עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

גיליון המאה

האנושיים של תרבות מסוימת - כלומר הצעירים היוצאים ממערכת החינוך שלה. וכשיש גיוון, בחנו עד כמה הוא מביא לידי קרע של ממש. אם יש קרע עמוק עד כדי שנאה, פירוש הדבר הוא שאין הבנה לכך שגיוון מחשבתי חשוב להישרדותנו בדיוק כמו גיוון גנטי. במקום שאין חופש ביטוי ואהבת הגיוון נמצא על-פי-רוב שיש אמונה וביטחון מוחלט בכך שיש אמת אחת. כך שהאמונה באמת האחת גם היא אבן-בוחן המראה עד כמה מתקדמת תרבות מסוימת ועד כמה רחוק היא תגיע! אפילו בחברות הדמוקרטיות, שחופש הדיבור עומד בבסיסן, הדברים הם על-פי- רוב מראית עין. אין הערצה אמיתית של הגיוון. אולי יש הבנה שסובלנות היא המגן בפני אלימות, אבל אצל רוב האנשים היא מתקבלת כרע במיעוטו, כהכרח לא יגונה, לא כניצחון פילוסופי של המין האנושי. יש 21- לצערי גם בישראל של המאה ה לא מעט קולות שקוראים להשתיק דעה זו או אחרת. קולות כאלה מרחיקים אותנו מן האמת. שכן לא משנה עד כמה אנחנו בטוחים שדעה מסוימת אינה נכונה ואפילו מטרידה - חייבים להילחם על זכותה של כל דעה להישמע. אני טוען אפוא שתפקידה החשוב ביותר של האוניברסיטה הוא ללמד את הרעיון האומר, “הדרך אל האמת מחייבת את תקיפתה המתמדת של האמת". כך תצליח האוניברסיטה לממש את ייעודה העליון - לקדם את המין האנושי ולהביא לשיפור במצבו.

בחנו למשל את נושא האליטות. ישנן אליטות מסוגים שונים: פוליטיות, ביטחוניות, תרבותיות, משפטיות, טכנולוגיות, מדעיות, וכמובן כלכליות. אוניברסיטה מעצם תפקידה צריכה להציע חידושים, שבמקרים רבים הם אלטרנטיבות לדרך הנהוגה. אבל לאליטות טוב שדברים יישארו כפי שהם. בארה"ב, למשל, לאלפיון העליון יש אותו כוח כלכלי כמו לתשעים אחוזים מן האוכלוסייה. ואוניברסיטאות זקוקות לתרומות... במצב כזה איזה סיכוי יש לקדם מודלים כלכליים אלטרנטיביים? במדעים המדויקים אחת הסכנות היא התערבות התעשיות הגדולות. ההשקעה של המדינה במדע קטנה, ובמקביל גדלה ההשקעה של התעשיות. הדבר הזה משנה את כיווני המחקר ואפילו מונע מחקר בסיסי. (אולי בעתיד יחקרו האם חברות הדלק לא עיכבו בעשרות שנים את פיתוח האנרגיה האלטרנטיבית). בוודאי לא תמצאו איש תעשייה בכיר שיודה שהוא רוצה לפגוע בחופש הוויכוח, אבל הכסף מצמצם מאוד את גבולות הוויכוח, והתוצאה זהה. ככלל, כמעט כל האידיאולוגיות הפוליטיות והחברתיות, וכמותן הדתות וכן הארגונים הכלכליים, טוענים תמיד שהם בעד דיון וויכוח וחופש דיבור. כבר בעולם העתיק תמצאו הרבה ספרים שקידמו את רעיון הוויכוח, כמו הדיאלוגים של אפלטון היווני, או כמו התלמוד שלנו. אך במבחן התוצאה, בכל התרבויות והאידיאולוגיות המצב מבחינה זו רחוק מלהשביע רצון. איך יודעים ואיך שופטים ואיך מתקנים? בחנו תמיד כמה סובלנות יש כלפי קולות אחרים. בחנו עד כמה עקומת ההתפלגות של הגיוון המחשבתי רחבה לגבי התוצרים

, והיא 11- בבולוניה שבאיטליה במאה ה ניסחה אמנה של חופש הוויכוח שנחתמה .12- במאה ה אולי הדבר הזה נראה לכם טריוויאלי, שנה אחרי האמנה של בולוניה 500 אבל מן 10%- (שדרך אגב, עד היום פחות מ האוניברסיטאות בעולם חתמו עליה) הועמד גלילאו גלילאי לדין על שטען כי כדור-הארץ סובב סביב השמש. הדברים לא השתפרו 20- גם במאה ה בהרבה. נתבונן לרגע בעולם הפוליטי, שגם בו אנחנו אמורים לשאוף אל האמת, או במלים קצת פחות דרמטיות, לפחות אל ההבנה. במקומות רבים (כמו בסין, בכיכר טייאן- ) פגעו כוחות השלטון 1989 אן-מן בשנת בסטודנטים ובמרצים שהביעו דעה שונה. גם בארה"ב זה קרה, למשל באוניברסיטת ברקלי בזמן מלחמת וייטנאם, ואחרי זה בתקופת מקארת'י, כשפרופסורים נדרשו לחתום על הצהרה שאינם תומכים בקומוניזם. אני פיסיקאי, על-כן אביא בפניכם שתי דוגמאות של פיסיקאים ששילמו מחיר כבד על שהביעו את דעתם: ארווין שרדינגר, אחד מאבות תורת מן 1938 הקוונטים, סולק בשנת האוניברסיטה של גראץ שבאוסטריה משום שהתנגד לגירוש הסטודנטים היהודים. אזרחותו האמריקאית של עוד אחד מאבות תורת הקוונטים, דיוויד בוהם, נשללה ממנו מפני שלא הסכים לתת לוועדה של הקונגרס האמריקני שמות של פיסיקאים שנחשדו בעיניו כאוהדי הקומוניזם. , במערב, שבו 21- גם כיום, במאה ה כביכול הדברים האלה אמורים להיות מובנים, הם לא הוטמעו: לא רק בחברה בכלל, אפילו באוניברסיטאות אין הדברים מובנים די צורכם.

המאמר מתבסס על הרצאתו של פרופ' פולמן בטקס להענקת פרסי הרקטור לסטודנטים מצטיינים.

19 | אבג