עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אני רוצה ללמוד ביולוגיה, לא כימיה. שאלתי כמה סטודנטים שזה עתה הכרתי מה דעתם, והם אמרו, ‘מה יש לעשות עם ביולוגיה?’. מאוכזבת, מהססת ומבולבלת הלכתי ל’קנוסה’, הפאב היחיד שהיה אז באוניברסיטה, שהיה ממוקם במקלט ליד סניף הדואר של היום. שם פגשתי את דרור, סטודנט להנדסה גרעינית, שנהיה בן-זוגי ואבי ילדיי. זרמתי עם תחושת הבטן שלי, ולמחרת כבר עברתי למחלקה לביולוגיה. אין ספק, היום הראשון ללימודים באוניברסיטה היה מסעיר והשפיע על כל מהלך חיי”.

“את יום הלימודים הראשון שלי באוניברסיטת בן-גוריון התחלתי במחלקה לכימיה. חודשיים קודם לכן סיימתי את בחינות הבגרות, נערה , מאוד נרגשת, אך 18 צעירה בת בטוחה בבחירת הכיוון והמקצוע. יום הלימודים הראשון כלל מעבדה בכימיה. השותפה שלי לשולחן המעבדה הייתה סטודנטית בשם לאה (היום פרופ’ לאה גבר). מן המעבדה רצנו להרצאה ולעוד הרצאה, ולתרגול, וככל שחלפו השעות התחילו לכרסם בי ספקות: ‘האם כימיה היא המקצוע בשבילי?’. בסוף היום מיהרתי לקמפוס ‘בית היאס’ לקורס 'ביולוגיה של התא', וכעבור שעתיים מרתקות היה ברור לי: מושג מהי משמעותם. חוסר האונים והסקרנות מול הלא-מובן שחשתי אז הם שדחפו אותי להמשיך בלימודים ובמחקר עד היום. קניתי את הספר של תומאס בקלקולוס ואת הספר בפיזיקה של אוניברסיטת ברקלי, ואני עדיין זוכר את ריח דפיו המבריקים. ’10 ההרצאות התקיימו ב’אולם המפואר בעל הכיסאות המרופדים ובצריפי הקמפוס.חלק מן התרגולים היו בחנויות ברחוב קרן היסוד הסמוך. שם, בתרגול הראשון בפיזיקה, לימד אותנו המתרגל דב דבורז'צקי על 'הסכם הסכימה של איינשטיין', על הדלתא של קרונקר, ועל האפסילון של לוי-צ'יוויטה. מהן אני 36 , שנים 45 חלפו מאז מרצה באוניברסיטה. אך תחושות ההתרגשות והסקרנות תוקפות אותי כל שנה מחדש כשאני רואה את הסטודנטים ביום הראשון ללימודים”. כתב עלי מוהר בשירו “כל עוד” לחנות-הספרים קראו ‘מרתף האות’, והיא שכנה במרתף של ‘בניין ’. ירדתי לחנות לעלעל בספרים. 2000 מצאתי בספרים שבהם עלעלתי משוואות וסימנים שלא היה לי

פרופסור חגית כהן, הפקולטה למדעי הבריאות

התחלתי ללמוד 18 “כעתודאי בן במחלקה להנדסת מכונות במה שנקרא אז ‘אוניברסיטת הנגב’ (דוד בן-גוריון עוד היה אז בחיים). זה היה באוקטובר . בבוקר הראשון ללימודים 1972 שנת הגעתי ל’בית היאס’, מקום משכנה של האוניברסיטה, מול בריכת- השחייה בשכונה ג’, כשאני מלא בהתרגשות וציפיות אל הלא-נודע. מתוך כמאה סטודנטים חדשים הכרתי רק אחד, אחיו למד איתי בתיכון. רוב הסטודנטים היו לאחר השירות הצבאי, והיו גם מבוגרים יותר. אחד מהם היה בעלה של אחת המורות שלי בבית- הספר היסודי. הצטופפנו כולנו מול חדרו של היועץ שלנו, ד”ר קורנליוס זכריה, ששם-המשפחה שלו נשמע לי כשם פרטי ושמו הפרטי כשם-משפחה. דיברנו זה עם זה בקול רם, בהתרגשות ובהתלהבות. זה היה בפינה של בניין , שבו שוכנת כיום המחלקה 2400 להנדסת בניין. רשמו אותנו בטופס למקצועות הלימוד השונים והיועץ חתם עליו, הליך שנראה לי מיותר לחלוטין. למקצועות קראו ‘קורסים’ ולמתמטיקה ‘קלקולוס’.

פרופסור ראובן שגב, המחלקה להנדסת מכונות

(הלחין יוני רכטר):

“גם שפתיו של גבר לוחשות

עכשיו: גם אם אלך בגיא צלמוות  הן לא אירא, גם אם אפול פתאום  יאמר לבי שירה...  כל עוד נכתב הלוח...  כל עוד על שחור הלוח  תתנוסס מילה”.

המשך בעמוד הבא »

15 | אבג