שוטי | מומי אביטל

אז אחרי שנרגענו במפרץ, הגענו לנקודת הכינוס לקראת היציאה מארסיפה שבלנזרוטה. יש פה חגיגה אמתית. כל הסירות שיוצאות לחצייה נמצאות !) וכולם מאוד חברותיים (אבל בזווית העין 37( אחת ליד השנייה. מלא ילדים עדיין בודקים למי יש תורן גדול יותר). לכל אחד יש סיפור מעניין משלו. המארגנים הרימו סמינר עם הרצאות על מזג אויר, מסלולים, מפרשנות, אנרגיה, רפואה ועוד שאר ירקות. חוץ מהרצאות גם ערכו לנו ביקורת לסירה לוודא שלא פספסנו שום דבר. עברנו בהצלחה. על כל הפסטיבל מנצח ג'ימי, שמתרוצץ בין כולם ומתרגש כאילו הוא עצמו יוצא לחצות את האוקינוס. במקביל הילדים ארגנו לעצמם פסטיבל משלהם. גילינו שיואב מתקשר לא רע באנגלית עם החבורה שבגילו (שוויצרי, נורווגי ומרוקני) ואייל מתקשר לא פחות טוב בצווחות עם השכנה השבדית.

למי שעוקב, מסלול החצייה הוא המסלול הקלאסי של קולומבוס – שנאמר: מפליגים דרומה עד שהחמאה נמסה ואז פונים ימינה

"south until the butter melts and then turn right"

יורדים דרומה כמעט עד כף ורדה, היכן שמי האוקיינוס חמימים (וטמפרטורת האוויר ממסה את גוש החמאה) שם רוחות הסחר מתחילות לנשוב מערבה, ואז נישאים על כנפיהן עד נקודת הסיום במרטיניק. קמ) במהירות של בערך עשרה קמ"ש. 5200( מייל ימי 2800 סך-הכל כ תעשו חשבון. אם לוקחים קצת מזון נוסף נגד צרות לא צפויות זה יוצא לא מעט אוכל להעמיס. לא נראה לי שנוריד במשקל בקטע השייט הזה. זהו. עוד יומיים יוצאים לדרך. נתראה בצד השני של האטלנטי.