שוטי | מומי אביטל

בעקבות מפגש לא ידידותי עם מדוזה אי שם בים התיכון דרור התנזר משחייה, עד שלרגע הכניס את הראש לים עם משקפת וגילה עולם חדש. מאז אי אפשר להוציא אותו מהמים. גם לשכנע אותו להוציא את הראש רק לרגע כדי לנשום או לאכול זה לא פשוט. על האיים הקטנים שליד השוניות אפשר למצוא איגואנות וצבי יבשה ולא פחות חשוב: ארוחת ברביקיו על חוף ציורי עם דגים ולובסטרים טריים, שמארגנים מדי ערב הדייגים המקומיים. בגרנדינים למדנו סוף סוף לקרוא את עומק הים מתוך צבעו – חום בהיר פחות ממטר, ירוק בהיר עד שני מטרים, ירוק כהה חמישה וכחול כהה כבר מעל עשרים. וחשוב מכך לסמוך על עצמנו. אם עד עכשיו בטחנו בעיקר במפה הדיגיטלית במכשיר הניווט. עכשיו אנחנו כבר סומכים בעיקר על מראה עיניים!

אבל מה שהפך את החודש האחרון לחודש מיוחד בשבילנו הם לא הנופים, הצבעים או הטעמים אלא האנשים (ולשם שינוי לא המקומיים). שני ביקורים הגיעו אלינו לכאן. בתחילה עופר ונטע ואחר כך נחמן וברני. עופר, חבר טוב, הוא ויקיפדיה מהלכת, חם לב ואיש שיחה מרתק. הוא גם השייט הראשון שמבקר בסירה. סוף סוף היה לנו משהו שבאמת מבין מה עובר עלינו מבחינה "מקצועית". לא פספסנו את ההזדמנות ובהפלגת לילה העברנו את הפיקוד לעופר, פתאום היה מוזר לישון ביחד עם לילך בלילה כשהסירה מפליגה. נטע, החצי השני של עופר, קיבלה בהבנה את שיגעונות יורדי הים וחלמה לה על ניו יורק.