שוטי | מומי אביטל
כל עוד מפליגים בצד המערבי המוגן מרוחות הסחר, האויר לא זז. רק מתרחקים מערבה מדי, או יוצאים למעבר בין האיים, הרוח נותן בראש. הרוחות שבלב האוקיינוס נשבו מהירכתיים בעדינות, מכות עכשיו מהצד ועל האף במהירויות מסמרות. הגלים מוסיפים לחגיגה. אנחנו נכנסים מראש עם מפרשים מצומצמים למשעי ובכל זאת טסים על המים. הצוות עובר למצב נמנום (הדרך היעילה ביותר להתמודד עם מכונת הכביסה הימית), ואני עם חיוך מרוח על הפרצוף. באמצע הדרך מצטרפת אלינו ציפור שתפסה שיטה: דואה ליד המפרש שלנו ומחכה שדגים מעופפים (ששוטי נכנסה להם למסלול), יעופו (תרתי משמע) הצידה, ישר אליה.
דומיניקה היא עולם שלישי ואנחנו מתים על העולם השלישי. רחובות שוקקים, שווקים עם ירקות לא מהונדסים, מכוניות שפולטות עשן בלי חשבון. כל יום עוצרת פה אניית תענוגות שפולטת מתוכה יותר נופשים מאשר כל תושבי העיר. הנופשים בתורם, מפזרים בלי חשבון כספים על אטרקציות יומיות, מה שבהחלט מקדם את הכלכלה המקומית אבל מלחיץ את הגזבר שלנו. בדומיניקה אין כמעט מפרצים לעגינה, ככה שאין ברירה אלא לעלות ולטייל ) יצאנו לטיול ביערות הגשם. יש כאן הרבה Roseau( ביבשה. מהבירה רוסאו יער והרבה מאוד גשם. היערות עם עשרות מינים של עצי ענק, קני-במבוק, שרכים ומטפסים. הכל צבוע בכל כך הרבה גוונים של ירוק שמרוב כחול כבר שכחנו שקיימים. שחינו בקניונים קרים רק בגלל שג'וני דפ שחה בהם (הרבה סצינות משודדי הקריבים צולמו בדומיניקה) וטבלנו במעינות חמים כדי להפשיר חזרה.
Made with FlippingBook flipbook maker