עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
גיליון המאה
כל מילה בסלע
את נעליו והניח אותן על-יד הסולם. כלב- רחוב נבח מעבר לגדר שהקיפה את הבניין. “אני אוציא אותה מכאן", עודד סולי את עצמו. בזהירות ובשקט טיפס על הסולם ופתח את התריס. מיטות קטנות ניצבו זו לצד זו בשורות מקבילות. התינוקות ישנו. סולי קפא על אדן החלון כמה דקות עד שעיניו התרגלו לאפילת החדר, ואז הוריד את רגלו היחפה עד שנגעה ברצפה ונכנס פנימה. התינוקת במיטה השנייה משמאל לחלון נראתה כמו שירין. ריחה המתוק חדר לאפו ומילא את נפשו. מיום היוולדה נשא את שירין אל המינקת כמה פעמים ביום. סולי הדליק גפרור, הביט בפני התינוקת וזיהה מיד את הצלקת האדומה על זרועה, מזכרת שצרבו בה מים רותחים. “זאת שירין!", ביקש לצרוח, אבל התאפק ורק קילל חרש, “בצ'י ז'נדה", (בני זונות). נשמעו צעדים כבדים ולחדר נכנסה אחות, לוודא שהכול בסדר. שנייה קודם התכופף סולי וזחל אל מתחת למיטה כשהוא עוצר את נשימתו. קול תינוק חתך את השקט. האחות האירה את החדר בפנס אבל לא גילתה כלום, ויצאה. סולי התרומם בשקט, רכן אל שירין ולקח אותה בזרועותיו. הוא לחץ בעדינות על המוצץ שבפיה, נשק אותה במצחה וחיבק אותה, גרר כיסא קטן אל החלון ועלה עליו בזהירות. כשהתינוקת בידו האחת והשנייה מחזיקה בסולם טיפס וירד אל הקרקע, ואז דחף את הסולם אל הקיר ובצעדים מהירים יצא ממתחם בית- החולים. כלב-הרחוב שקודם נבח מעבר לגדר נבח שוב. כשהוא חובק את אושרו הלך סולי בצעדים מהירים אל מחנה מגוריו. שירין – בפרסית: מתוקה כמו סוכרייה.
פרופסור דב בהט היה חבר סגל המחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה יצא לגימלאות ומאז הוא 2004 וגם רקטור האוניברסיטה. בשנת מקדיש חלק נכבד מזמנו לכתיבה ספרותית
סידורים חדשים נחל באר שבע עלה על גדותיו. שלא כרגיל, זה לא היה לשעות אחדות, או לימים, אלא לשנים ארוכות. היו סידורים חדשים בשחקים. נשברו הכלים הישנים. לגלגל-המזלות נוסף חצי סיבוב. אצלנו זה התבטא בשינויי אקלים. צפון אירופה הפכה לסיביר. בהרי יהודה נעצרו עננים. היתושים נכחדו, המחירים עלו, בתל שבע נבנו חווילות.
חכו, חכו חברים שני עניינים חשובים מעסיקים אותי בזמן האחרון. האחד: “כל האופציות נשארו על השולחן”. כלומר, ההבטחה בעקבות התעתועים של פיונגיאנג שלא זכו לתגובה היא: “חכו, חכו חברים. אנחנו עוד נראה להם. אמן ואמן! קבלו באמונה!". העניין השני: המחקר הבינלאומי, שמתפרש בחלל מעבר למערכת השמש שלנו בתקווה לגלות פלנטות לא ידועות, המקיפות שמשות אחרות. טוב, אז אולי שם, סוף סוף, יימצאו התשובות לשאלה בדבר מוצאם של החייזרים שבנו בכדור-הארץ אי אז תרבויות שנמחקו. אולי כדאי להודיע להם שהגיעה העת לבנות פה תרבות חדשה. מיד אחרי נצחונה של פיונגיאנג.
במסיבה רבת משתתפים הכריז ראש העיר על בניית טיילת ארוכה. ותהיה, הבטיח, גם סככה לקיאקים ולסירות-מירוץ.
“נשיב כקדם את התרבות שפרחה כאן, בנגב, לפני אלפי שנים”, הודיע, והקהל מחא כפיים בהתלהבות. המדענים עוד מתווכחים על הסיבות לתופעה, אבל הפרנסים כבר מתכננים למכור מים לטורקים.
לזכרו של אבי יעקב חנאי, מהגר ציוני מבוני “שבט בן-גוריון" שבנגב, מחבר הספר ‘לבה של אם'.
השירים לקוחים מתוך ספר השירים ‘הציפור והים’
15 | אבג
Made with FlippingBook Annual report maker