עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

היום הראשון שלי באוניברסיטה

פרופסורים חברי הסגל האקדמי משחזרים את חוויותיהם מיום הלימודים הראשון בקמפוס

זו הייתה הזדמנות מצוינת להכיר חברים חדשים ולקבל מידע ראשוני על המרצים. התור היה בעצם תחליף לרשתות החברתיות של היום. השיעור הראשון היה ‘מבוא לתולדות עם ישראל בעת החדשה’. הצטופפו 210 בחדר 72 בבניין סטודנטים. כן, פעם אלה היו 90- כ המספרים במחלקה להיסטוריה. לכיתה נכנס מרצה בעל רעמת תלתלים, בידיו חופן כרטיסיות. הוא רשם על הלוח את שמו, פרופ’ זאב צחור. הוא הסביר לנו, הינוקות שזה עתה נכנסו בשערי האקדמיה, שניתן ואף רצוי לפנות אליו בשמו הפרטי; המקפידים רשאים לקרוא לו פרופ’ צחור, אבל לא פרופ’ זאב. לאחר הפתיחה צללנו מיד לעומק השאלה 'מהו סוד קיומו של העם היהודי'. אחרי ההרצאה הזאת הלכתי לקורס בקריאת מקורות, בהדרכתה של הדוקטורנטית חנה יבלונקה, ובו קראנו איגרת של רבי דוד אופנהיים. האיגרת אמנם הייתה כתובה בעברית, אבל העברית הזאת נשמעה כמו סינית. שעות רבות רבצתי בספרייה בניסיון להבין מה כתוב באיגרת”.

התחלתי את לימודי 1989 “בשנת התואר הראשון במחלקה להיסטוריה. באותה תקופה כללה המחלקה הזאת היסטוריה כללית, היסטוריה של עם ישראל ולימודי המזרח התיכון. היא 72 שכנה בקומה הרביעית בבניין בפרוזדור ארוך, שבו היו רוב מחלקות הפקולטה למדעי הרוח והחברה. ליום פתיחת שנת הלימודים קדם יום ייעוץ, שניתן לדמותו ל’מירוץ איש-הברזל’. מוקדם בבוקר השתרך תור ארוך מול חדרו של היועץ, פרופ’ אורי פוזננסקי. כל אחד מן הסטודנטים החדשים נכנס אליו לשיחה קצרה ולקבלת הסבר על תוכנית הלימודים. היה צריך לגייס את כל הידע במתימטיקה כדי להבין איך נקודות-זכות 20 מרכיבים מערכת של בסמסטר אחד (אם רוצים לסיים את התואר בשלוש שנים). לאחר הפגישה עם היועץ התחיל מסע ארוך אל עמדת שנה מחשב היה 25- הייעוץ. לפני כ מצרך נדיר, ולכן הקלדת תוכנית- הלימודים התבצעה בחדר המחשבים, , שנקרא אז 26 במגדל של בניין בניין ז’. במדרגות השתרך תור ארוך של סטודנטים שהמתינו שעות כדי להיכנס לחדר ההקלדה. חצי שעה אחרי פתיחת ההקלדה קרסה המערכת.

פרופסור אריאל פלדשטיין, המזכיר האקדמי

קורות חיים | 14