עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

גיליון המאה

“הייתי בדכאו ובבלזן, ראיתי את חדרי הגזים שבהם הרעילו יום-יום מאות יהודים ויהודיות, זקנים וישישים, ילדים ותינוקות כשהם מובלים ערומים ‘להתרחץ'. חדרי הגזים אמנם עשויים כאילו יש בהם מקלחות, והנאצים היו מציצים מהחוץ ורואים איך היהודים מתבוססים ומתעוותים בייסורי גסיסה. ראיתי את כבשני האש שבהם שרפו מאות אלפים ומיליוני יהודים מכל ארצות אירופה – ממערב, מזרח דרום וצפון, אשכנזים וספרדים, מכל העדות והמפלגות. ראיתי את מתקני התליות בבלזן שבהן היו תולים מספר יהודים, על חטא שאיחרו בשני רגעים לעבודת הפרך, וכל שאר העצורים היו חייבים להתאסף ולצפות בזוועה. ראיתי את מאורות הכלבים, שבהן גידלו כלבים פראיים לשסות אותם ביהודים ההולכים לעבודה ולמוות. ראיתי את הכנים, אשר עליהם השכיבו יהודים ערומים ויהודיות ערומות ומפקדי המחנה היו עומדים ויורים בהם מגבם. וראיתי את השרידים המעטים, שרידי ששת המיליונים הטבוחים לעין העולם, לעין העולם האדיש, הזר, הקריר והמתאכזר לעם ישראל זה אלפיים שנה. השרידים המעטים האלה מסרבים לשוב לארצות שהפכו בתי-קברות להוריהם ולבניהם, לנשיהם ולבעליהן, לאחיהם ולאחיותיהם, לקרוביהם ולמכריהם. רבים מהם, לאלפים, מתו כבר לאחר השחרור. ראיתי את הקברות הקולקטיביים – בקבר. 5000 , בקבר 2500 השרידים המעטים שניצלו בנס מחדרי הגזים, מעבודת הפרך, מעינויים וייסורים, ממכות ועלבונות – בשמם אני מביא לכם פריסת שלום של אחים. שתי משאלות הטילו עליי למסור לכם: משאלה אחת – אחדות ישראל. יחד מתו, נענו וסבלו ללא הבדל שבט, ללא הבדל מוצא, ללא הבדל מפלגה. התליינים לא הבחינו. וגם השרידים המעטים שהעזו לעמוד נגדם בגטו וביערות – לא הבחינו במוצאם ויחד עמדו בגבורה נואשת ועליונה על נפשם ועל קידוש השם והצילו את כבוד ישראל. ועכשיו השרידים המעטים במחנות האלה – ציונים כלליים, אנשי המזרחי, רביזיוניסטים, פועלי ציון, חברי השומר הצעיר, אגודת ישראל – הם שולחים לכם, בני היישוב, משאלת אחדות ישראל. המשאלה השנייה – מדינת ישראל. זוהי הצוואה האחרונה של מיליוני הקדושים אשר הלכו למות: רק בגלל היותנו בני עם נטול מולדת ומדינה נספינו, ולא ייכון ניצחון החירות והצדק בלתי אם יתוקן המעוות ההיסטורי שנעשה לעמנו – ומדינת היהודים תקום מחדש במולדתנו העתיקה והעם היהודי יישב קוממיות וחופשי בארצו. הרשו לי לשלוח בשמכם לאחים השרידים האלה ברכת ‘תחזקנה ידיכם' ולהבטיח אותם בשמכם, כאשר הבטחתי להם בשם התנועה הציונית בהיותי שם, שלא נשקוט ולא ננוח עד שנעלה את כולם ארצה, למען יבנו יחד איתנו מולדת ועצמאות עברית; ואם יהיה צורך – יעמדו יחד איתנו בשער וילחמו מלחמת שחרורנו". , בכנס 'אספת הנבחרים' בירושלים. 1945 מתוך נאומו של דוד בן-גוריון, נובמבר את הספר ערך וליווה במבואות ובהערות פרופ' טוביה פרילינג. ביקורים בגיא ההריגה בהוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות | דוד בן-גוריון

, היא בת-הזקונים של 31 מעין, בת השבט. את המסלול באוניברסיטה התחילה במחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה, ולאחר שנה שינתה כיוון ועברה ללימודי רפואה. את הלימודים סיימה לפני שנתיים ואחריהם עשתה סטאז' בבית-החולים 'אסף הרופא'. בימים אלה היא נמצאת בתהליכי בחירת התמחות. "לאחר שנת הלימודים הראשונה בהנדסת ביוטכנולוגיה, כשהחלטתי לעבור ללימודי רפואה, היה ברור לי שאני מגישה מועמדות רק באוניברסיטת בן-גוריון. השנה האחת שגרתי בבאר שבע הספיקה לי כדי להבין שזה המקום שבו ארצה לבלות את השנים הבאות, ללמוד ולעבוד". את בעלה יהונתן הכירה בלימודי הביוטכנולוגיה. הוא סיים את המסלול והמשיך לתואר שני בהנדסת הסביבה באוניברסיטה. כיום הוא עובד ב'אינטל קריית גת' כמהנדס איכות הסביבה. לשניים ילדה בת שנתיים, כרמל. רוב בני המשפחה כבר לא גרים בבאר שבע, אבל אצל כולם שמורה בלב פינה חמה לעיר שעד היום היא להם כבית שני, ולקמפוס התוסס של האוניברסיטה. "השנים באוניברסיטת בן-גוריון היו תקופה נהדרת לכולנו", הם מסכמים. "אנחנו שמחים על הבחירה שעשינו וממליצים לכל מי ששוקל לימודים אקדמיים לעשות כמונו".

11 | אבג