עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

בכמה כפרים באופן מבוקר, ולבדוק אם על-ידי כך יקטן שיעור התחלואה. בשביל לשחרר פרוניות צריך שיהיו לנו פרוניות. מסתבר שבכל סנגל יש דייג אחד בלבד שמסוגל לספק לנו פרוניות. במקרה הוא גר בדיוק מתחת לסכר המדובר. שמו באדצ'י, והוא יודע לתפוס פרוניות סנגליות – בדיוק מה שצריך כדי להקים עדר רבייה. לסנגל הגעתי לראשונה כדי לעזור לבנות מערכת 2012- ב גידול מלאכותית לשרץ הנכסף, מבלי לדעת או אפילו לנחש לאיזו הרפתקה מטורפת אני נכנס. היום, כמעט חמש שנים אחרי, הגענו לפריצות-דרך משמעותיות בתחום, עם ייצור של אלפי פרוניות סנגליות, אבל זה לא מספיק עבור הניסוי המתבצע ברגעים אלה ממש בכפרים. המשימה העיקרית שלי בעתיד הקרוב היא לוודא שפרונית המים האסייתית לא תתרבה יחד עם הפרונית הסנגלית המקומית. אם זה נכון, שכן אלה הם שני מינים נפרדים ורחוקים של פרונית, נוכל בעתיד לייצא לסנגל רבבות פרוניות (אל תתנו למונח פרונית להטעות – מדובר בסרטנים זכרים בלבד – טכנולוגיה שפותחה במעבדתנו) צעירות מישראל. אותם סרטנים צעירים יגודלו מספר שבועות בסנגל ולאחר מכן יישלחו למשימת חייהם: לטרוף חלזונות בכפרים אפריקניים ולהקטין את רמת הנגיעוּת בטפיל. בחודש מארס האחרון ביצעתי ניסויי הכלאה בין סרטנים זכרים ששלחנו מישראל לסנגל לבין סרטניות סנגליות. זהו זיווג המבשר על תחילתה של ידידות מופלאה.

הכפרים שבמעלה הנהר ולרשת תעלות המים המתוקים שתומכת בהם. כך זה עובד – כשמפלס הנהר נמוך קורה שהים מטפס במעלה הנהר וממליח אותו ואת השדות והאדמה החקלאית באגן נהר סנגל. הפתרון שהוצע ויושם היה 80- לקראת סוף שנות ה לבנות את הסכר הזה. וזה הצליח! על-ידי שליטה בכמות המים המוזרמים לים, הסכר מאפשר אספקת מים מתוקים באופן רציף לתושבי הכפרים והערים ששוכנות במעלה הנהר. הבעיה שלנו התחילה ממש בסיום הבנייה של הסכר - כמות החולים בבילהרציה נסקה בצורה מבהילה עלתה, ולשכונה הגיעו חלזונות חדשים הנושאים זנים חדשים של בילהרציה (יש כמה זנים של בילהרציה: בילהרציית הכליות, בילהרציית המעיים ועוד). המצב החמור דירבן את ממשלת סנגל לנסות משהו חדש, מהפכני, ירוק, אקולוגי, בר-קיימא. זה בדיוק מה שאנחנו עושים פה. אנחנו הולכים להחזיר את פרונית המים המתוקים בעשרות כפרים בתוך שנים ספורות. גם כמות החלזונות

האפריקנית חזרה הביתה - לנהר סנגל. אתם ודאי שואלים - מה להחזיר? לאן היא הלכה? ובכן: כשבנו את הסכר התפרצה כאמור הבילהרציה, מפני שכל המערכת האקולוגית של הנהר השתנתה. המטרה הייתה מים מתוקים, וזה הושג. אז מה השתבש? האשמה היא בחלזונות. הם כאמור נשאי המחלה, וכאשר הסכר נבנה, הים הפסיק להמליח את הנהר וזרימת המים בנהר ובתעלות הואטה, נוצר בית- גידול מושלם לחלזונות נשאי המחלה. יתר על כן, פרונית המתוקים שלנו (סרטן הנהרות האפריקאי) זקוקה לגישה רציפה בין המים המתוקים של הנהר והמים המליחים של שפך הנהר. כדי להתרבות פרוניות נקבות נודדות אל שפך הנהר ומשחררות שם את הפגיות שלהם (זחל של סרטן). הפגיות מתפתחות במשך שבועות במים מליחים ואחר-כך נודדות במעלה הזרם כדי להמשיך את חייהן במים מתוקים. וכשיש סכר – אין נדידה. וכשאין נדידה – אין פרוניות. וכשאין פרוניות – יש חלזונות ובילהרציה. אנחנו רוצים לשחרר פרוניות

19 | אבג