שוטי | מומי אביטל
הימים חולפים ברגע. אין רגעים משעממים. על כל פנים לא עם שלושה ילדים בסירה. הלילות (אחרי משבר ההשכמה) עוברים בקלות עם ספרים אלקטרונים, מוזיקה ופודקאסטים (עושים היסטוריה עם רן לוי, גם הילדים התמכרו). מרגע שהיום מאוזן והים משתף פעולה הכל זורם. הסירה לוקחת אותנו מעצמה כמו מעשה קסמים. ימים שלמים אנחנו לא נוגעים כמעט במפרשים ולפעמים משנים מפנה רק כדי שהשמש תשזוף את הפאנלים הסולארים ותבשל לנו קצת מיץ של חשמל. שישה ימים היה סבבה וביום השביעי, (שנפל על יום רביעי) תוהו ובוהו. ) שזה ענן משוטט שמשנה Squall( הבלגאן התחיל עוד בלילה עם סקוולים את כיוון הרוח, נושב בכוח וממטיר גשם זועף. מין סערה קטנה, מקומית ולא נחמדה. כל כמה שעות מגיע סקוול כזה מעצבן. ידית הווינץ' (מכשיר שמ מ שמש למתוח חבלים) היא הראשונה שנשברת וקופצת לים. המפרש הקדמי הוא השני שנשבר לו, כלומר נקרע לו. (מחיכוך עם משהו בתורן). ברגע של הפוגה ברוח הורדנו חלק מהמפרש כדי לנסות ולתקן. אבל הרגע חולף, ואנחנו מוצאים את עצמנו בקרב מאסף בניסיון לקפל את המפרש בלי נזק נוסף. ביומיים הבאים הפלגנו רק עם מפרש ראשי עד להפוגה הבאה. למרות שיש לנו מפרש רזרבי, החתך הקטנצ'יק במפרש ממחיש בבת אחת את המושג והמרחק מחוף מבטחים. את המפרש דרך אגב תיקנו בעזרת טייפ ייעודי וקצת תפרים. תיקון שהחזיק עשרה ימים ונפתח שוב רק קצת לפני הסוף.
Made with FlippingBook flipbook maker