שוטי | מומי אביטל
שנה אנחנו חולקים איתו בית בנטף. 15- נחמן הוא "בעל הבית" שלנו. כבר כ אבל בתכלס נחמן הוא חלק מהמשפחה כבר עשרות שנים. הוא הביא איתו לביקור את ברני, חבר ילדות מפלורידה. נחמן וברני באו עם מרץ לעבוד, ובמהלך הביקור שלהם כמעט חיסלנו את רשימת הסידורים הבלתי נגמרת שיש לכל בעל סירה. בתמורה עשינו חיים ביחד, רקחנו וחיסלנו בקבוקי רום שלמים, וטעמנו כמעט את כל סוגי הדגים שיש לדייגים כאן להציע. כרגיל הוספנו את האורחים לרשימת המורים המחליפים: עופר לימד את הילדים לשחק שחמט. נחמן לימד אותם איך לנצח בהורדת ידיים. ברני הוא תכשיטן מוכשר שמתמחה ב"תכשיטים ימיים". הוא השאיר לנו תיבת אוצר יקרה בסירה עם שלל צמידים ושרשראות, ועכשיו החבורה (ובעיקר אייל) מתגנדרת לה כל בוקר.
יש לנו קבוצת וואטסאפ מיוחדת: "האודיסאה הישראלית". חברות בה כל הסירות הישראליות, רובן משפחות, שמשוטטות במסלול שלנו מהים התיכון לקריביים ובכלל. מכיוון שכל הדרכים מובילות לגרנדינים, נוספה לחגיגה גם מפגש של האודיסאה: ה"נומד" שהגיעו מגרנדה, ה"קרוזה" שחצו דרך ברבדוס, הרוטים ומיה שהגיעו כמונו ממרטניק. את שאר חברי האודיסאה ("עליזה", "בלו", ו"שלנו" לא פגשנו). מבין כולם נפשנו נקשרה במיוחד למיכל, לורו, מאיה ואמילי מ"קטה מיה" ולעמית וארתור מ"קרוזה" (ה"ילדים" הכי נחמדים בחלק הזה של העולם). כבר חצי שנה שאנחנו נפגשים ונפרדים לסרוגין. כל מפגש הוא חגיגה, כל פרידה היא דרמה ולארוחות המשותפות יש את הטעם המיוחד של ארוחה משפחתית. גם קרוזה וגם מיה נשארות בקריביים ואילו
אנחנו ממשיכים מערבה לפסיפיק. נו טוב, די לרגשנות. צריך לנגב את הדמעות ולהרים מפרשים. יש לנו ים לחצות.
(ארובה, בונאייר וקוראסאו) ABC Islands - היעד הבא שלנו הם ה מושבות הולנדיות לא רחוק מחופי ונצואלה. להתראות !
Made with FlippingBook flipbook maker