן מכריע על פעילותם האקדמית ועל חייהם. תלמידי הפקולטה למדעי הטבע בחרו את פרופ' עידו אפרת, פרופ' עמוס בוסקילה, פרופ' יוסי חצור, פרופ' אברהם פיינטוך, פרופ' אולג קריצ'בסקי, ד"ר איתי חביב (זוכה 'פרס גלאט' ו'פרס צ'רלס רוט'), ובר אלישע. תלמידי הפקולטה למדעי ההנדסה העניקו ציונים גבוהים לפרופ' קובי בורטמן, פרופ' ראובן שגב, פרופ' לואיזה משי, פרופ' משה כספי, ד"ר מיטל אדרי-ברמי, ד"ר שבתאי איזק, פרופ' אמריטוס אורן וילנאי, ד"ר מירב טייב-מימון, וד"ר אמיר שליוניסקי. המרצים המוערכים ביותר בפקולטה למדעי הבריאות הם: פרופ' מיכל הרשפינקל, פרופ' אלי לואיס, ד"ר צחית סימון-תובל, ד"ר רניה עוקבי, ד"ר יובל קריגר, וד"ר דורון תודר. הסטודנטים מן הפקולטה למדעי הרוח והחברה ציינו לשבח את ד"ר גיא ביינר, ד"ר נמרוד הורביץ, ד"ר אילת הראל-שלו, ד"ר עידית כ"ץ, פרופ' טוביה פרילינג, פרופ' אביעד רז, פרופ' רמי ריינר, ד"ר בתיה שמעוני, ואנה מלול. מן הפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר נבחרו: ד"ר שלומי קודיש, ד"ר פני יובל, ושני מלכה-אברהם. 'פרסי טורונטו למצוינות במחקר' לשנת תשע"ו יוענקו לחוקרים הבאים: פרופ' אנדריי שרף (מדעי המחשב), פרופ' אדריאן ישראלסון (פיזיולוגיה וביולוגיה תאית), ד"ר יפעת מילר (כימיה), ד"ר יאיר פורסטנברג (היסטוריה של עם ישראל), ד"ר צחית סימון-תובל (ניהול מערכות בריאות), וד"ר אילנה ניסקי (הנדסה ביו-רפואית). 'פרס טורונטו' מוענק לחוקרים צעירים על יצירתיות, יכולת חשיבה והישגים ראויים לציון בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הרפואה, מדעי הרוח והחברה, ותרומה לרווחת הקהילה. 'פרס גלאט למצוינות בהוראה' יוענק למרצים שזכו בהערכה גבוהה במיוחד, ואלה שמותיהם: ד"ר פני יובל וד"ר שלומי קודיש (הפקולטה לניהול); פרופ' אלי לואיס וד"ר דורון תודר (מדעי הבריאות); ד"ר איתי חביב ופרופ' אברהם פיינטוך (מדעי הטבע); ד"ר שבתאי איזק (מדעי ההנדסה); ד"ר גיא ביינר, ד"ר נמרוד הורוביץ, ד"ר אילת שלו-הראל, ופרופ' רמי ריינר (מדעי הרוח והחברה). הפרס היוקרתי מוענק בשמו של עו"ד הרמן גלאט לזכר הוריו לובה ודיוויד גלאט, שהיו אוהבי ישראל וחברים פעילים בתנועה הציונית בארה"ב. בנובמבר באולם 16- טקס הענקת פרסי ההצטיינות בהוראה ובמחקר יתקיים ב זוננפלד. באותו מעמד יוכתר פרופ' יוסי קוסט, דיקן הפקולטה למדעי ההנדסה, כ"פרופסור-מחקר". הכירו את מקבלי הצל"שים הענקת פרסי הצטיינות בהוראה ובמחקר תהיה אקורד הפתיחה של שנת הלימודים החדשה, תשע"ז

גדול מארה"ב, אבל מספר ניכר הם מאפריקה, מאסיה וממדינות אמריקה הלטינית. גיוס צוות אקדמי לאוניברסיטה חדשה הוא משימה לא קלה. "האוניברסיטה המגייסת מעוניינת כמובן במרצים צעירים ונמרצים המצויים בעיצומה של הקריירה המדעית שלהם ובגמלאים מנוסים, כדי שתהיה בהן רמה גבוהה של הוראה ומחקר ושהמרצים הוותיקים יעזרו להצמיח סגל טוב לשנים הבאות", אומר פרופ' ברנשטיין. הגיוס של מרצים וחוקרים שיצאו לגמלאות נעשה לאחרונה יותר קשה, מפני שכמעט בכל האוניברסיטאות בארה"ב לגמלאות, 68 בוטלה החובה להוציא מרצים בני והרבה ותיקים כאלה לא נוטים לעזוב את מקום עבודתם ואת עמיתיהם ובני משפחותיהם ולצאת לחו"ל. אם הם עדיין יעילים ופוריים, האוניברסיטאות שבהן עבדו הרבה שנים לא ששות לוותר על שירותם; שהרי מרצים מעולים וחוקרים מצטיינים לא מתגלגלים ברחובות.

9 | אבג

אלסה בארץ הפלאות

שישה חודשים של לימודים במסגרת התוכנית לתלמידי חו”ל הספיקו לאלסה שאער, בת לאם מפורטו-ריקו ואב דרוזי מסוריה, לגבש דעה “תוכנית | חיובית על אוניברסיטת בן-גוריון, על באר שבע ועל ישראל הלימודים והאוניברסיטה היו בשבילי כמו חוף מבטחים מן הסערות שסערו מסביב”, היא אומרת

מה במיוחד שימח אותך אצלנו באוניברסיטה?

את דובריה לדרך-חשיבה מערבית”, היא סבורה. “אילו דיברתי רק אנגלית היו האנשים רואים אותי כתיירת. ידיעת הערבית פתחה לפניי הרבה דלתות, בעזרתה רכשתי הרבה חברים, והראו לי דברים שלא מראים ליודעי עברית ואנגלית בלבד. סמכו עליי. ובינתיים העברית שלי הלכה והשתפרה, והרי זו הייתה המטרה העיקרית של בואי לישראל”. איך הגיבו בני משפחתך לרצונך לנסוע לישראל? "אימי תמכה ברעיון ועזרה לי לממש אותו, כי היא ידעה כמה זה חשוב לי. סבתא שלי פחדה, אבל הרגעתי אותה. הבהרתי לבני משפחתי שאלה הם חיי, ואני לא מוכנה לוותר על רצונותיי. הם הבינו שרצוני לבוא ללמוד בישראל נובע ממעמקי נפשי". לא חששת מן המצב הביטחוני הנפיץ במזרח התיכון? "דברים רעים קורים בכל מדינה, בכלל לא דאגתי". למה בחרת באוניברסיטת בן-גוריון? "כשביקשתי מאנשי סיטי קולג' סיוע לנסוע לישראל כדי ללמוד עברית, הם ענו לי שיש להם הסכם עם אוניברסיטת בן-גוריון והיפנו אותי אליכם, ואני שמחה שכך קרה".

אלסה שאער גרה בניו יורק, בשכונת ברונקס. היא גדלה בארה"ב, בבית שהוא דו-לאומי ודו-דתי: אימה היא קתולית מפורטו-ריקו, אביה דרוזי מסוריה. אביה היה שמרן, אימה ליבראלית. אחרי שהוריה התגרשו היא התקשתה לגבש זהות ברורה. לגבי דבר אחד לא היו לה ספקות - איכותה של אוניברסיטת בן-גוריון וייחודה של התוכנית לתלמידי חו”ל שיכנעו אותה לבוא אלינו לישראל כדי ללמוד כאן, באוניברסיטה המבוקשת ביותר במדינה. כיום היא סטודנטית בסיטי קולג' של ניו-יורק, בואכה שכונת הארלם; לומדת יהדות ופסיכולוגיה. לימודי השפה העברית זוכים אצלה למקום גבוה בדירוג המקצועות האקדמיים. שאער תמיד התעניינה בשפות. “השפה העיקרית שלי היא אנגלית, בבית דיברנו ספרדית וגם ערבית. באשר לשפה העברית, חשבתי שהיא תביא אותי לידי איזון: היא שפה שמית כמו ערבית, אבל יש בה הרבה מילים וביטויים מודרניים כמו באנגלית”, היא אומרת בראיון מיוחד ל'אבג'. העובדה שהיא מבינה שלוש מן השפות העיקריות המדוברות בישראל, עברית, ערבית ואנגלית, העניקה לה נקודת-ראות מיוחדת. “ידיעת אנגלית בלבד מצמצמת

"הקמפוס יפה, האווירה בו ידידותית. מתקיימים בו הרבה אירועים, צריך רק להיות פתוח לאפשרויות הרבות. אני מבטיחה להמליץ לחבריי בניו יורק לבוא לכאן". כיצד השתלבת בתוכנית ללימודי חו"ל? "לרקע המשפחתי-תרבותי-דתי שלי הייתה השפעה גדולה על חוויותיי בישראל. התוכנית ללימודי חו"ל הייתה בשבילי מסגרת תומכת, במסגרת הזאת הרגשתי שאני יכולה להיות אני, לחיות כמו שאני רוצה ומרגישה. צוות המורים עזר בכל תחום. ברגעי כישלון ומשבר הם יודעים לעזור ולעודד. רבים מאיתנו – כמוני – היו כאן בפעם הראשונה בחייהם ברשות עצמם, לבדם, וזה לא קל. אז ההנהלה והמרצים בתוכנית לא רק לימדו ולא רק השתמשו היטב במחשבים, הם השתמשו גם בלב שלהם. הם יצרו מאיתנו קבוצה של חברים, של אנשים שאיכפת להם זה מזה. התוכנית הייתה בשבילי כמו חוף מבטחים מן הסערות שסערו מסביב". המעבר מניו יורק לבאר שבע לא היה חד מדי? "העיר הזאת צומחת ומתפתחת במהירות, ואוניברסיטת בן-גוריון היא הפנינה של

חו"ל תלמידי | 10

העיר. המטרופולין הענקית שממנה באתי, ניו יורק, סואנת וגועשת ורועשת והכול בה רץ בשיא המהירות, ולכן נהניתי מאוד מן השקט היחסי בעיר הקטנה באר שבע. זוהי עיר מצוינת לסטודנטים. כאן אתה יכול ללמוד בשקט שעות על גבי שעות ואחר-כך ללכת לרקוד במסיבה. חוץ מים יש כאן הכול". תוכלי לשתף אותנו בחוויות סטודנטיאליות שחווית? "התגוררתי במעונות הסטודנטים, והכרתי שם הרבה סטודנטים. חלקם נעשו חבריי. הכרתי במעונות סטודנטים דרוזים ונסעתי איתם לכפרם בגליל". ואיך התרשמת מישראל? "הכול בישראל היה מעניין. באמריקה חיפשתי את עצמי, מי אני, מה אני, ובישראל מצאתי את התשובות. באתי לכאן בלי משפחה, לא הכרתי כאן אף אחד, ואינני יהודייה – כל אלו היו קשיים, אבל מוטב לומר אתגרים. ההתחלה הייתה קשה, אבל ככל שחלפו הימים הרגשתי יותר בטוחה ולמדתי 'לנווט' את דרכי כאן. נסעתי לגליל ולגולן אל כפרי הדרוזים שם, והרגשתי כמו בבית. נסעתי גם לגדה המערבית והרגשתי קירבה לתושבים שם". תוכלי לפרט? "הפגישות עם תושבי הגדה המערבית היו מעניינות מאוד. למדתי מהם איך הם שני קורסים בינלאומיים הסתיימו לאחרונה באוניברסיטה. השתתפו בהם סטודנטים 25 מצטיינים מהודו, סין וארה"ב, בכל קורס סטודנטים. הקורס הראשון נקרא "בריאות עולמית". נלמדו בו נושאים שונים, וביניהם בריאות בעידן הגלובליזציה, יזמות וחדשנות ישראלית בנושא בריאות ציבורית, הגירה, פליטים, השמנה, וסוכרת. זוהי השנה השלישית שהקורס מתקיים. מנהל אותו פרופ' נדב דוידוביץ', ראש המחלקה לניהול מערכות בריאות, בשיתוף המחלקה משהו עולמי

רואים את המצב, הפוליטי והכלכלי". יש לך מדד להשוואה בין ישראל לבין סוריה? "כן. יש לי פרספקטיבה מיוחדת על העניינים בישראל: ביקרתי בסוריה לפני שש שנים והכרתי שם דרוזים; הכרתי גם דרוזים בישראל, והשוויתי בין אלו לאלו מבחינת הרגשות והמחשבות. לחלק מן הדרוזים שהכרתי יש קרובים בסוריה, והם היו רוצים לנסוע לסוריה לפגוש אותם, אם יום אחד הדבר יתאפשר. ואני – אני הייתי שייכת לשני צידי המתרס". האם דעתך על ישראל השתנתה בחצי השנה שחיית כאן? "ההתפתחות של המדינה הזאת בפחות שנה, בכל התחומים, היא מדהימה. 70- מ והאנשים חמים ופתוחים. כשמסתכלים על ישראל מרחוק, דרך הטלוויזיה, קל למתוח עליה ביקורת, אבל כשחיים כאן מבינים ולומדים להעריך הרבה דברים. לי היה המזל שיכולתי לראות מקרוב את שני צדי המתרס הפוליטי, לראות ולשמוע, ואני מקווה שגם הבנתי. המציאות כאן לגמרי לא פשוטה, אין כאן 'שחור' או 'לבן'. יש מתחים בין ערבים ויהודים, אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים חדשים, ויש איומים צבאיים, ויש פיגועים – וישראל מסתדרת עם כל הניגודים האלה. כל הכבוד לה. בששת החודשים שהייתי לקשרים אקדמיים בינלאומיים. נושאו של הקורס השני, שנלמד השנה בפעם הראשונה, היה "כריית נתונים ובינה עסקית ליישומי סייבר". תלמידיו שאבו ידע תיאורטי משולב עם התנסות מעשית בתחומי מחקר חדשניים וייחודיים, וסיירו במעבדות הטכנולוגיה של האוניברסיטה ושל פארק ההיי-טק 'גב ים נגב'. הקורס נוהל על-ידי ד"ר ניר ניסים בשיתוף עם המחלקה לקשרים אקדמיים בינלאומיים. מסיימי הקורס וצוות המרצים בצילום: בצילום קבוצתי.

כאן קיבלתי תמונה שלמה של המציאות פה: אני מרגישה שאני מקבלת בהבנה גם את 'המר' וגם את 'המתוק' כאן". למה תתגעגעי במיוחד? "ל'רב-קו'. אני מאוהבת בו. הוא כמו כרטיס "הכול. את החיים ברשות עצמי, בלי משפחתי. תמיד ידעתי שיום אחד זה יקרה, אבל לא דמיינתי שזה יהיה בחו"ל, לא באמריקה, ודווקא בישראל. בהתחלה סבלתי פה לא מעט, אבל התבגרתי מבחינת האישיות. למדתי להעריך אנשים כמות שהם. למדתי שאנשים הם דבר יקר-ערך, בדומה לחיים עצמם. אחזור לאמריקה כשאני חזקה יותר, נבונה יותר, ויותר אמפאתית". איך את מסכמת את החוויה הישראלית שלך? "שישה חודשים לא מספיקים כדי לעכל ולהפנים כל-כך הרבה חוויות. ודווקא עכשיו, כשאני כבר מדברת ומבינה עברית לא רע בכלל, עליי לחזור לאמריקה. בסיטי קולג' אמשיך ללמוד עברית ברמה יותר גבוהה, ואולי יום אחד אוכל גם ללמד עברית. תודה, תודה, תודה על הכול. תודה ישראל, תודה באר שבע, תודה אוניברסיטת בן- גוריון והתוכנית לתלמידי חו"ל. אני נפרדת מכולכם וכבר רוצה לחזור"... ויזה או תעודת-זהות". מה תיקחי איתך מכאן?

11 | אבג

אסרטיביות וביטחון עצמי בשדה-הקרב (אילוסטרציה) נלחמות בדעות קדומות צילם: מאיר אזולאי

התגייסתי לצבא מיד " לאחר חטיפת גלעד שליט. זו הייתה תקופה מתוחה מאוד. כל היום ירו טילים על הבסיס... חיילים שלנו נפצעו... טיל נפל בחמ"ל כשהייתי שם... כל היום אתה שומע פיצוצים, יריות, אתה מדווח על מחבלים שחוצים את הגדר. אבל " אני בחרתי להיות שם

Back In: Conducting Narrative ”Analysis in International Relations משתפות הלוחמות את החוקרות במגוון רגשות וחוויות משירותן ביהודה ושומרון ובאזורי קונפליקט. מ', סמלת מבצעים, סיפרה: התגייסתי לצבא מיד לאחר חטיפת גלעד שליט. זו הייתה תקופה מתוחה מאוד. כל היום ירו טילים על הבסיס... חיילים שלנו נפצעו ... טיל נפל בחמ"ל כשהייתי שם ... כל היום אתה שומע פיצוצים, יריות, אתה מדווח על מחבלים שחוצים את הגדר. אבל אני בחרתי להיות שם. אם לא הייתי שם, כנראה הייתי יושבת במשרד ולא עושה כלום. זו הייתה חוויה מאוד מאתגרת ובעלת משמעות. היה לי מוזר לחזור בסופי שבוע הביתה למרכז הארץ, שם אתה לא חווה דברים כאלה.

הדילמות שעימן מתמודדות חיילות קרביות ותומכות לחימה בצה"ל מוצגות במאמר שחיברו ד"ר אילת הראל-שלו מן התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים והמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון וד"ר שיר דפנה-תקוע מבית-הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית אשקלון. המאמר התפרסם בכתב- עת חשוב לחקר היחסים הבינלאומיים, . International Studies Review Bringing Women's Voices“ במאמר לוחמות צה"ל תרמו מניסיונן למחקרה של ד"ר אילת הראל-שלו, | מן התוכנית לניהול ויישוב סכסוכים משדה הקרב לשדה המחקר

המולדת הגנת | 12

השיטה מבוססת על חשיפת קולות שונים ב"שיטת הבצל". אחד השלבים במתודולוגיה זו מנחה את החוקרים איך לבצע ניתוח של "קול האני" של המרואיינים כדי לזהות את הנרטיב של המרואיין עצמו, לפני מתן פרשנות לשיח שלו. "קול האני" שימש את ע', חובשת קרבית, כשמסרה את הנרטיב שלה משירותה הצבאי: הייתי חובשת קרבית בעזה, הייתי באזור לחימה. הייתי צריכה לחתום על הצהרה שאני מודעת לסיכונים בתפקיד. רציתי את זה, זו היתה בחירה שלי, נלחמתי לקבל את התפקיד הזה. פיניתי פצועים, פיניתי גם גופות של חיילים. ידעתי שאני יכולה לעשות את התפקיד יותר טוב מכל אחד אחר. לסיכום קובע המחקר כי "קול האני" של החיילות הדגיש בעיקר אסרטיביות וביטחון עצמי. לעומת זאת, הקשבה לקולות אחרים, מקבילים, העלתה פן אחר של החוויה וחשפה דילמות מוסריות ומקצועיות. ד"ר אילת הראל-שלו היא מרצה בתוכנית לניהול ויישוב סכסוכים (המחלקה הבינתחומית) ובמחלקה לפוליטיקה וממשל. היא גם עמיתת מחקר במרכז המצוינות לחקר המרת דת ומפגשים בין-דתיים באוניברסיטת בן-גוריון. מחקריה ופרסומיה עוסקים במגוון תחומים: פוליטיקה, חברה ומשפט בחברות שסועות ובהודו המודרנית; זכויות מיעוטים; נשים לוחמות באזורי קונפליקט; מגדר ופוליטיקה. ד"ר הראל-שלו וד"ר דפנה-תקוע זכו יחד במענק-מחקר מטעם הקרן הלאומית ) כדי להמשיך את מחקרן ISF למדע ( בנושא. בכוונתן לקיים סדנת מחקר לחוקרים בהנחיה משותפת עם פרופ' קרול גיליגן בסמסטר ב' של שנת הלימודים תשע”ז באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בנושא “'מדריך ההקשבה' ומתודולוגיות פמיניסטיות”.

אני זוכרת שישנתי " במיטה אחרי משמרת לילה ואני שומעת כאילו קידוחים, ואז מפסיקים. קידוחים, מפסיקים. אני אומרת לעצמי, 'טוב, אני רואה יותר מדיי סרטים וגם עייפה'. אחר- כך, במלחמה, התגלה שבאמת הייתה שם " מנהרה לדעת המחברות כדאי שמתודולוגיה זו תיושם במחקרים נוספים במדעי החברה ובמיוחד במדעי המדינה. לפי פרופ' גיליגן, אוסף הגוונים השונים המרכיבים את קולו של האדם מכיל צלילים ומנעדים שונים. החוקרים יכולים להאזין למרואיינים בדומה להאזנה לתזמורת – פעם האזנה לצלילי הכינורות, בפעם אחרת האזנה לכלי-ההקשה, וכך הלאה. הקולות השונים של המרואיין מצביעים על צדדים שונים באישיותו ובחווייתו של האדם ועל הקשר שלו עם הסובבים אותו. גישה זו שמה דגש לא רק על מה שנאמר בריאיון ועל הנושאים המרכזיים שעלו בו אלא גם על הדרך שבה נאמרו הדברים. גיליגן, פסיכולוגית מאוניברסיטת ניו יורק, והוא ממחיש כיצד מסייעת מתודולוגיה זו לחשיפת קולות שונים של מרואיינים בעת ניתוח ראיונות במחקר איכותני. במחקר הנוכחי רואיינו חיילות לוחמות ותומכות לחימה בצבא ההגנה לישראל ששירתו בשטחים או באזורי הקונפליקט. הניתוח חשף עמדות שונות וחוויות שונות של מרואיינות - עמדות פוליטיות, רגשות, מצוקות, וגם דילמות מקצועיות ומוסריות.

מחקרים רבים בתחום היחסים הבינלאומיים העמידו במרכז הדיון היבטים אסטרטגיים, יחסי כוחות ומדינות כשחקנים מובילים במחקר בתחום. תפישות אלה אותגרו על-ידי מחקרים ביקורתיים שערערו על ההגדרות של מושגי-יסוד והציעו שאלות משלהם, כגון: מי הם השחקנים המרכזיים במלחמה? האם ראוי למדוד יחסי עוצמה רק ברמת המדינה או המערכת הבינלאומית, או גם ברמת הפרטים? את שלומו של מי מבטיחים? מהו המחיר? איפה מתרחשת המלחמה? איפה היא מתחילה ואיפה היא מסתיימת? מי משתתף במלחמה? מי מגן על מי - הלוחמים בחזית או האזרחים הנמצאים בעורף? א', תומכת לחימה שהשתחררה לאחרונה מצה"ל, חלקה עם החוקרות חוויות משירותה הצבאי בנחל עוז: הבחורות ששמעו [רעש של חפירות] אמרו, "אני שומעת משהו...יש רעש...", ואז אני מתקשרת למפקדת והיא אומרת לי "לא, [זה לא רעש של חפירות], זה בטח החתולות"... אני אומרת לה, "יש פה מנהרה, זה בדיוק כל מה שכולם אומרים". ... אני זוכרת שישנתי במיטה אחרי משמרת לילה ואני שומעת כאילו קידוחים, ואז מפסיקים. קידוחים, מפסיקים. אני אומרת לעצמי, "טוב, אני רואה יותר מדיי סרטים וגם עייפה". אחר-כך, במלחמה, התגלה שבאמת הייתה שם מנהרה. על גברים לוחמים נכתבו הרבה מחקרים. מחקרים על נשים במלחמה התמקדו בעיקר בנשים כקורבנות של מלחמה או בנשים לוחמות שלום. ד"ר הראל-שלו וד"ר דפנה-תקוע מציעות לתת מקום ראוי במחקר לחוויותיהן של נשים לוחמות במלחמה ובקונפליקט. הן קוראות תיגר על הצגתן של נשים באופן חד-ממדי: פאסיביות מול אקטיביות, לוחמות שלום מול מיליטריסטיות המאמצות התנהגות גברית. המציאות יותר מורכבת, לנשים לוחמות יש מגוון קולות. המחקר הנוכחי בוצע באמצעות יישום "מדריך ההקשבה" שהגתה פרופ' קרול

13 | אבג

אנחנו יודעים מה עשיתם בקיץ האחרון הייתי כאן לפני כשנה, בספטמבר,

סטודנטיות מאוניברסיטת שיקגו הגיעו אלינו במסגרת תוכנית לשיתוף פעולה מחקרי | בתחום ההנדסה המולקולרית תפסו אמריקה ב'בן-גוריון'

החלטתה לטוס לישראל. הם לא היו מודאגים במיוחד מן המצב הביטחוני בארץ, אבל קשה להם בלעדיה. הגעגועים אליה קשים מנשוא עבורם. הוריה של קוואן חששו לבטחונה, אבל כשהסבירה להם איפה נמצאת שדה בוקר והדגישה שזוהי בשבילה הזדמנות נדירה שהיא לא רוצה לוותר עליה, הם נתנו לה את ברכת הדרך. איך קיבלו אתכן בקריית האוניברסיטה בשדה בוקר? "כל החוקרים, העובדים קלייר: הסטודנטים בקבוצה שלי היו ידידותיים מאוד. נהניתי ללמוד יחד איתם את קורס- הקיץ בחקלאות, שכלל נסיעות לערד, לים המלח ולירושלים". "החודשיים בשדה בוקר היו קוואן: חוויה אמיתית. הפתיע אותי המגוון הרחב של דמויות מרתקות ותחומי עניין - פגשתי כאן סטודנטים מארה"ב, מסין, מהודו ומעוד מדינות. האנשים בשדה בוקר היו ידידותיים ואדיבים. והיו שם כל מיני אירועים חברתיים שאירגנה אגודת הסטודנטים". מה מייחד את הלימודים והמחקרים שלכן? "אני שותפה בפרויקט המקודם קלייר: במעבדות של ד"ר כריס ארנוש וד"ר רועי ברנשטיין (המנחה הישיר שלי). אנחנו חוקרים איך ניתן בעזרת טכנולוגיית והסטודנטים בשדה בוקר עשו ככל יכולתם כדי לעזור לי להיקלט כאן.

המדבר מתעורר. קלייר זינגר וקוואן וונג הן שתי סטודנטיות שבאו אלינו מאוניברסיטת שיקגו במסגרת התוכנית המשותפת למחקרים בהנדסה מולקולרית לשם טיפול במשאבי מים. התוכנית, שבראשה עומד פרופ' משה גוטליב מן המחלקה להנדסה כימית, מבוססת על שיתוף פעולה מחקרי בין המכון להנדסה מולקולרית באוניברסיטת שיקגו וחוקרים מן הפקולטה למדעי ההנדסה באוניברסיטת בן-גוריון, בצוותא עם אנשי המכונים לחקר המדבר על שם יעקב בלאושטיין בשדה בוקר. כחלק מן התוכנית שניים עד שלושה סטודנטים מאוניברסיטת שיקגו מיישמים שבועות מרוכזים בחודשי הקיץ תמצאו אותם מניעים את גלגלי המחקר בהנחיית חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון. , ילידת מדינת 21 קלייר זינגר, בת מרילנד שבארה"ב, לומדת באוניברסיטת שיקגו לקראת תואר כפול, בפיסיקה ובמתימטיקה. היא מתעניינת בבעיות הסביבה ופתרונותיהן הטכנולוגיים, אבל עדיין לא הייתה לה הזדמנות לחקור את הנושאים האלה. ההצעה של אוניברסיטת בן גוריון צדה את עיניה משום שחשבה שכאן תוכל ליישם את הידע שלה בכימיה ובפיסיקה כדי לפתור בעיות עולמיות חשובות כמו מים נקיים הראויים לשתייה. "גם שמחתי מאוד לבוא שוב לישראל. כאן את הידע והכישורים המדעיים התיאורטיים שלהם. במשך עשרה

במסגרת 'תגלית'. הפעם התאפשר לי לטייל הרבה בארץ, וכמובן להכיר את האנשים הנפלאים הגרים ועובדים בשדה שדה בוקר", אומרת קלייר. , לומדת 21 קוואן וונג, אף היא בת כימיה וגרה בשיקגו. הוריה גרים בעיר שאנזן שבמחוז גואנגדונג בסין. על ישראל שמעה בפעם הראשונה כאשר פרופסור ישראלי ביקר במכון להנדסה מולקולרית באוניברסיטת שיקגו ונתן שם הרצאת אורח על מחקר המים וטכנולוגיית המים בישראל. "מדבריו הבנתי שבישראל הושגו הישגים משמעותיים בטכנולוגיית המים, ולכן כשהייתה לי הזדמנות לבוא לישראל להשתלמות בת חודשיים במחקר המים לא רציתי להחמיץ אותה", אומרת קוואן. החום הקיצוני השורר בנגב בימי הקיץ הדאיג את קלייר לפני שבאה אלינו. "לא ידעתי איך חיים בנגב בקיץ, אבל התברר שאפשר בהחלט להסתדר כאן. לילות המדבר קרירים, וזו הייתה בשבילי הפתעה נעימה. ריצות בוקר וריצות ערב במדבר הן תענוג שגיליתי כאן. ומלבד כל אלה יש לי בחדר מערכת מיזוג-אוויר מצוינת"... החום והיובש והתנאים המדבריים לא הרתיעו את קוואן. "למה שירתיעו"? היא שואלת שאלה רטורית. "נולדתי וגדלתי בעיר סובטרופית בסין. ובלילות הקיץ נושבת במדבר הישראלי רוח קרירה – ממש תענוג!". בני משפחתה של קלייר כיבדו את

אקדמי שיתוף פעולה | 14

סלע קיומנו. הסטודנטיות קלייר זינגר (מימין) וקוואן וונג יחד עם החוקרים המשתתפים לצדן בפרויקט המחקר – פרופ' משה הרצברג (ראשון משמאל), ד"ר כריס ארנוש (באמצע) וד"ר רועי ברנשטיין

קלייר ביקשה לחתום את הראיון המשותף בחלוקת מחמאות למדינה

הבינתחומי המעולה המתבצע בו הם ברמה גבוהה ביותר. המתקנים והמיכשור שם משתדרגים כל הזמן, וכך נשמרת הרמה של הפיתוח הטכנולוגי בתחום. שיתוף הפעולה בין המדענים מכל התחומים - מיקרוביולוגיה, כימיה והנדסה, מניב כל הזמן רעיונות חדשים, חדשניים, בנוגע לטיפול במים". טכנולוגיית המים. שיתוף הפעולה המצוין בין חוקרים מתחומים שונים וממחלקות שונות ואפילו קמפוסים שונים יוצר סביבה מחקרית נהדרת ב'מכון צוקרברג לחקר המים'". : "הרשים אותי מאוד היקף קוואן המחקר המתבצע שם בכל תחומי

הדפסה בתלת-מימד לשפר ולייעל תהליכים של שינוי כימי בפני השטח של ממברנות המיועדות לטיפול במי שופכין. מה שהושג עד עכשיו הוא מבטיח". "אני משתתפת בפרויקט קוואן: משותף לפרופ' משה גוטליב ופרופ' משה הרצברג, בשיתוף פרופ' מאט טירל מאוניברסיטת שיקגו. נושא הפרויקט: שיפור תהליך הסינון וההתפלה של מים בסיוע ציפוי הדוחה גידול חיידקים על פניו". מה דעתכן על מחקר המים במכון צוקרברג בשדה בוקר? "הוא מרשים מאוד. המגוון קלייר: של סטודנטים שלומדים שם והמחקר

המארחת: "שהותי פה גרמה לי לאהוב את מדינת ישראל. זוהי מדינה קטנה אבל כל- כך רבת-פנים. יש בה מגוון של הכול: של הנופים, של התרבות, של סגנונות חיים. תל-אביב שונה מאוד מירושלים, ושתיהן כל-כך שונות משדה בוקר. אני מתענגת על מרחבי הנגב וטיילתי בנחל צין. האנשים בארץ הם נהדרים, מאירי פנים, חמים. בשבוע הראשון להיותנו פה חברתי קוואן ואני טיילנו בשבילי המדרשה, וזה הספיק לפרופסור אחד ואשתו שטיילו גם הם ונפגשו איתנו כדי להזמין אותנו לארוחת-ערב!".

15 | אבג

אפור כתובות שאנחנו לא מבינים מה כתוב בהן אבל אנחנו מבינים שהן לא בעדנו אז צריך למחוק אותן, לעזאזל, והנה הוא ראה כיתת חיילים מוחקת כתובת שנכתבה זה עתה במכחול עבה ושאל מה היה כתוב שם ואמרו לו תהילת נצח לבונה המולדת אבל הוא ידע כי שקר הוא, כמובן, שאם לא כן לא היו מוחקים זאת, לעזאזל, ובדרך חזרה לציפור עולים שוב במעלה ההר ועוקפים זקנה שהולכת עם סלים והיא מזכירה לי את דודה רחל והסלים כבדים לה ואני רוצה לעזור לה אבל יודע שהחיילים יצחקו עלי וחוץ מזה אסור למרות שלא תמיד אנחנו עושים רק מה שמותר ופעם אחת בתצפית בלב הקסבה ישבנו שעות על הגג מעל השוק ומתחתינו עומדת עגלת אבטיחים ודווקא יודה העדין והשקט יורד במדרגות ומבקש אבטיח למרות שהוא יודע שאסור לקנות מהם אוכל וכשהם מבקשים כסף הוא אומר רק ולא משלם וכולנו אוכלים 2 ה" ָ וי ִ ו ַ “ג'יב אל ה בתאווה גם אני והזקנה עולה במעלה התלול ואני לא עוזר לה ומלמטה שועט ג'יפ של גולני והחיילים עוצרים ושניים יורדים מהג'יפ ואחד מרים אבן גדולה וזורק על דודה רחל עם הסלים סתם ככה בלי סיבה והם צוחקים בקול והיא קופאת במקום ותדהמה על פניה ואני לא אומר דבר, אמא, כי כבר ראיתי כל כך הרבה דברים שיותר טוב שלא הייתי רואה ואנחנו ממשיכים במעלה ומגיעים ועומדים בשורה ו"מספרי ברזל התפקד" והנשק בשישים מעלות וכולם משקשקים פעמיים ואני עובר ובודק ועולים במדרגות ואני עולה אחרון רק לאחר שאני מסובב פעמיים את המפתח ומוודא פעמיים שנעול וכשאני מגיע למעלה מספרים לי החיילים שלא היו בסיור שלפני כמה דקות זרקו על הציפור בקבוק חומצה ומזל שלא פגעו והמ"מ בדרך לכאן ואכן אחרי כמה דקות הוא מגיע בריצה ונותן פקודה להוציא את כל הגברים מהבתים ומהחנויות ברחוב והם עומדים בשורה וכולם משקשקים והוא חוקר אותם בערבית עילגת ומחלק סטירות לכל מי שמעז לומר משהו כי שר

שי מייזלמן, סטודנט לתואר שני במחלקה לחינוך, זכה בפרס הראשון בתחרות סיפורים קצרים של קרן ארדיטי שעסקו קטעים | ” בנושא “בית משותף – ריבוי תרבויות במרחב אחד נבחרים מסיפורו מובאים כאן 40 ציפור

לטאטא את הרחובות לאחר שטיאטאו את בתיהן ואני נזכר איך כמה חודשים קודם לכן בכפר ליד חברון אנחנו מטילים עוצר ומוציאים את כל הגברים וכל אחד לוקח אתו מטאטא ומעמידים אותם בשורה וכולם משקשקים ואנחנו מצווים עליהם לטאטא את הכביש הראשי כי זרקו שם אבנים וצריך ללמד אותם לקח אחת ולתמיד והם מטאטאים שוב ושוב, אמא, גם הנערים וגם הזקנים עד שהמ"פ מרוצה ואנחנו הולכים לישון ואני כבר עייף אבל מחזיק מעמד עוד קצת וקורא איך הוא ראה אחת מן הנשים שלו מתפתלת בכאב על רצפת הצריף שלה וראה את המיילדת מוציאה מקרביה ילד מהביל וחבל הטבור כרוך לצווארו, זה בן, איזה שם נקרא לו, אדוני הגנרל, מה שמתחשק לכן, אמר, וגם אני, סיפרת לי אמא, באתי לעולם וחבל הטבור כרוך על צווארי ולא נשמתי כמה שניות ובטח פחדת אבל אף פעם לא סיפרת לי על זה ואז התחלתי לבכות והרופא הגיש לך אותי ואמר לך קיבלת את הילד שלך במתנה והחלטת לקרוא לי שי ואני ממשיך לקרוא ומגיעה השעה שלי לשמור ואחריה אני עייף כל כך ונשארו לי עוד שעתיים לישון ושוב הוא קיפל את ימינו שתהיה לו לכר ונרדם מיד, בודד יותר משהיה מעודו אבל אני לא מצליח להירדם ואני בודד כמו שלא הייתי מעודי ובסוף אני נרדם וישן שעה קלה והשומר האחרון מעיר אותי ואת החיילים ואנחנו יוצאים שוב לסיור ובדרך אנחנו רואים את הכומתות החומות ושולחים כמה מקומיים להוריד דגלים ולצבוע בצבע

ובכל ערב לפני השקיעה החלה הרוח להסיע את העפיפונים והם מילאו את שמי העמק הרחב שבין הר הקללה להר הברכה בצבעים ססגוניים והעיר הגדולה היתה שקטה ורק מדי פעם הפרו את השקט קולות ירי או צעקות מפגינים המהללים את האל שהוא הגדול מכולם ואנחנו מטפסים במעלה התלול ומלמעלה נראית 1 40 י ציפור ֵ העיר אפורה ומכוערת ולפנ נעמדים החיילים בשורה ישרה ו"מספרי ברזל התפקד" והנשק בשישים מעלות וכולם משקשקים פעמיים ואני עובר ובודק והם עולים במדרגות שהבנאים לא סיימו לבנות ואני עולה אחרון לא לפני שאני נועל פעמיים את הבריח ומוודא פעמיים שהדלת נעולה והארוחה כבר הספיקה להתקרר ואוכלים בשקט ואני נותן תדריך לפני השינה ומבקש לדווח לי על כל דבר חריג ולוקח את הספר ונשמע רעש שלושת מוטות-ההברחה ושלושת הבריחים ושלושת המנעולים של חדר השינה של הנשיא ונשמעה חבטת הגוף המתמוטט על רצפת האבן והחיילים כבר ישנים חוץ מהשומר ובציפור אין חשמל ולאור הנר אני יושב בבניין הזה שלפני שהספיקו לסיים את בנייתו הודיעו לבעליו כי עליהם לפנות אותו כדי שחיילינו יוכלו להתמקם בו ולצפות ממרום הר הקללה על העיר וקיבלנו פקודה לדווח על כל דבר חריג אבל לי הכל נראה חריג, אמא, ולכן אני לא מדווח דבר ועכשיו אני קורא איך הגנרל הזקן הורה להקים בכל מחוז בית-ספר חינם למטאטאות והתלמידות המשולהבות מעידודו של הנשיא הוסיפו

אבג | 16

הביטחון אמר שצריך לשבור להם את הרגליים והידיים ואנחנו עולים בחזרה לציפור אבל אני לא הולך לישון אחרי ארוחת הערב והתדריך כי אני חייב לקרוא איך כל המפקדים יושבים מסביב לשולחן ורק הגנרל רודריגו דה אגילר שהנשיא חושד בו בבגידה לא מגיע עד שתמו צלצולי השעה שתים-עשרה, והנה... נכנס המיור-גנרל רודריגו דה אגילר המורם מעם על מגש של כסף, מונח לו מלוא קומתו על תוספות של כרובית ועלי דפנה... והוא פקד להתחיל, בתיאבון, רבותי, ואני נזכר שוב ביודה שרק לפני כמה חודשים הלך לפניי בלילה חשוך בקסבה של שכם ואיש השב"כ שאבטחנו הכיר את הסמטאות כל כך טוב והלך מהר כאילו היה זה אור יום ואני לא רואה טוב בלילה, אמא, אבל יודה דווקא רואה טוב והוא קורא לי ואני ניגש לעברו וכמעט בלי לפתוח את הפה הוא לוחש לי “אני חושב שזה ראש של בן- אדם". ואני מתכופף ורואה ראש בלי גוף, ושלולית של דם לידו. ככה ייעשה לאיש שנחשד כמשתף פעולה. אבל איש השב"כ לא מתעכב כי יש משימה ואנחנו רצים בעקבותיו ומגיעים לבית ומקיפים אותו ומאבטחים את איש השב"כ ונכנסים ומעירים וקצת מרביצים והנשים צורחות והילדים בוכים ואנחנו מביאים את העצור למשטרה והולכים לישון ואני בעזה ואנחנו דופקים על הדלת במחנה הפליטים ג'בליה ופותחת את הדלת ילדה בת שש ועל ראשה סיכה בצורת דגל פלסטין ואחד החיילים מוריד לה בכוח את הסיכה ומחרים כי אסור והילדה מביטה ולא מבינה ואפילו לא בוכה וכל ייאוש העולם ניבט מעיניה וגם בעיניי עכשיו ייאוש ואני בסוף הטירונות ואנחנו ישנים בבית בשכם על הר הברכה שאנחנו קוראים לו “הווילה" ובסיור תופסים נער זורק אבנים ומביאים אותו לווילה, ומעמידים אותו על הברכיים בכניסה והוא כפות באזיקון פלסטיק מהודק יתר על המידה ובד פלנלית קשור לעיניו וכל מי שרוצה עובר ונותן לו מכה או בעיטה ואני רואה הכל, אמא, ולא אומר דבר וככה זה נמשך שעתיים עד שבאים לקחת אותו לחקירה ומעלים אותו על הג'יפ מאחור והוא שוכב לו בין הבננות והאבטיחים והג'יפ נוסע ואני כבר רוצה לישון אבל לא מצליח להירדם ונשארו רק כמה עמודים ובפעם האחרונה הטיל את עצמו על הרצפה העירומה... ופניו כלפי מטה, וימינו מקופלת לו תחת ראשו להיות לו לכר ואני קורא את העמוד האחרון וסוגר את הספר והולך לישון על הרצפה העירומה בבית שלא גמרו לבנות על הר הקללה ואני שוכב על הצד ושמאלי מקופלת לי תחת ראשי להיות לי לכר ואת הכל הוא סיפר לאמו הורתו בנדיסיון אלוראדו, בימי חייה וגם לאחר מותה, ואני חושב עליך, אמי הורתי, שבימי חייך אף פעם לא סיפרתי לך ועכשיו.

הוכתרו הזוכים בתחרות היצירה הארצית לסטודנטים למדעים שאירגנה הפקולטה למדעי הטבע בשיתוף עם המחלקות לאמנויות וספרות עברית. ) מכל B.Sc התחרות הזמינה סטודנטים לתחומי המדעים (. מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל להגיש יצירות מקוריות בתחומי השירה, הכתיבה, הצילום, ההלחנה והאמנות. למעלה יצירות הוגשו לוועדת הפרס. 60- מ בפרס הראשון זכתה שריאל ביר, סטודנטית במחלקה לפיסיקה באוניברסיטה הפתוחה, על הסיפור הקצר "דרך עץ החיים". בפרס השני זכתה שקד עוזי, סטודנטית במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, על הציור "ללא כותרת". בפרס השלישי זכו  עמית טורנר, סטודנט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, על הצילום "הנפח", ופיאו אלסטר, סטודנטית במחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה, על השיר המולחן "זו רק אני". פרסים כספיים הוענקו לכל הזוכים בטקס באוגוסט. 8- חגיגי שהתקיים ב דיקן הפקולטה למדעי הטבע, פרופ' יבחר גנאור, שבעצמו כותב שירים והוא שיזם את התחרות, מסביר: "אין סתירה בין עיסוק במדעים לבין יצירתיות. להיפך, הרבה הישגים מדעיים הושגו בזכות הדימיון והיצירתיות של אנשי המדע. חשוב לנו לעודד את רוח היצירתיות של הסטודנטים למרות עומס הלימודים שלהם". , מימין לשמאל: פיאו אלסטר, שריאל ביר, עמית טורנר, בצילום פרופ' יבחר גנאור, ושקד עוזי. יצירתיות זה בטבע שלנו

. “ציפור” - שם-הקוד לעמדת תצפית ברשת-הקשר הצבאית 1 . ”תן את תעודת-הזהות” - ערבית 2

כל הציטוטים המופיעים בסיפור הם מתוך “סתיו של פטריארך” מאת גבריאל . תרגום: ריטה מלצר ואמציה פורת 1979 ,” גארסיה מארקס, הוצאת “עם עובד

17 | אבג

מחוברים

סיפור אהבה בין שני סטודנטים והעיר באר שבע הוליד מיזם תיירותי ייחודי

של באר שבע ולא פוסחים על קריית האוניברסיטה על שם משפחת מרקוס. "האוניברסיטה היא מוקד מרכזי בסיורים שלנו", מדגישים בועז ונעמה. "אנחנו מציגים אותה בגאווה כמוסד חברתי ואקדמי, כגוף משמעותי באקו-סיסטם שנוצר סביבה יחד עם המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, פארק ההיי-טק, קריית התקשוב המתוכננת ותחנת הרכבת". בועז, ירושלמי במקור, מתחיל את שנתו השמינית בבאר שבע. הוא כבר הספיק לעשות תואר ראשון במחלקות לפוליטיקה וממשל ולימודי המזרח התיכון, ובימים אלה הוא מסיים את לימודי התואר השני בפוליטיקה וממשל עם התמחות בלימודי אירופה, במסלול המחקרי. בשנותיו בבאר שבע היה פעיל ומעורב בנעשה בעיר ' – חצר- 33 העתיקה ואף ניהל את ‘החלוץ תרבות בעיר העתיקה שמציעה הופעות, מסיבות ואירועים במהלך השנה. נעמה ספיר, דרומית במקור ואמא לרותם, עשתה באוניברסיטה תואר ראשון היא מתנדבת בעמותת ‘נובה' ומייעצת לעמותות וארגונים חברתיים בדרום. הקשר בין נעמה ובועז נוצר כשריכזו יחד את פרויקט המגורים של מינהלת העיר העתיקה והרשות לפיתוח הנגב. מדובר בפרויקט שבמסגרתו מוענקות מלגות סיוע בשכר-דירה לסטודנטים ולאמנים הגרים ויוצרים בעיר העתיקה. הפרויקט החל לפני חמש שנים, כאשר בעיר העתיקה גרו כמה עשרות בודדות של סטודנטים; היום גרים שם כמה מאות צעירים. בניהול ובפוליטיקה וממשל, ובשנה הקרובה תתחיל ללמוד לתואר שני במינהל עסקים. בשלוש השנים האחרונות, לצד היותה עצמאית בתחום הליווי העסקי,

שמו את באר שבע על מפת התיירים. בועז ברזילי ונעמה ספיר

קונים במכולת; בועז ונעמה גיבשו תוכנית, בחנו את השוק והבינו שיש פוטנציאל עסקי לסיורים בעיר. הסיורים מתמקדים בפיתוח העירוני ובסצנה התרבותית המקומית, יחד עם ביקורים במוקדי התיירות ומפגשים עם יזמים ואמנים מקומיים. המבקרים מסיירים בשכיות החמדה

לפני כמה חודשים נפתח מיזם תיירותי . הסיפור מאחורי I love Beer Sheva בשם המיזם מספר על החלטתם של נעמה ספיר ובועז ברזילי, שני סטודנטים ותיקים שלנו, לקבוע את עתידם האישי והמקצועי בבירת הנגב. “היה לנו קל מאוד לבחור את שם המיזם בזכות החיבור העמוק שלנו לעיר", הם אומרים. אך עם אהבה לא

לקוראינו, לעובדי האוניברסיטה ותלמידיה, לציבור הבוגרים, הגמלאים והידידים ובני משפחותיהם; מי יתן ותהא זו שנת בטחון ויציבות, שנת התחדשות וצמיחה. מערכת 'אבג' שנה טובה

בקהילה מעורבות | 18

מאת ד"ר יובל בלוך

6

5

4

3

2

1

7

9

8

11

10

12

16

18

15

14

13

19

18

17

20

22

21

26

פתר את התשבץ הקודם: אילן עזריה, המחלקה לכימיה

24

23

ברכות להולדת הבן רק בשמחות המחלקה להנדסת תעשייה וניהול לשירן עמר, ברכות להולדת הבת מערך המיחשוב ומערכות מידע המחלקה להנדסת חומרים

:

מאוזן

. ההיפך 8 . . מרכז רפואי בגוש דן 4 .)4,3( . תום בנלי באכסניה 1 . אבא של אשתי 10 . . קריאה להגיע למקום מסוים 9 . מהדור . סלק, ניר ודיו – זה מה שצריך כדי לפזז בבית. 12 . יצא מהתנור . איך 17 . . שמעתי שהידיות הקימו קבוצה 14 . . דרק בתוכו 13 . בית או מבחן. 20 ? . עודד או רק חצי 19 ? קוראים לשלגון מגונדר . נמל- 22 . . הקלע, למרות שלא התחתנה, יש בה גירושין 21 . היועץ המשפטי לממשלה בשנים 23 . תעופה בדרום פאריס . כחול בשאבה ובראש המחלקה ללימודי 24 .) (ש"מ 1986-1978 מדינת ישראל. . אני 6 .)3,3( החג של סמיה 5 .) מאונך 6 . (ראו 3 . . ארבל יועלה 2 . החל"כ נעלם 7 .)4,4,2,3( לא מבין באקולוגיה ולא מבין בכלום . דיקן הפקולטה לניהול 11 . . חזייה מקוץ 8 .)5,2( מן המרגל . הגומה בחצרי של המעמד 13 .) על שם גילפורד גלייזר (ש"פ . מה עושה 17 . . אסור לגלות 16 .)4,2( . התעייף 15 . הבינוני . השמן של מנהל יחידת המשק. 18 ? האינסטלטור מחוץ לשיעור . דפדפת מתלה הפוך. 20 . . האוכל של טל 19

לאלכסנדר גיינקו,

לעופר ברעם,

המחלקה להנדסת מכונות מכון הקשרים לחקר הספרות

לאינה גרליצקי,

לרווית לוין,

מאונך:

היחידה לפיתוח אקדמי

ליפעת מנשה,

ראש מחלקת הביטחון לנפתלי פרייסלר, ברכות לחתונת הבת המכונים לחקר המדבר על שם בלאושטיין למשה סרור, ברכות לחתונת הבן בית-הספר למקצועות הבריאות על שם רקנאטי

לטובה איתן,

דיקנאט הסטודנטים

לדליה מימון,

מערך המיחשוב ומערכות מידע

למירי קאופמן,

אגף הכספים לאילדה קירשבום,

ד"ר יובל בלוך הוא בוגר בית-הספר לרפואה על שם ג'ויס וארווינג גולדמן

19 | אבג