עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

רב-סרן שמועתי עלה בדרגה

מחקרו של תומר סיימון (בצילום), סטודנט לתואר שלישי במחלקה לרפואת חירום, חושף אמיתות חדשות בנוגע לאמינותן המפיצה הראשית: | של שמועות אפליקציית וואטסאפ

אחוזים מן השמועות שהופצו 69 במהלך מבצע "שובו בנים" לאיתור אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל זיכרונם לברכה, הנערים מגוש עציון שנחטפו ונרצחו בידי פעילים של החמאס, אומתו כנכונות; עיתונאים, אנשי צבא וכוחות חירום היו שותפים להפצתן במהלך המבצע, והם עשו זאת דרך צינורות הוואטסאפ (אפליקציה סלולרית להעברת מסרים מיידיים). ממצאים מפתיעים אלה נחשפו במחקרו של תומר סיימון, סטודנט לתואר שלישי במחלקה לרפואת חירום. סיימון חוקר את השימוש הנעשה ברשתות חברתיות בעת אירועי חירום בדגש על אירועי טירור. לשם השוואה: מחקרים אחרים שפורסמו בעולם מראים אחוזים נמוכים משמעותית של נכונותן של שמועות וכן הבדלים בנוגע לגורמים שהפיצו אותן. הפצת שמועות היא תופעה אנושית נפוצה. בעידן הרשתות החברתיות היא תפסה תאוצה מחקרית מסביב לעולם. בעבר שמועות נפוצו מפה לאוזן, מה שהאט את קצב הפצתן, וכדי לחקור אותן נדרשה נוכחות פיזית עם גישה אל המפיצים. כיום הרשתות החברתיות מאפשרות לחוקרים לעקוב בקלות אחר מסלול ההתפשטות של שמועות באמצעות כלים ממוחשבים ואוטומטיים. רוב החוקרים משתמשים במודלים ממוחשבים לצורך חקר הפצת השמועות, בדומה לתהליך ניטור של הפצה והדבקה בווירוס בין חברי רשת חברתית. שיטת מחקר זו מסייעת לחוקרים לתאר התנהגות אנושית, ולהניח מי היו מפיצי השמועות הראשונים ומה היה מסלול ההפצה וההתפשטות של השמועות עד לאחרון מקבליהן. בכמה מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות נבחנו שמועות שנאספו מרשת טוויטר בזמן אירועי חירום; השמועות סווגו על-ידי החוקרים על פי-הבנתם ובדיעבד.

המחקר החדש מבוסס על שיטות מחקר פעולה, שבו עבור כל שמועה בוצע תהליך חוזר לאיתור מקורות קודמים ועלייה בשרשרת ההפצה, הכוללת את מיפוי הגורמים המפיצים, את סוג הקשר בין הגורמים המפיצים, את שעת קבלת השמועה ואת שעת העברתה. במקביל פורסם שאלון מקוון לצורך הערכת רמת האמינות והפרטיות שאנשים מייחסים למידע המפורסם בפייסבוק ובוואטסאפ באירועי חירום. על השאלון 34 אנשים, ועולה ממנו כי 471 השיבו אחוזים מתושבי ישראל לא נחשפו לשמועה כלשהי בנוגע לאירוע החטיפה. אחוזים קיבלו את המידע 61 , יתרה מזאת נחשפו אליו 39%- דרך וואטסאפ, בעוד ש דרך פייסבוק. לדברי סיימון, "אחת הסיבות לשימוש הנרחב בוואטסאפ היא שהוא נתפס באופן מובהק כפרטי יותר מפייסבוק, וזאת בשעה שההודעות בפייסבוק נתפסות כיותר אמינות בהשוואה לאלו המועברות בוואטסאפ". סיימון חוקר את השימוש הנעשה ברשתות חברתיות בעת אירועי חירום בדגש על אירועי טרור. מחקרו, המבוצע בהנחייתם של פרופ' אבישי גולדברג וד"ר ברוריה עדיני, פורסם בכתב-העת . Computers in Human Behavior

אחוזים מבעלי 96 "בישראל הסמארטפונים משתמשים בוואטסאפ, המוסיף מימד של אנונימיות, פרטיות ואי-יכולת של ארגוני החירום לעקוב אחר מפיצי השמועות", אומר סיימון. "ביצוע מחקר ואיסוף מידע בוואטסאפ דורשים מודעות לשמועות ויכולת לקבלן. חשיפה לשמועות, במיוחד באירוע בטחוני, מחייבת היכרות עם מפיציהן ואמון בסיסי כדי 'להתקבל' למעגל ההפצה". , יממה לאחר 2014 ביוני 13- בבוקר ה חטיפת שלושת הנערים, הוציאו צה"ל והמשטרה צו איסור פרסום גורף על כל פרטי הפרשה, כולל פרסום קיומו של הצו עצמו. ממצאי מחקרו של סיימון קובעים כי "מצב כזה של אי-ודאות באשר למתרחש והעדר יכולת של הציבור לקבל מידע מגורמים רשמיים הוא כר פורה להפצת שמועות, העוזרות לאזרחים להשלים את פערי המידע הקיימים". לצורך איסוף השמועות כדי לחקור את מסלול התפשטותן בוואטסאפ ולנסות לזהות את מקורן והגורמים להפצתן פורסם ברשתות החברתיות "קול קורא" שהזמין את הציבור להעביר ולשתף שמועות העוסקות באירוע החטיפה. בסך-הכול שמועות שונות ששותפו דרך 13 מופו הוואטסאפ במשך ימי המבצע, מיומו הראשון ועד יומו האחרון שבו הוכרז על מציאת גופות הנערים.

המקוון המרחב | 4

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online