שוטי | מומי אביטל

כשאפילו הכרוב נגמר יצאנו אל העיר הגדולה, אבל בדרך לא התאפקנו ועצרנו במפרץ ששמו שוחה לפניו. כיאה למעמדו, המפרץ היה צפוף Thuata באי כמו מעגן יווני בשיא הקיץ (כשאת רוב הסירות אנחנו כבר מכירים. ממש שכונה צפה), אבל כמובטח שחינו עם מנטות ענקיות. ) והטלנו Hiva Oa( אחר כך קרטענו (אנחנו עדיין עם מנוע יחיד) להיווה אואה עוגן במפרץ ליד סירה שמניפה את הדגל הכחול לבן (מריו, מיכאל, זוהר ודב, שסיימו בדיוק את החצייה שלהם מפנמה באותו יום). עכשיו יש כמה פולינזים שבטוחים שישראל היא מעצמת שייט עולה. היווה הואה הפילה בקסמה המסתורי את הצייר פול גוגיין ואת השאנסיונר ז'אק ברל שעברו לכאן בערוב חייהם, וגם אותנו לכדה ברשתה בזכות טנדר הירקות הטריים שחנה ליד הדואר. ככה קבענו שיא אישי חדש של שלושים ושניים יום בין חנות ירקות אחת לשנייה. לפני שהגענו לא ידענו למה לצפות מבחינת מילוי המזווה, אבל הסינים הגיעו לכאן לפנינו ובאיים הגדולים יש סופרמרקטים ושווקי ירקות עם כל מה שרוצים. המחירים קצת יותר יקרים מרמי לוי, אבל לא בהרבה. רק הבגטים מסובסדים על ידי הממשלה ולפי הכרסים המרקיזיאנים, זהו סבסוד פופולרי מאוד.

אחרי שגם תיקנו סוף סוף את המנוע (הזמנו משאבה חדשה מטהיטי) שכרנו טנדר ויצאנו לשוטט באי. בכביש עקלתון צר שכולו סרפנטינות ורובו כבוש עפר, טיפסנו מאות מטרים ללב ההרים הירוקים וירדנו בצד שני דרך מפרצים ) אפופות מסתורין, Tiki( ) שבו צלמיות אבן Ma're( ציוריים, למקדש פולינזי מסורת עתיקות מהימים הטובים שלפני הגעת המיסיונרים. אגב, טיולי היבשה האלה ברכב הם החלק הכי מסוכן בטיול שלנו.