שוטי | מומי אביטל

09/12/2015

האוקיינוס האטלנטי במבט רציונלי מהצד זה נראה לא הגיוני לבזבז שלושה שבועות בחציית חמשת אלפי קילומטרים של ים, עם לילות בלי שינה, הרחק מבית הקפה השכונתי ורופא המשפחה, כשאפשר להגיע לאותו מקום ביום טיסה עם דיילת חייכנית, מושב צר וארוחה בחמגשית. אבל במבט מבפנים, מעל סירה שרוכבת על הגלים בלי הפסקה, תחת אין סוף כוכבים וחצי ירח אחד, אין דבר טבעי יותר מזה. ירושלמים. לך תבין.

- אחרי כמה שבועות באיים הקנרים, בלי תזוזה אמיתית, הגוף יוצאים לדרך מכווץ לפני היציאה. הרוח מסמרת שיער ונראה שהחלק הכי מסובך בכל המסע הוא היציאה מהמרינה בלי לדפוק שום דבר. מארגני הראלי מתחו קו זינוק כאילו מדובר במרוץ יוקרתי ועשרות סירות של חובבים מצליחות בנס לצלוח את הקו בחגיגיות ובלי אף התנגשות. בהתחלה הים ומסך הפלוטר (מכשיר הניווט) מלאים בסירות. עשר שעות אחר כך, בלילה, נשארים רק כמה אורות רחוקים. עם הים הפתוח וקצף הגלים גם הכיווץ בגוף משתחרר והלב מתרחב. יצאנו לדרך. - בדרך כלל, אחרי שהסירה לא זזה זמן מה, צצות צרות. הרוחות היום השני של היום הראשון דופקות כל הלילה, ובבוקר אני מוכן לבקרת נזקים. הרי ברור שמשהו ישבר, השאלה רק מה ומתי.